חידושי הרי"ם חושן משפט חלק ב רפז

אך ז"א דזה שייך כשהדבר חמור יותר לענין העונש כמ"ש הפוסקים הטעם דשמא אינו מכופר בעונש זה וכה"ג משא"כ בזה דהוא על מעשה זה עצמו רק דהבירור יותר טוב שהמעשה אמת וחייב העונש לא שייך בזה אין עונשין כו'. והא בסנהדרין עצמם שראו שהרג דחייב ומאן דפטר הוא מטעם כיון דחזו דקטל כו' אבל לא אמרינן דהא כ' ע"פ ב' עדים כנ"ל והוי ק"ו ואין עונשין כו' וע"כ כנ"ל שהוא רק לענין הבירור כנ"ל. אך עדיין קשה דכיון שע"י כל הג' מחייבין לא תועיל הזמה עד שיוזמו כל הג' א"כ מגרע כח הזמה ג' על הב' דלא תועיל עד שיוזמו כל הג' ובב' סגי שיוזמו הב'. ואינו ק"ו. דהא בא"י באיזה שעה או שא"י יום השבוע אף שיודעין כמה בחודש פי' רש"י ז"ל במשנה דהיו בודקין כיון דמגרע קצת כח ההזמה דלפעמים המזימים לא סלקא אדעתייהו כו' ע"ש. וא"כ י"ל דוקא ב' האמינה תורה שמתיראים מהזמה אבל ג' ההזמה לא שכיח יותר על כל הג' וכן יותר מג' ועכ"פ מגרע כנ"ל. ועוד דעכשיו לס"ד דקיימינן דה"א דדוקא ג' מזימין את הב' שצריך מזימין יותר מהעדים א"כ שוב אין כאן ק"ו דבב' יכול להזימם ע"י ג' משא"כ ג' שיצטרך להזימם ע"י ד' וכן יותר ומגרע כח ההזמה ולא מהני כנ"ל. אך י"ל כיון דמה דצריך יותר הוא בשביל המעלה שג' יש להם נאמנות יותר וצריך ד' להזימם ואיך נחשוב זה לגריעותא לענין הנאמנות. ודוחק. ועוד דהא פ"ק דב"מ פריך מפיו אעדים שאינו בתורת הזמה למאן דפליג אר"ח ע"ש בתוס' וכ"ש כאן דהוי פירכא דמ"מ הוי יותר אי"ל מבשנים כנ"ל: ונראה דהקושיא הוא לא לכתוב כלל ב' וג' כיון דבאמת מהני ג' וגם יותר דכ' עדים וא"כ לכתוב רק ע"פ עדים יומת כו' והי' נכלל בין ב' או ג' ויותר. ואף דבש"ס פ' שה"ע יליף מע"פ שני עדים ג"ש אהא דועמדו שני האנשים למיפסל נשים לעדות היינו הך שני דע"פ שני עדים יקום דבר דכתיב בממון וכאן יליף משנים או שלשה יומת כו' דמיותר גם השנים כנ"ל. ומיושב בזה קושית התוס' אר' יוסי דדוקא בד"נ ותמהו דגם בממון כתיב ע"פ שני עדים או שלשה ונקיש ג' לב' כו'. ולמ"ש לא קשה דהא בממון דלא מייתר ואצטריך למיכתב שני עדים למיפסל נשים שוב צריך שלשה ג"כ דלא הוי ידעינן דשלשה כשרין ויותר שאינו ק"ו כנ"ל. ודוקא בהך ע"פ שנים דמיתה דלא אצטריך גם מה דכ' שנים דייק שפיר אם מתקיימת בב' למה פרט ג' לכתוב רק ע"פ עדים כנ"ל משא"כ התם

להקיש שלשה לשנים מה שלשה מזימין הב' אף ב' מזימין הג'. והג' ר"י פיק מגיה להקיש שנים לשלשה. ואינו אמת. והתימה עליו לשלוח יד להגיה שקול דעתו ואיך לא ראה שהתיו"ט העיד שגרסינן הכי בכל הנוסחאות. וכ' ולכאורה איפכא הוי לי' למתני. ובאמת לא קשה כלל שהפי' כפשוטו דהא היכן נזכר הזמה בקרא התם רק דיליף דעדות ב' וג' שוה ואין מעלה יותר לעדות ג' וקאמר על הניזומים מה ב' ניזומין מג' כו' רק הא דנקיט להיפוך היינו משום דלכאורה אין הלימוד, שוה דאי על המזימים א"כ יש ללמוד מה ג' מזימים ב' אף ב מזימים ב' ואיך לומד שמזימים ג' ואי על הניזומים א"כ בהיפוך מה ב' ניזומים מג' אף ג' ניזומים מג' ולא נלמוד שניזומים מב' כנ"ל. ולכך אמרינן ההיקש על שתיהם שמקודם מקשינן המזימין כמו שג' מזימין הב' כך ב' מזימין הב' ושוב כיון דיודעין דב' ניזומין מב' למידן על הניזומין מה ב' ניזומין מב' אף ג' ניזומין מב'. ומדוקדק שפיר להקיש שלשה לשנים היינו על העדות שהתחיל ע"פ ב' דלא עדיף יותר עדות ג' שיהיו ניזומין מעדות ב' שניזומין מב' וקאמר אופן ההיקש שמתחיל מהמזימין מה ג' מזימין הב' כן ב' מזימין ב' ושוב מה ב' ניזומין מב' אף ג' ניזומין מב' והיינו אף ב' מזימין הג' כנ"ל

מה ג' מזימין את הב' כו'. היינו כיון דכתיב והנה עד שקר כו' דבהזמה מאמינים להאחרונים וחדוש הוא דמה חזית כו' ולכך ה"א דלא חדשה התורה כלל בהזמה לענין הנאמנו' רק דצריכין המזימין להיות רוב. ואף דלכאורה מה מהני רוב נגד העדים וגם הא בממון אין הולכין אחר הרוב. אך ז"א דהוי רובא דאיתא קמן וכמו בסנהדרין דאמרה תורה אחרי רבים כו' כיון שמסופקין איזה מהדיינים אומרים הדעת אמת אמרינן שמסתמא הרוב אמת כמו כן בעדים אף בהכחשה ג' נגד ב' אף דלא שייך מטעם סלק ב' נגד ב' דא"כ נשאר רק א' בג' ולא הי' מהני כנ"ל. רק דה"א כיון שהם הרוב מסתמא האמת עם הרוב כיון שיודעין שכת א' מהם משקרים וא"י איזהו מסתמא הרוב אמת וזה שייך אף בג' נגד ב'. ואף דבדיינים אין א' מכריע לחוב בד"נ זה דוקא בד"נ בדיינים ולא גמרינן מינה דבשאר רוב סני בחד. וגם בהכחשה הי' הדין כן דהרוב מהני רק מה דכ' עד שקר כו' גופה של עדות דדוקא בהזמה היינו לענין לחייב העדים לא חייבה תורה רק בהזמה משא"כ בהכחשה אף דהאחרונים נאמנים דהא בא הרוג ברגליו ג"כ פטורים אבל לענין הנאמנות ה"א דאינו חדוש כלל רק משום רוב כנ"ל

אך למ"ש תוס' ריש סנהדרין דמה דמהני באמת רוב דיינים מחייבין בממון אף דאין הולכין בממון אחר הרוב היינו משום דמיעוט דידהו חשוב כאלו אינו וב"ד מפקא מני' ע"ש. והאחרונים פירשו משום דבכל רוב ומיעוט גם המיעוט אמת ואינו מכחיש להרוב משא"כ בדיינים דאם המיעוט אמת הרוב שקר ולכך חשוב המיעוט כאינו. וא"כ גם בעדים הי' שייך טעם הנ"ל. אך באמת אין הפי' כן בתוס' דא"כ פ"ק דחולין לא הוי יליף רובא דאיתא קמן מסנהדרין גם ט' חנויות דשם אין המיעוט מכחיש וישנו ג"כ וי"ל דחיישינן להמיעוט משא"כ בסנהדרין דהמיעוט מכחיש להרוב לא חיישינן לי' וגם פירוך מנ"ל אחרי רבים כו'. וגם למסקנא אף רובא דליתא קמן ילפינן מסנהדרין כמ"ש רש"י ז"ל. ולע"ד הפי' הפשוט בדברי התוס' דדוקא במה שמסופקין ציותה התורה ללכת אחר הרוב ובממון אין הרוב מכריע נגד החזקה. אבל ברוב דסנהדרין בשלמא אם הי' ב"ד אחר דנים ומסופקין אם האמת עם רוב הסנהד' או עם המיעוט הי' שייך אין הולכין בממון כו'. אבל אותו הב"ד שדנין הרוב ב"ד שאומרים חייב אצלם הוא חייב בבירור ואין מסופקין כלל שמא האמת עם המיעוט וכן המיעוט אינן מסופקין כלל שמא חייב ואי לא הוי אזלינן בתר רובא לא הי' כאן ב"ד המחייב כלל ואמרה תורה אחרי רבים כו'. שהרוב עיקר והמיעוט בטלים לגבייהו ושוב כל הב"ד מחייבין כמו הרוב והן הן המחייבין כודאי ולא מהני אלף חזקות ולא שייך כלל אין הולכין בממון כו' שאינו ספק רק דיליף שפיר דהולכין אחר הרוב דאל"כ מה חזית דהרוב עיקר. משא"כ אי אזלינן בתר רובא והמיעוט בטל והא חזינן דאף דב' אינם ב"ד ולא מצי לחייב מ"מ ב' מתוך ג' מחייבין וע"כ כיון שציותה תורה שהמיעוט יבטל כל הג' הם כמו אותו הדעת של הרוב ואצלם הוא ודאי וזה שסיימו תוס' דב"ד מפקא מני' וזה פשוט בפשט התוס' ולכך מצינן למימר קים לי במיעוט הפ' נגד הרוב דלא דמי כלל שזה הוא ב"ד אחר שמסופקין האמת עם מי לא עדיף משאר רוב שאינו מכריע נגד חזקת ממון כנ"ל. וא"כ בעדים ב' נגד ג' שוב הב"ד שמסופקין לא מהני להכריע מצד הרוב בממון כנ"ל ואיך ס"ד מטעם רוב. וי"ל דבאמת הוי אמרינן דהולכין בממון ג"כ אחרי הרוב דאטו קרא איכא דאין הולכין כו' ודוחק: