חידושי הרי"ם חושן משפט חלק ב רצג

תוס' וא"כ מה לו לתלות בהתראה הי' לו לומר אם כיוון להעיד דשייך בין בד"נ ובין בד"מ. ור"י דסבר עד שיהיו עדיו מתרין לא הזכיר בזמן שהתרו ור' דסבר דלא בעי מותרה מעדים אמר דוקא שהתרו. כלפי לייא. ותוס' פ"ק דסנהדרין כ' דלר"י צריך ג"כ שהתרה בו כיון דסבר עד שיהיו עדיו מתרין לא מקרי עד אם לא התרה בו כמו שלא הי' חייב בהזמה זה העד שלא התרה בו ע"ש אך נדחקו שם דאמר בפלוגתא דר"י ור' דמבואר להדיא דלר"י גם בלא התרה פוסל וכ' למאן דסבר כר"י בהא ע"ש גם כאן תמוה דא"כ מאי פריך הרוג יציל למאן פריך הא לר"י ג"כ צריך התרה בו ולרבי כיוון להעיד. ועוד קשה איך הקדים רבי אד"מ ואד"נ ואח"כ ואימתי בזמן שהתרו הא ד"מ לא שייך התראה ועכ"פ הי' לו להקדים אד"נ דקאמר ר"י היל"ל אימתי בזמן שהתרו. שגם בד"מ פוסל בכיוון כנ"ל

ונראה למ"ש דטעמא דר"י דדוקא ד"נ פוסל דס"ל דיקום דבר במקיימי כו' גם קרוב א"פ לאו מקיימי דבר נינהו כו' רק בקרא דד"נ ע"פ ב' או ג' דלא כ' בי' יקום דבר שייך ההיקש גם לענין קרוב א"פ כנ"ל

והנה לקמן במשנה יליף ר"י דבעינן ב' עדיו מתרין בו דכ' על פי ב' או ג' היינו שע"י התראה שלהם כו' ד"א שלא יהיו שומעין מתורגמן ע"ש וא"כ אדרבה י"ל דלטעמי' אזלי דלר"י קאי ע"פ אשעת ראי' היינו ההתראה כו' וא"כ בזה הקישה תורה ג' לב' ומוכח דראי' לחוד של הפסול פוסל הכשרים ואף בלי הגדה בב"ד דזה כ' תוס' דמוכח מיקום דבר דוקא כשמגיד בב"ד ולר"י בד"נ לאו מיקום דבר ילפינן כנ"ל ולכך ראי' לחוד מבטל וסבר דאף שגם הפסול לא התרה בו מ"מ מבטל דמה בכך כמו אם הי' הדין דחצי דבר מהני והיו ב' עדים מעידים על חצי דבר וב' אחרים על חצי דהי' מהני ובכת א' מעיד קא"פ ודאי דהי' מבטל עדותם דאף שאין הפסול מעיד על כל הדבר מ"מ על אותו החצי דבר מבטל עדות הכשרים שנצטרף עמהם כנ"ל רק לדידן דילפינן דבר ולא חצי דבר וא"כ י"ל דאין הפסול המעיד על חצי דבר מבטל עדות הכשרים המעידים על דבר שאין הפסול מכל מקיימי דבר דהא ממעטינן מיני' דבר ולא חצי דבר אבל זה ידעינן רק מן יקום דבר כנ"ל. וא"כ לר"י דלא קאי יקום דבר על ד"נ א"כ י"ל שפיר אף דבעי לחיוב דוקא ב' עדים מתרין מ"מ אף שהפסול לא התרה בו וחסר מקצת עדות היינו ההתראה אבל מ"מ על גוף העבירה שראה ג"כ כמו הכשרים הוי על מקצת זה נמצא א' קא"פ דמבטל עדותן ואף שהוא חצי דבר מ"מ מבטל אותו החצי ושוב לא נשאר עדות ואף שהוא אינו מעיד על דבר שלם מ"מ בטל על החצי שמעיד כנ"ל וכמו אם הי' כשר חצי דבר בב' כתות דהי' מבטל החצי בצירופו כנ"ל ובפרט ר"י דסבר בשני חזקה כיון דמועיל לאיזה דבר מהני חצי דבר וגם כאן מהני בלי התראה לפסלו לעדות ולענין זה מצטרף הפסול ושוב בטל לגמרי דבטלה מקצתה בטלה כולה ולכך תלו שפיר הפלוגתא בתרווייהו הא בהא דר"י דסבר דוקא בד"נ פוסל והיינו דלא יליף מיקום דבר על ד"נ וסבר דע"פ ב' דכ' בד"נ שיהיו עדים מתרין ממילא דההיקש על הראי'. ממילא סבר ראי' לחוד פוסל ואף שלא התרה הפסול דאף שאינו מועיל לחיוב ולא מקרי מקיים דבר מ"מ פוסל על מה שמעיד דלא כ' יקום דבר בד"נ כנ"ל. ורבי דסבר דמקרא דיקום דבר ילפינן בין ד"נ ובין ד"מ ושצריך להיות מקיימי דבר תמיד ממילא אמר שפיר אד"מ ואד"נ ואימתי בזמן שהתרו כו' היינו דאי בעי התראה מעדים כר"י ממילא הי' צריך שגם הפסול יתרה בו דאל"ה לא עד הוי ממקיימי דבר. דלא אתי לפסוק או כר"י או כרבנן בהתראה מעדים או לא ואמר שפיר דלר"י צריך התראה דוקא כיון דבין בד"מ ובין בד"נ ילפינן דפוסל מיקום דבר כנ"ל. וממילא אי לא בעי התראה מהעדים צריך כיוון להעיד בב"ד דאל"ה לא מקרי מקיימי דבר. דלר"י דראי' לחוד פוסל לא שייך לחלק בין כיוון להעיד או לא משא"כ לרבי דיליף ממקיימי דבר ממילא אין הראי' פוסל עד שיכוון להעיד בב"ד כנ"ל ותלי' זה בזה כנ"ל. ואמר שפיר בסנהדרין בפלוגתא דר"י ור' דלר"י פוסל גם בלא התרה וכאן פריך שפיר הרוג יציל לר"י

עוד י"ל דנהי דבכשרים שם עד עליהם בשעת ראי' אף דאין מתרין בהם דכיון שרואין וראוין להגיד מורה הראי' שהם עדים אבל הפסול אדרבה מורה הסתם שאין כוונתו להעיד דלמה יעיד כיון שאינו מועיל. וא"כ אף אי מתכוין הוי דברים שבלב שאין דברים כיון דבסתם מורה שאינו מכוין להעיד. אך י"ל דלמא מכוין להעיד כדי לבטל העדות משום נמצא א' קא"פ דאפשר דגם זה חשוב כוונה להעיד וע"ז אינו מורה הסתם להיפוך. אך בנפשות שמחויבים להעיד הרואה גם בלא תביעה משום ובערת הרע כמ"ש רמב"ם ורא"ש ז"ל וממילא ודאי דאסור להקרוב לכוין להעיד כדי לבטל הכשרים דכמו שמחויב הכשר משום ובערת כן מחויב הקרוב מה"ט שלא לבטל עדות הכשרים כנ"ל. ולכך שפיר בד"נ בסתם אינו מבטל כלל העדות דמורה הסתם שלא כיוון להעיד דממ"נ שיתכוין להעיד לחייב הא פסול ולבטל אינו רשאי ולכך ממילא כיון שמורה להיפוך שלא כיוון אינו מבטל כלל ודוקא אם התרה בו מורה בשעת ראי' שכיוון להעיד משא"כ כשלא עשה מעשה המורה שכיוון ממילא אינו מבטל אבל בממון שפיר אינו מורה די"ל דמכוין לבטל העדות ומ"מ אינו עושה איסור בזה. דהא העדים כשרים ג"כ אין חייבים עד שיתבע אותם ומכ"ש לראות להעיד אין חיוב כלל עליהן דמה"ט מותרין ליטול שכר לראות רק כשהן כבר עדים אסור לכבוש עדותן. א"כ גם הפסול שמכוין להעיד לבטל עדותן גור שלא יהיו נעשים עדים כלל וזה אינו אסור כסותם פי עדיו שכבר עדים משא"כ זה וכיון שאינו מורה להיפוך שפיר פוסל אם כיוון להעיד ולכך בד"נ דוקא התרה בו ובד"מ בטל בכיוון להעיד לחוד. ומה"ט י"ל מה שכ' הפ' לפשוט דאם מזמין עדים כשרים אין פוסלם הפסול דלכאורה מה בכך מ"מ מתכוין הפסול ג"כ להעיד ומה תלוי בבע"ד ולהנ"ל יש לומר דלכאורה מ"מ אסור לבטל עדותן כמו שוי' טמון באש דהוי גרמא אף שפטור מדינא. אך ז"א דאינו מפסיד רק שלא יהי' עדים בדבר וא"י כלל אם המלוה רוצה דוקא בעדים ולכך כשמזמין עדים י"ל דשוב אסור דהא אין זה רוצה להלוות בלי עדים:

שם מה יעשו ב' אחין כו'. י"ל דנקיט ב' אחין לרבותא אף דכל א' כשר ואין שם פסול עליו רק הצירוף פסול מ"מ חשוב נמצא א' כו' ובטל כיון דנצטרפו ולצירוף פסול. או דנקטי' דבשלמא שאר פסול לא ידקדק בראותו כדי שלא יבטל אבל ב' אחין צריך כל א' לדקדק ולראות דא' מהם כשר ואם הוא לא ידקדק גם הב' לא ידקדק והא מחויב לראות משום ובערת ולכך מה יעשו כו': לתוס' דבעי הגדה ולכך פירשו דיעיד לאחר כ"ד ויפסול וקשה לרב"ח בסנהדרין דפסול ב' אחים משום אין נעשים זוממים עד שיוזמו שניהם ונמצא נהרג בעדות אחיו ע"ש. וא"כ כשמעיד לאחר כ"ד דלענין עד שיוזמו כולן כ' תוס' דלאחר כ"ד א"צ שיחמו כולן ורק לענין נמצא קא"פ וא"כ ב' אחין כשמעיד אחר כ"ד אין כאן פסול כלל כיון דלענין הזמה לא יצטרך ליזום גם הוא כנ"ל ואין כאן כלל נמצא א' קא"פ. וצ"ל כיון דמ"מ בשעת ראי' נצטרפו