חידושי הרי"ם חושן משפט חלק ב רפב

נגמר מקודם עדות כת הא' למלקות וממילא ידוע שזה גניבה שני' ומחייבין מיתה רק ע"פ כת הב' לבד וחייבין שפיר כנ"ל וכן בגונב נפש למ"ד לוקין כיון דאז הי' חיוב מלקות ודנין ע"פ דלגבי מלקות הי' יכול להזימו והי' מועיל עדותן מה"ת שפיר נודע לנו עתה כשמעידין על המכירה שמחייבין מיתה. דמטעם צירוף דעכשיו לא הי' מועיל כיון דנגד חיוב מיתה לא הי' יכול להזימם כנ"ל רק כמו הוחזק' א"א ובאים עדים שזינתה דכולא דבר אפומייהו ומחייבין מיתה וחייבין גם הם כנ"ל ולמ"ד דעדי גנב' בנפש לא מחייבי מלקות כו' שפיר הוי צירוף דהא א"א לדון מטעם שידוע לנו שגנב נפש דהא לא הי' מועיל עדותן כלל ואינו עדות ואיך ידוע רק עתה בצירוף עדי המכירה גומרין הדין דחיוב מיתה ע"פ ב' הכתות ושפיר גם כת אחת חייבת מיתה כשהוזמו כיון דהחיוב דעכשיו הוי ע"פ צירוף עדות כת א' ג"כ וזה הטעם דר"ע דחצי דבר לא מהני ואעפ"כ כיון דעדי קדושין לא צריכי לעדי ביאה דבר קרינן בי' ולכאורה אינו מובן כלל דמה תועלת נגד עדי ביאה מ"מ הם רק חצי דבר הן. ולמ"ש הטעם פשוט כיון דעדי קדושין מהני דלא צריכי כו' שוב יודעין אנו שמקודשת וגם העדי ביאה דבר שלם הן לחייב מיתה דאין צירוף כלל עכשיו בתורת צירוף דעדי קדושין רק ע"פ עדותן לבד מחייבין כו' משא"כ כשכל כת אינה מועל דרק בתורת צירוף דאל"ה אינו עדות כלל דאין מעידין על חיוב כלום כנ"ל

והנה לכאורה קשה אהא דעדי נערה מאורשה דמצו אמרי לאסרה כו'. וכ' תוס' שיכולין לומר שלא ידעו שהי' חברה הא מ"מ כיון שאנו יודעין שהיא חבירה לא גרע מב' כתי עדים דכת א' מעידה שזינתה וכת א' שהיא חברה ובגווני דלא הוי חצי דבר היו מחייבין מיתה ע"י צירוף שתיהן וכיון שמועיל עדותן לאוסרה כולא דבר קרינן בי'. וכיון דיודעין דחבירה נחייב אותה ואף שהן אי"ל מ"מ גבי עדי גניבה בנפש לא מחייבי מיתה בהזמה ואעפ"כ מחייבין אותו כנ"ל

אך למ"ש מיושב היטב דכאן ב' הדברים באים מעדותם ביחד לאוסרה והחיוב מיתה צריך שיועיל עדותן למיתה ולגבי מיתה הוי עשאאי"ל ואין יכולין לחייבה ע"פ העדות דלאוסרה אף שנאמנים ע"ז כנ"ל. ומיושב ג"כ קושיא הנ"ל דהא יודעין שאם חבירה מיקטל' א"כ באים לב' הדברים כנ"ל. דז"א דכל עדות שאמרה תורה להאמין צריך שיהא מוכח מעדותם שמעידין שזה חייב אבל אם מעידין שזה קשר בשבת ואנו יודעין בבירור שהעדים אין יודעין שמחויבין מיתה על קשירה כלל ודאי דלא הוי עדות דאין מעידין כלל שחייב מיתה רק דבמה דליכא למטעי לא תלינן כלל בטעות וכמו דברים שבלב כו' דהא מוכח מעדותן שבאים לחייב מיתה כו'. משא"כ בנערה מ' כו' כיון דזה עביד למטעי שאינה חברה או דצריך התראה כמ"ש תוס' א"כ אין מוכח כלל מעדותן שזינתה שמעידין על חיוב מיתה והיכא דלא שייך לאסרה באנו שפיר מוכח שיודעין דאל"כ למה אתו משא"כ דשייך לאסרה אין מוכח מעדותן רק לאסרה דשמא אין יודעין שחברה וא"כ יודעין דודאי אינה חייבת מיתה ע"פ עדותן ואין מוכח כלל שהעדות לחיוב וגם בלא טעמא דעשאאי"ל לא הי' מועיל רק דעכ"פ כיון דלאסרה מהני יודעין שזינתה ע"פ ממילא כיון שאנו יודעין שחברה נחייבה מיתה ממילא בלא עדותן כנ"ל בעדי גניבה ע"ז אמר הטעם דכאן שבא ביחד גם החיוב מיתה מעדו' זה צריך שיהי' עדותן יכול להזימם נגד החיוב מיתה ול"מ מה שנאמנים לאסרה לענין שנחייבה מיתה. ולא קשה מה שיודעין דאם חברה חייבת כו' כיון דלא מוכח מעדותן אין מעידין כלל שחייבת מיתה כנ"ל. וא"כ גבי ג' נגיחות כיון דמחייבין ח"נ אין מעידין כלל על חיוב זה להעשות מועד רק עדות בפ"ע רק דממילא נצרף לעשו' מועד וכיון דהוי עדות בפ"ע ולא העידו כלל על ענין מועד אינו עדות ע"ז כלל כנ"ל. וממילא לא קשה בשומעין דבריו של זה היום כו' דיאמר הראשון כשיוזמו שבא רק לחייב שבועה. ז"א דמ"מ הוא העיד שזה חייב לזה ממון וע"ז. הי' עדותן רק דאין מאמינים לו לבדו לחייב ממון עד שיצטרף אבל העדות הי' על חיוב ממון לגמרי וכיון דעתה מצטרף כשבא הב' ומחייבין ממון ע"פ שפיר חייב גם הא' דהא ידע אז כשיבא ב' יצטרף ונאמין לו לחייב ממון ע"פ שניה' והעדות הי' גם אז מבורר שמעיד על חיוב ממון רק הנאמנות לא הי' ע"ז עד שיבא הב'. ולא דמי כלל להתם דאז כשלא היו יודעין מנגיחה ג' לא העידו הם כלל שזה חייב נזק שלם רק על ח"נ משא"כ כאן דהעדות על חיוב גמור ולא קשה כנ"ל. וע"ש סנהדרין פ"ו ובכ"מ פ' כ"א מה"ע מבואר כיון דמועילין עדי גניבה להלקותו לא שייכא כלל סהדותייהו בכת הב' ע"ש. משא"כ כאן שהוא על עדות אחת וא"א לומר דלא שייך בדחברי' כיון שהם צירוף כת א' כנ"ל. וראי' ג"כ ממ"ש תוס' סנהדרין פ"ב גבי נתחייב ב' מיתות דנדון בחמורה והקשו דכת הב' א"א להזימם שכבר מחויב הקלה. ותירצו כיון דאי מתכחשי קמאי כו' יכול להזימן קרינן בהו ע"ש. ומה בכך הא גם אם יתכחשו קמאי לא יתחייבו הם דמצו אמרי אטו ידעינן דיתכתשו אנן רק לחייבו מקלה לחמורה אתינן כנ"ל. ולמ"ש מיושב דהא הם מעידין על חיוב מיתה בבירור רק שאין תועלת עכשיו בעדותן רק מקלה לחמורה ושפיר כיון דהא יודעין דאי יתבטל עדות קמאי מחויב ע"פ ושפיר ראוי להזמה ויתחייבו כנ"ל

גמ' אב"ע סברא עד א' כי אתי לשבועה הוא דקאתי כו'. נראה דאין הפי' דמשום דהועיל עדותו לשבועה הוי עדות אחרת לחיוב שבועה ושוב אין עושה פעולה אחרת להצטרף לממון או דיהי' הטעם משום דלא נתכוין לחיוב ממון רק לשבועה וכמו גבי הזמה היכי שמחייבין דבר מה דמצי אמרי כו' דא"כ היכא שאינו מחייב שבועה בעדותו ודאי אחד לממון ומצטרף גם לרבנן וז"א דא"כ בקרקע או בקנס יועיל לרבנן ג"כ. ופ' מרובה גבי גנב ע"פ ב' כו' מבואר דגם בקנס תליא בפלוגתא דר"נ ורבנן. וכן גבי איסור פ"ב דכתובות פ"ו וב"ב מ"ח גבי כהן דמוקי בפלוגתא דר"נ ורבנן והא גם רבנן מודו היכא דליכא שבועה. רק נראה דאדרבה רבותא קאמר דהיכא דלא הועיל כלום בעדותו ודאי אינו מצטרף דלא הי' עליו שם עדות כלל דלא אמרה תורה להאמין לעדים רק כשבאי' לחייב סומכין שלא היו מעידין שקר לחייב ממון אבל כשלא הועיל כלום איך נסמוך עליו שהעיד אמת עתה כשבא הב' ונחייב ממון על פיו כנ"ל. רק דבממון דשייך שבועה דלכאורה ראוי לצרף דהי' עליו שם עדות לחיוב שבועה ושייכא החזקה דלא עבר אלא תענה וממילא יצטרף עתה וע"ז אמר דמ"מ לא מהני דכי אתי לשבועה הוא דקא אתי והיינו דודאי חמור העונש עדי שקר כשמחייבין ממון מכשמחייב רק שבועה וא"כ מה שסמכה תורה על העדים הוא כשמעידים לחייב ממון סומכין שאמת ומחייב ממון ע"פ. ולענין שבועה דאינו חיוב ממון סמכה תורה על עד א'. אבל שנסמוך על החזקה דע"א מה שאינו משקר לשבועה שנוציא ממון זה לא מוכח ולכך לא מהני לצירוף וכ"ש היכא דאין חיוב שבועה ג"כ כנ"ל

ור"נ אטו בחד פומא מסהדי אלא מצרפינן כו'. כבר כתבנו לעיל דקשה מאי ראיה הא כדאמר בשבועו' גבי כפרו שניהם בב"א כו' כיון דהעיד כל א' תוך כ"ד של חברו ויכול גם הראשון לחזור תוך כ"ד של הב' חשוב בב"א וחייב מדלא חזר בו ע"ש. וגם כאן כיון שרואה שמעיד