חידושי הרי"ם חושן משפט חלק ב רצא

הב"ד גם ע"פ הקרוב דמה היכר יש שאינו אמת ע"פ עדות הקרוב דהא כיון דלא אזהרת התורה לא יומתו כו' הי' אותן הג' עדות אחת שהי' הפסק לחיוב ע"פ כל הג' וממילא שייך שוב על כל העדות לא יומתו כו' בעדות בנים כו' וכן ברשע אל תשת כו' עד כו' דאי לאו ההזהרה הי' כל הג' כו' ושוב א"א לחייב הנדון דאין כאן מוכח מתוך החיוב שלא נתחייב ע"פ הרשע. וממילא שייך על זה העדות של הג' הפסול דאל תשת רשע עד כיון דאי לאו הפסול הי' הדין ע"פ כל הג'

והרא"ה בס' החינוך כ', דהב"ד עוברין בלאו דאל תשת כו' או לא יומתו כו' כשפוסקין ע"פ קרוב או פסול כו'. א"כ שייך שפיר הלאו כנ"ל כיון דבלא הלאו הי' כולם עדות א' כנ"ל. ובזה מיושב הטעם שמוסכ' מהפוסקים דאשה ועבד וקטן וכה"ג אין פוסלין הכשרים בצירופם דאין שם עד עליהם. ולכאורה מה חילוק הא ג"כ שייך ההיקש דג' לב'. ולמ"ש א"ש דשם שאין עדותן מועיל כלום דמעטי' רחמנא מעדות לא שייך להקישו כלל כנ"ל דשפיר מבורר שאין החיוב ע"פ הפסול מאחר שפסלתו התורה שאינו עד משא"כ בקרוב ורשע דהלאו כנ"ל שפיר שייך הלאו כנ"ל. וי"ל דזהו תירוץ הש"ס במקיימי דבר כו' היינו שהן עדיין עדים רק דהזהירה תורה שלא לקבל עדותן שייך דכיון דמצטרפין פסול כנ"ל. משא"כ פסול לגמרי לא שייך היקש כנ"ל. אך דברי רא"ה לכאורה תמוהים הא אין הפסק מועיל כלום ומאי לאו איכא והוי כשאר טעות בדין דחוזר. וי"ל דפסק כרבא דאי עביד לא מהני ולקי משום דעבר אמימרא דרחמנא. אך ממ"נ קשה דא"כ לאביי יהי' העדות מועיל כשפסקו רק דעוברין בלאו כיון שהוא רק לאו ואי עביד מהני וע"כ דהפי' לא יומתו כו' ואל תשת כו' גם לאביי הפי' שאינו מועיל עדותן וא"כ שוב אין עוברין בלאו לאביי כיון דלא מהני וחוזר הדין ולרבא איכא לאו אף דלא מהני. ולימא נ"מ בין רבא לאביי פ"ק דתמורה אי עוברין בלא יומתו כו' ואל תשת כו' כשפסקו ע"פ כנ"ל. אך לא קשה דממ"נ אין נ"מ דבמזיד פסולין הב"ד דרשעים נינהו ובשוגג הוי בטעות. אך למה הוי טעות כיון דאינו רק' האיסור וצ"ל דמלבד האיסור דרשינן שאינו מועיל ובאמת לאביי אינו עובר רק לרבא ומ"מ אין נ"מ כיון דרק בשוגג ובל"ז ליכא מלקות כנ"ל

או י"ל דההיקש מסברא כמו עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה כן כשבטל מקצת העדות שאין כל העדות מועיל כנ"ל. וי"ל דמה ב' כו' היינו כמו בב' דודאי הסברא כן שיבטל אף הכשר מלחייב שבועה או להצטרף עוד כיון דב' ודאי הן עדות אחת דשייך בטלה מקצתה כמו כן ג' נמצא א' כו'. וא"ש דאין עד א' מחייב שבועה כשנצטרף דזה מסברא דבטל בצירוף הפסול והיקישא הוא רק אג' מיושב ההיקש כנ"ל. והריטב"א כ' דשוב מקשינן ממון לנפשות שלא יחייב שבועה או דמקשינן שוב ב' לג'. גם י"ל דאין ראוי להצטרף לחייב ממון ודוקא כל שב' מחייבין ממון כו' ואינו מוכרח

במה דברים אמורים בדיני נפשות כו'. ופרש"י דכ' והצילו העדה כו'. ותמוה מאד כמ"ש תוספ' ואטו ספיקא הוא ואי כשרים איך יפסלו משום והצילו כו' ולכאורה הי' נראה פשוט למאי דאמר בש"ס פ"ק דפסחים במאי דמתרצין כו' ומאי אלו דייקינן בהני סהדי כו' ונקטול מספיקא ורחמנא א' והצילו העדה כו' ע"ש. מבואר דאף דבמאי דבסתם כשר עדותן דייקינן שמא יאמרו באופן שיבטל משום והצילו כו'. משא"כ להיפוך כ' תוספ' דלא דייקינן כדי לקיים עדותן אי בסתם בטל ע"ש ובממון דלא שייך והצילו כו' לא הוי עבדינן כן לדייק כדי לבטל ע"ש וזה עצמו י"ל כאן דגם ר"י סבר לחלק בין אומרים לאסהודי או למחזי ודוקא כיוונו להעיד פוסל רק דסבר בסתם איכא ספיקא אי כיוונו ופוסל או לא ומודה דבאומרים בפירוש לאסהודי בטל גם בממון ובפי' למחזי קיים גם בד"נ רק בסתם דאמר ר"ע נמצא א' קו"פ בטל ומשמע דלא שיילינן להו כלל. וע"ז אמר בד"א בד"נ דבסתם בטל משום והצילו שוב אין שואלין אותם כדי לקיים עדותן וכמו התם אי לאו דרובא טעו בעיבורא דירח' והי' בטל עדותן מספק לא הי' שואלין אותם כדי לקיים כמ"ש תוספ' שם משום והצילו ע"ש. אבל בד"מ תתקיים בשאר בסתם דכמו דקי"ל אין בודקין בדו"ח משום נעילת דלת אף דבעי דו"ח מה"ת ובל"ז אינו עדות כלל מה"ת מכש"כ זו השאלה אם כיוון הפסול להעיד דגם בלא השאל' ספיקא ועכ"פ לא עדיף מחקירות דתקנו שלא יצטרף דגם בזה שייך נ"ד שאם יראה הפסול יתבטל העדות. ואפשר דסבר מה"ט אף באומרים בפי' שכיוונו להעיד אינו מבטל כיון דאם יהי' הדין דבטל גם בסתם לא נוכל להוציא ממון מספק ושוב שייך התקנה שלא יבטל אף שאומרים שכיוונו כנ"ל. ואמר שפיר ב' דברים דבד"נ בטל מסתם מס' ושוב לא שיילינן כדי לקיים משום והצילו העדה כפרש"י ז"ל כנ"ל. אבל בממון תתקיים אף דאומרים בפירוש שכיוונו מטעם זה עצמו כיון דבסתם יהי' בטל שייך נ"ד כמו בשאר חקירות דאף דאומרים א"י קיים. ורבי סבר א' ד"מ וא' ד"נ בד"א שכיוונו להעיד והתרו בו. היינו שהכשרים יודעין בשעת ראי' שהפסול כיוון להעיד ג"כ כמ"ש הראשונים ז"ל ולכך כיון שהדין גם בד"נ שאינו בטל בסתם רק כשהכשרים אומרים שכיוונו יחד כנ"ל. ממילא שוב גם בממון בטל כה"ג שידעו בשעת ראי' ולאסהודי אתו עם הפסולים כמ"ש תוס' דלא שייך נעילת דלת כמו בחקירות דלמה יכוונו הכשרים להעיד בצירוף הפסול ובסתם לא בטל כלל והא בהא תליא דלר' יוסי דגם בסתם בטל שוב בממון לא בטל כלל אף בפי' דשייך נעילת דלת כמו בחקירות דבלא התקנ' לעולם יוכל לבטל עדות הכשרים אבל רבי דסבר דדוקא ביודעין הכשרים בצירוף הפסול שוב לא שייך נ"ד וגם בממון בטל כנ"ל. ומיושב שפיר פרש"י ז"ל משום והצילו העדה. ומיושבים כל קושיות תוס' דבאמת מה"ת אין חילוק בין ד"מ לד"נ רק לענין השאלה משום והצילו כמפורש בש"ס דלענין הצלה לא מקשינן. ומדרבנן גם בפי' אינו בטל בממון כנ"ל. ומיושב מה דאמר רבי א' ד"מ ואימתי שאינו ענין זה לזה. ולמ"ש א"ש דהא בהא תלי' כנ"ל. גם מיושב קושית תוס' מגטין וקדושין דלרבי לא קשה דבעי כיוונו כנ"ל. ולר' יוסי שכ' תוס' דעדי נשים כד"נ דמי' ולמ"ש א"ש דהא לענין חקירות מפורש בש"ס דאין בודקין די נשים בדו"ח דלענין זה עשאום חכמים כדיני ממונות ושייך התקנה כנ"ל:

ומיושב בזה מה דפסקו כל הגאונים הלכה כרבי דגם בד"מ בטל מהא דרבינא דבתרא וסבר פ"ק כרבי ע"ש. ותמוה דרבינא לא פסק כרבי רק בהא דבעי כיוונו להעיד ומנ"ל למיפסק גם בהא דבממון בטל ע"ש בב"י ולמ"ש א"ש דבהא תליא וכיון דפסק רבינא כרבי דדוקא כיוונו להעיד ממילא בטל גם בממון כנ"ל. ומיושב ג"כ מאי דציין הש"ס ר' יוסי אומר בד"א בד"נ כו' היכא אמרינן להו כו'. והא זה רק לרבי ולמה אמר מלתי' אר"י. ולמ"ש א"ש דגם לר"י ע"פ הדין יש חילוק בין כיוון להעיד כנ"ל. רק בד"נ לא שיילינן לקיים כנ"ל ואמר שפיר כנ"ל:

עוד י"ל דהטעם דבטל נמצא א' כו' משום דהא זה הסברא שפיר דגם בג' אין נעשים זוממין א שיוזמו