חידושי הרי"ם חושן משפט חלק ב רצו

לסימן לז ב"ב מ"ב ע"ב

השותפים מעידים כו' נוגעין בעדות נינהו דאם לא חלקו כל מה שישאר להב' זה שותף בו ואף להפ' דגם בחד דיבור פלגינן דיבורי' וא"כ יהי' נאמן על מחצית של השותף. ז"א דכאן לא אפשר דממילא יש לו חלק ג"כ. אך לכאורה כיון דקי"ל בליכא פסידא רשאי השותף לחלוק שלא מדעת חבירו וכן היכא דזה נהנה וזה לא חסר א"כ יכול השותף לחלוק וליקח מחצה והמחצה שלוקח המערער יקח זה המעיד דהא מודה שהמערער לקחו שלא כדין ושפיר בחלוקה זו זה נהנה כו' דלא חסר דאם יקח מחלקו יקח המערער ממנו גם החלק שיקח דז"א דעכ"פ בדיבורו נוגע בעדות דלדבריו שהוא שלהם יש לו בכל חלק מחצה ואף דאם יהי' הדין פלגינן דיבורי' לא יהי' נוגע וא"כ להפ' גבי לדידי אוזיף בריביתא דאף שתובע הרבית פלגינן דיבורי' דכיון דיודע שהדין דלגבי עצמו אינו נאמן פוסקין כן דהוי עד לחבירו ומה שנוגע לו לא מהימן וכן בהנ"ל נימא דנאמן שהשדה שלהם והמערער שלא כדין ויכולין לחלקו ונאמן שיקח השותף מחצה והוא מחצה ומחצה שלו יקח המערער ושוב אין לו חלק במחצית השותף דהא הודה שהוא שלהם ומהני החלוקה דזה שמערער גוזלו ממנו אחר החלוקה ואינו חוזר עליו כנ"ל. אך ז"א דשם עכ"פ ענין העדות לפסלו לעדות אינו נוגע לו כלל ותביעתו הממון הוא דבר אחר ושייך פלגינן. אבל כאן דעכ"פ עכשיו קודם שחלקו גוף העדות שיהי' נאמן על מחצה שאינו גזל נוגע וזכות לו דממילא מחצה מהמחצה שלו רק דע"י הדין דפלגינן דיבורי' יהי' החלוקה ולא יהי' נוגע ויהי' זה סילוק אבל עכשיו עכ"פ ודאי נוגע הוא קודם שחלקו דאי אפשר למפלג דיבורי' כנ"ל. דהא לפי דבריו שהוא שלהם באמת הדין דיש לו חלק גם במחצית של השותף ואינו עד. אך למה לא מוקי כשכבר חלקו ואח"כ מערער על כל השדה דכשחלקו ובא גזלן וגזל א' מהם ודאי דאינו חוזר על הב' וא"כ כיון דשותף א' מעיד שאינו גזל ושלהם א"כ הי' החלוקה כדין והמערער לוקחו בגזל ושוב מהני הודאתו לחובתו שלא יוכל לחזור על חלק השותף וכיון שנסתלק הנגיעה בשעת העדות ע"י הודאתו אינו נוגע וכשר כמבואר בש"ס לקמן וכיון דאסהיד דלו הוא היך מצי מפיק לה כו' אף שהודאה זו בשעת העדות ע"ש וא"כ שפיר יהי' כשר לגבי חלק השותף דפלגינן דיבורי' והוא דבר שאפשר שמחצה גזל ומחצה שלו. ואף דאם זה המחצה של השותף אינו גזל ומחצה שלו גזל יש לו במחצית השותף ז"א דהא הודה שאין לו חלק בו שהי' החלוקה כדין ואינו נוגע כלל דמחצה שלו ב"כ וב"כ יקח המערער ומחצה של השותף לא יוכל הוא לחזור עלי' אף שישאר של השותף כנ"ל. ולהפ' דכשתובע הרבית לא פלגינן א"ש משא"כ לפ' הנ"ל. וי"ל דזה נכלל בתי' הש"ס דו"ד אין לי כו' היינו שנסתלק יהי' איזה סילוק שיהי' ודוחק דפירוש זה פשוט יותר

אך י"ל דדוקא גבי לדידי אוזיף בריביתא כו' דגם לדבריו שתובע הרבית מ"מ ענין זה שדנין עליו לפסלו לעדות אין זה זכות כלל דאף למה שרוצה שישלם לו מ"מ אין תועלת לו אם נפסל לעדות או לא אבל הכא דלדבריו שטוען שהכל אינו גזל ורוצה שחלקו ישאר אצלו וממילא לדבריו שוב הוי נוגע על חלק השותף ג"כ שישאר אצלו דאם יקח המערער חלק השותף יחזור השותף על חלקו דהשותף לא הודה שאינו גזל ויגבה בעדות זה דהחלוקה בטלה ונהי דהוא א"י לחזור על השותף שהודה הוא היינו אם יקח המערער חלקו אבל כל זמן שאינו לוקח ממנו חלק שלו ולדבריו שרוצה חלק שלו שלא יקחנו המערער שוב הוי נוגע על חלק השותף כדי שלא יחזור עליו וא"כ לדבריו הוא נוגע גמור על חלק השותף שישאר אצלו מאחר שאומר על חלקו ורוצה שיהי' שלו שוב גוף העדות שישאר ביד השותף חלקו הוי לזכותו כנ"ל ולכ"ע לא מהני ולהנ"ל נראה דגבי לדידי אוזיף כו' ויש לו ע"א על זה שוב אינו נאמן לפסלו לכ"ע דלדבריו שתובע הרבית ויש לו עד הוי זכות לו שיפסל זה לעדות ולשבועה ויהי' הדין דנשבע ונוטל הרבית א"כ גוף הפסול לזכותו לדבריו שתובע כנ"ל ושוב לא חשוב עד. אך הי' אפשר לפרש מעידין זה לזה ששניהם מעידין זה לזה ושוב מהני עדות כל א' על חברו למאי דלא חיישינן לגומלין דשוב אין שום א' נוגע דמהני הודאתו לחובתו ולא יגבו כל א' מחלק חבירו ושניהם כשרים כנ"ל. ויש לדחות

עוד י"ל דהי' שייך מעמידה בפני בע"ח דאם יש לו בע"ח לא תועיל הודאתו בחב לאחרים ויוכל לגבות מחלק השותף אם ישאר שלו והוי שפיר נוגע דבזה לא יהי' שייך קיבל אחריות בהודאה. וע"כ הוצרך לשנויי בדו"ד וסילוק בקנין וקיבל אחריות דנפשי' כנ"ל

עוד יש להקשות לשמואל גופי' הא סבר פ"ק דב"ק אחין שחלקו ובא בע"ח ונטל חלק א' וויתר כו' דלקוחות נינהו וכלוקח שלא באחריות א"כ לר' זביד לקמן דאפילו נמצאת שאינו שלו אינו חוזר עליו שלא באחריות דנתרצה כו'. א"כ גם באחין או שותפין שחלקו לשמואל ג"כ הדין כן אף שבא נגזל אח"כ ונוטל חלקו של א' אינו חוזר על הב' ולא בטלה החלוקה כשאר לוקח שלא באחריות כנ"ל. ובזה עדיף משאר לוקח דלכך חלקו סתם דיכול להיות שיבא עירעור דנגזל על חלק זה כמו על חלק זה וכשם שזה רוצה להפטר מאחריות חלק זה רוצה גם מזה כדפי' רשב"ם להדיא ב"ב ק"ז דגרע משאר לוקח שלא באחריות ט"ש וא"כ א"ש כאן כפשוטו דאמר שמואל שותפין מעידין כשחלקו ובא עירעור על חלק שותף א' שפיר הב' מעיד דאינו נוגע כלל דאינו יכול לחזור כל א' על חלק חבירו כלל. ומה צורך לשנוי' שכ' דו"ד דהיינו שנתן לו במאנה חלקו דג"כ עתה אינם שותפים כלל ולמה לא כפשטי' שחלקו כנ"ל. והי' אפשר לומר דעדיין יקשה דשייך שמעמיד' בפני בע"ח דהא בע"ח שלו בשטר יוכל לגבות מהשותף בתורת לוקח כיון דסבר לקוחות נינהו ואף שיש לו מחצית השדה שחלק יוכל הבע"ח לגבות שניהם מחצית שלו בתורת בני חורין ומחצית השותף בתורת לוקח

שוב ראיתי בת' צ"צ ס' ד' פ' כן בב' שהחליפו זה עם זה ב' בתים יכול בע"ח של א' לגבות שניהם בתורת ב"ח וא' בתורת לוקח ובלוקח שלא באחריות ע"ש א"כ הי' שייך מעמידה בפני בע"ח. אך הי' יכול ג"כ לאוקמי בקיבל אחריות דנפשי' כמו בדו"ד כו'. ועוד דקשה יותר דאי נוקי כן לא יקשה כלל קושי' הש"ס דמעמידה בפני בע"ח. דהא דאחין או שותפין שחלקו לקוחות הוא משום דאין ברירה ואי יש ברירה אמרינן גם בשותפין שהוברר הדבר שזה חלקו משעה שקנה כמו באחין דיורשין נינהו לרב כמבואר בש"ס נדרים פ' השותפין וא"כ הא בדרבנן קי"ל יש ברירה ובדאורייתא אין ברירה, וא"כ לשמואל דסבר סוף ב"ב שיעבודא לאו דאורייתא ומה שגובה בשטר מלוקח הוא דרבנן וא"כ שוב לענין זה שיגבה בע"ח שלו מהשותף הב' שחלקו לא יוכל לגבות כלל דזה רק מדרבנן כיון דשל"ד ואף אם הוא לוקח הוא דרבנן. ושוב יש ברירה ואינו לוקח כלל והוא חלקו משעה שקנה וא"י לגבות כלל. וא"כ הוי לי' לש"ס שפיר לאוקמי מילתא דשמואל בחלקו דממילא הוי שלא באחריות ואינו נוגע ולא הי' קשה שוב הא דמעמידה בפני בע"ח דלא יוכל לגבות כלל לשמואל כנ"ל. אך ביצה ל"ח משמע דס"ל