חידושי הרי"ם חושן משפט חלק ב רפט

מהני חזקת האם לבת כיון שאינו מטעם הוכחה רק מה שהוחזק הוחזק ומה דלא הוחזק לא. ומיושב דמאי דקי"ל לדברי המכשיר כו' גם בבתה היינו בכל ספק שדנין על החזקה משום הראי' ומהני ראיה של האם נגד הבת ג"כ כנ"ל. משא"כ בס' דתרי ותרי דא"א לדון החזקה מצד ראיה דלא עדיף מעוד ב' דב' כמאה כנ"ל. וע"כ לדון רק מצד שאין להוציא הדבר מחזקתו מספק וזה ודאי דאינו מועיל להבן שהוא ספק מתחלתו ולא הוחזק מעולם ומצד ראי' הוי תרי ותרי ופרש"י ז"ל שפיר דלא מהני בתרי ותרי חזקת אם להבן כנ"ל. וזה ברור לע"ד וע"ש שיתישבו כמה קושיות תוס' על רש"י

מה ב' כו' עד שיוזמו כו' אף ג' כו' אפילו ד' כו' לכאורה בד' אם מזימין רק ב' א"כ כיון דאיירי בראו זה את זה דאל"ה הוי ב' עדיות כמבואר במשנה לקמן כו' וא"כ אותן ב' האחרים שלא הוזמו מעידין שאלו הב' ראו ולא היו עם המזימין ויש כאן הכחשה דתרי ותרי כמו אלו ב' אחרים הכחישו המזימים שלא היו עמהם ואיך ס"ד שבד' יהי' סגי בהזמה דשנים. ואף דדעת הרא"ש דפלוני הי' עמי כו' אינו הכחשה היינו בד"מ ע"ש. וצ"ל דהפי' הוא מנין אפילו ד' דלא סגי בהזמה דג' שנשאר רק א' המעיד עליהם והוי תרי בחד כנ"ל

ר"ע אומר כו' אלא להחמיר עליו כו'. ופרש"י דהא בעד שיוזמו שלשתן ידעינן מסברא כיון דכ' עד שקר וכל הג' עדות א' צריך שיוזמו כולו. ולכאורה א"כ איך ס"ד שהג' לא יתחייב בהזמה א"כ שוב גם הב' יהיו פטורין דעד שיוזמו כולן היינו שיהי' דין הזמה בכולן אך ז"א דהא בהא תליא דבאמת עכשיו שגם הג' חייב ואנו דנין ע"י כל הג' שוב ודאי אין נעשין זוממין עד שיוזמו שלשתן דאל"ה לא נשקר כל העדות, משא"כ אי הוי אמרינן דהג' פטור כשמעידין תוך כ"ד כל א' תוך כ"ד של חברו משום דגם בלא עדותו כבר נתחייב ע"י ב' שכבר העידו כמ"ש הנ"י וא"כ שוב לא הי' גומרין הדין רק ע"פ הב' שהעידו בראשונה וממילא לא הי' צריך להזים רק אלו הב' שגמרו הדין על פיהם והי' מקרי נשקר כל העדות שפסקו ע"פ וכמו במעיד אחר כ"ד דסגי בהזמ' הראשונים כו'. ומיושב בזה מה דקשה איך ס"ד דהג' פטור לשיטת תוס' פ' היו בודקין דכשאחד. א"י החקירות בטלה גם עדות הב' היודעין מטעם נמצא א' קו"פ ולרש"י שום אין נעשים כו' עד שיוזמו כולן כו'. וא"כ שוב כאן דהג' פטור הוי הוא עשאאי"ל וממילא גם הב' ראשונים בטלה עדותן. ואף דלא הוו ידעינן גם הא דנמצא א' קו"פ בלא ההיקש מ"מ הוי סגי למימר רק מה ב' נמצא, א' כו' וממילא הוי ידעינן גם הנ"ל דהג' חייב. ולמ"ש א"ש דאי הוי אמרי' דהג' פטור היו פוסקין רק ע"פ ב' הראשוני' לא מצרפי כלל הבאים אח"כ ולא היו פוסלין הכשרים כלל. ונראה דזה עצמו הוא הטעם שהג' חייב גם כן דגלתה ונראה דזה עצמו הוא הטעם שהג' חייב גם כן דגלתה התורה ע"פ ב' או ג' כו' היינו דכמו בשנים גומרין ע"פ הב' היינו חצי ע"פ של זה וחצי ע"פ של זה ומה"ט לא מהני נכי ריבעא אפומא דחד כמ"ש רש"י ז"ל פ"ב דכתובות דע"פ ב' היינו חצי כו' ע"ש. כמו כן כששלשה מעידין פוסקי ע"פ כל השלשה ע"י כל א' שליש העדות. שכולן הם עדות א' ולכך ממילא חייב גם הג' דאף דאם לא הי' מעיד היו פוסקין ע"פ הב' שכבר העידו והי' ג"כ חייב מ"מ עכשיו כשמעיד שוב אין פוסקין ע"פ לבד רק גם על ידו ושפיר חייב. דהא לכאורה איך ס"ד שיהי' פטור משום שהי' מחויב זולתו. הא לקמן במשנה בב' מחלון זה וב' מחלון זה כשהוזמו כת אחת הוא והן נהרגין אף דהי' חייב זולתם מחמת כת האחרת והתם תני נמצאת כת א' דמשמע בין ראשונה ובין האחרונה. אך החילוק דהתם כיון דבכל כת די לחייבו גומרין הדין ע"פ אלו וע"פ אלו ושפיר חייבין דמה שגמרו ע"פ אלו הי' שלא כדין ובעידנא דאסהידו גברא לאו בר חיובא כדאמר לעיל גבי בתרי בשבא והמזימין אומרין בחד בשבא כו' ואף דכאן החיוב הוא על שעת גמר דין ואז שפיר בר חיובא מחמת כת האחרת ובא בב"א מ"מ צ"ל דמ"מ בשעת עדות לא הוי בר חיובא והחיוב בא מ"מ עיקר על שעת העדות כנ"ל. משא"כ כאן לס"ד גומרין רק ע"פ ב' ראשונים ושוב הג' פטור. ולכך כ' ע"פ ג' דעכשיו שמעיד גם הג' שוב גומרין ע"פ כל הג' וממילא חייב אף שגם בלא עדותו הי' חייב דהא בעידנ' דאסהיד לאו בר חיובא דעדיין לא נגמר הדין ועתה הגמר דין גם ע"פ וכמו בב' מחלון זה כנ"ל. ומיושב מה דאמר אח"כ ומה ב' נמצא א' קו"פ כו' והקשו מנ"ל הא אינו מיותר דצריך להחמיר עליו כו'. ולמ"ש ממילא ילפינן דכיון דאמרינן דהג' חייב וע"כ משום דגומרין ע"פ כל הג' ממילא כמו בב' בטל נמצא א' כמו כן בג' כיון דשליש ע"פ כל א' ונמצא א' קו"פ לא נשאר כאן עדות כנ"ל

גם יש לפרש דבזה פליגי ר"ש ור"ע דאמר לא בא הג' להקל אלא גם להחמיר עליו כו' כמו שרצו תוס' פ"ק לפרש ע"ש. והיינו דסבר דמוכח ממילא כיון דאתי קרא כר"ש דאין נעשים כו' עד שיוזמו שלשתן וע"כ דחשיבי עדות א' ולא מקרי נשקר כל העדות אם אין ניזום גם הג' א"כ שוב מוכח דהג' ג"כ חייב כשהוזמו דאל"כ רק שהוא פטור א"כ עדות הג' אינו עדות דהוי עשאאי"ל ושוב בטלה כל העדות משום נמצא א' קו"פ כיון דע"כ דנין ע"פ כולן דמטעם זה אין נעשים כו' עד שיוזמו כל הג' ומוכח שוב ממילא שגם להחמיר עליו שחייב ג"כ כשהוזם ולכך סמך ומה ב' כו' נמצא כו'. ור"ש סבר לא מקרי נמצא קו"פ מה שאין עדותו מועיל מצד עשאאי"ל. ולכך לא נוכל ללמוד מקרא כנ"ל רק מסברא כיון שהן עדות א' שפיר גם הג' חייב

ומיושב בזה היטב הש"ס פ' היו בודקין מ"א ע"ב גבי א' א"י בחקירות דאמר דבטל כמאן כר"ע ואי לא בטל דלא כר"ע ותמוה מאד כמ"ש תוס' שם. ולשיטת תוספ' תמוה ג"כ דהוי לי' למימר כר"ש ע"ש. ולמ"ש א"ש כמאן כר"ע דלדידי' ע"כ כשאחר אין יכול להזימו מקרי נמצא א' קו"פ כנ"ל וממילא כשא' א"י החקירות ג"כ מבטל כל העדות. ומאן דסבר דאינו מבטל הוא דלא כר"ע רק כר"ש דאין יכולין ללמוד מטעם הנ"ל שאינו מבטל רק מסברא ושוב כה"ג אינו בטל כנ"ל: הנ"י הביא הרי"ץ גאות דמפרש שהג' חייב אף שלא הוזם רק שנטפל להב' שהוזמו כו' ותמוה מאד שלא העיד שקר איך יתחייב. וצ"ל כיון דבד"נ צריך שיהיו רואין זא"ז והעיד הג' על הב' שראו ג"כ וכיון שהוזמו הב' א"כ הג' מוכחש מב' המזימים שהעיד שקר על הב' עדים שראו ולא ראו ועל זה הוי תרי בחד. רק בכל מקום בהכחשה פטרה תורה גם בא הרוג ברגליו. אבל עכ"פ לוקה לר"י עדים שהוכחשו בנפש כו'. אבל כאן בהזמה שנטפל להמוזמין וגם הוא מוכחש ע"י הזמת הראשונים שפיר י"ל דחייב לר"ע ומה דאמר מנין אפילו ד' אין הפי' שהוזמו רק ב' דא"כ הי' לגמרי פטורין דהוי תרי ותרי שאותן שלא הוזמו מכחישין המזימין. רק אפילו ד' והוזמו ג' ג"כ חייב הד' שנשאר תרי בחד ונטפל כנ"ל. וזה פי' דברי הרמב"ם שתמה הראב"ד ע"ש: ומה ב' נמצא א' קו"פ כו' אף ג' כו'. ותמוה דנהי דמקשינן ג' עדים לב' היינו דעדות ג' הוי כעדות ב' אבל הא לא מקשינן שיהיו שנים כא' דהא אמרה תורה דב' נאמנים וא' לא מהימן וא"כ איך שייך