חידושי הרי"ם חושן משפט חלק ב כח

י"ל דמהני סילוק דממילא הכל של אחיו. דמה"ט כ' תוס' ריש ב"מ לחלק בין ס' ויבם לחצי שלי ע"ש. וא"כ י"ל דההודאה דלא אחונא כמו אודיתא קנין כן נסתלק בהודאתו ונשאר של אחיו. אך א"כ ג"כ אין ראי' דלהיפוך הודאת זה שאחיהם הוא לא מהני להיות קנין אם אינו אחיהם דהוי דשלב"ל משא"כ חייב אני לך דכמו כן מהני הודאה לחייב א"ע כמו הודאה לפטור. ולכאורה אם באמת חייב לו א"כ מעולם לא נתחייב בהודאתו במה שאינו חייב ושוב התובע מחל בהודאתו שאינו חייב. ואם באמת לא חייב לו א"כ להיפוך זה לא מחל כלום בהודאתו דכן האמת וזה נתחייב במה שאינו חייב. וא"כ יהי' הדין בבאים עדים שחייב יהי' פטור ולהיפוך שאינו חייב יהי' חייב. ואין סברא מדלא כתבו הפ' חידוש כזה. ועוד דא"כ יוכל להשביעו היסת דהרי עתה חוזר ותובעו אין אתה חייב לי ושוב אתה חייב בהודאתך והלה כופר שחייב כו' ופטור. ואין לומר כשאומר ודאי שאינך חייב לי מחל גם זה החיוב שע"י הודאתו שאמר חייב אני לך כו' אף אם נתחייב במה שאינו חייב. דז"א דא"כ דוקא שזה אמר קודם חייב אני לך ואח"כ השיב ודאי כו' אבל אם זה אמר מקודם לא שייך כנ"ל. וא"כ מאי מייתי במרדכי מהא דט"ח והל"ב. הא שם ההודאה קודם שזה השיב שעורין וא"כ הרי נתחייב בהודאתו וזה החיוב לא נכלל בהודאה של הלה. ועוד כשהשיב לא לוית ממני וכה"ג לא שייך הנ"ל שנכלל. ולכך נראה לע"ד דהא מבואר בש"ס ופ' דהא דאודיתא קונה או מתחייב במה שאינו חייב רק דוקא בהודאה המועלת בתורת הודאה היינו באתם עדי ובשטר וכה"ג אז מתחייב וקונה ג"כ. אבל הודא' בלא א"ע שאין חשוב הודאה לנאמנות לא מהני להתחייב ולקנות ג"כ וא"כ לא מבעי' להמבואר בתוספתא הובא בש"ך סי' פ"ח דכשהודה בלא תביעה אף בפני ב"ד יכול לחזור בו א"כ פשוט דכאן הוי בלא תביעה דהרי אדרבה אומר שאינו חייב לו רק דגם להחולקים שם או שאומר חייב אני לך מנה ויאמר אתם עדי וכה"ג. מ"מ כיון שהלה אומר שאינו חייב והוי הודאה להיפוך לענין נאמנות ומסלוק עדים של המתחייב שוב גם לענין חיוב מה שאינו חייב לא מתחייב כלל כמו בלי א"ע כנ"ל. ושוב גם תפיסה לא מהני דמיד לא הי' חשוב הודאה להתחייב כמו בלי א"ע. משא"כ הודאה של זה למחילה א"צ א"ע כנ"ל

אמנם לפי הנ"ל הי' דוקא או באמר זה מקודם חייב אני לך והלה השיב מיד תכ"ד שאיני חייב לו או שזה אמר מקודם שאינו חייב כמו ט"ח והל"ב אבל אם זה הודה שחייב לו ואמר א"ע. ואחר כ"ד אומר זה ודאי שאינך חייב לי. בזה י"ל דוקא לשון זה שאינו חייב דאז נכלל מחילה גם על החיוב חדש. משא"כ לא לוית וכה"ג לא נכלל מחילת חיוב מה שאינו חייב כנ"ל. דבשעת הודאתו הי' מועיל להתחייב ולא פקע החיוב למפרע ע"י הודאתו לא לוית. אולם מ"מ נראה דגם בזה פטור. דהא דהודאה קונה או מתחייב הוא ע"כ רק כמו שיש רשות לאדם להקנות מה ששלו כן יש לו רשות להאמין ולהודות שיהי' כמו שהי' כן ואף נגד עדים כיון דהודאתו חשובה יותר מעדים. אבל שיועיל יותר מהודאת שכנגדו שמצד נאמנות לא הי' מועיל הודאתו יותר משל שכנגדו אין חל חיוב ג"כ יותר וממילא אף שהודה שלוה ואחר כ"ד אומר זה לא לוית ממני כלל ג"כ פטור דע"ז לא הי' כלל חיוב שלו בהודאתו שיהי' חייב אף שהלה יודה להיפוך כנ"ל. רק תפיסה אפשר דמועיל שוב בזה כמו תרי ותרי אך גם בתרי ותרי להפוס' דדוקא בטענת ברי מהני. וכאן חשוב תפיסה בלא טענה דאדרבה אומר שאינו חייב לו כנ"ל. והי' מיושב מה דבט"ח והל"ב מהני תפיס' ובדין הנ"ל לא מהני. היינו משום דשם שוב הוי תפיסה בברי דהא טענו חטין בברי. משא"כ בהנ"ל שאומר ודאי שאינו חייב דאף דחשוב חיוב שיהי' תרי ותרי מ"מ הוי תפיסה בלא טענה דלא מהני כנ"ל

(כ) ודאי לא כו'. בסמ"ע דדוקא לשון ודאי וש"ך חולק דהא ראייתו מהא דלאו אחונא וט"ח והל"ב ואף דלא אמר ודאי ע"ש. ומ"מ לשון ר"מ וטור מורה דדוקא ע"ש. וכן קשה דא"כ למה האריך כשהשיב וכו' שהי' לו להשים אל לבו ולדקדק כו' ודאי מחל ע"ש. והא בהנך ראיות שהתחיל התובע והודה שאינו חייב כמו ט"ח וכו' ואעפ"כ פטור גם דלא שייך שהי' לו לשים ללבו כו'. ונראה לע"ד דהנה קשיא לי הא מפורש בש"ס גטין פ' השולח מ' ע"ב אמר כתבתי ונתתי שדה פ' לפלוני והלה כו' הודאת בע"ד כק' עדים. ופי' רש"י ותוס' דסבור שקיבל ולא קיבל ע"ש. אבל האומר נתתי שדה פ' לפלוני והוא אומר לא נתן לי חיישינן שמא זיכה לו ע"י אחר והך חיישינן הוא ודאי כמ"ש תוס' ורא"ש וטור וש"ע (סי' רמ"ה) דכיון דאפשר שזיכה לו והלה א"י הוי הודאת הנותן כודאי ואף להוציא מחזקתו ע"ש. וא"כ גם כאן כיון דמחייב א"ע במה שאינו חייב מהני בשטר וכשזיכה השטר ע"י אחר מהני להתחייב. וא"כ כשמודה חייב אני לך מנה אף דהלה אומר שאינו חייב לו נימא דזיכה לו ע"י אחר שט"ח ונתחייב לו והלה א"י כמו שם בלא נתן לי. דבשלמ' כשאומר בלשון לויתי ממך או הפקדת אצלי וכה"ג והלה משיב לא לוית כו' הוא כמו שם כתבתי ונתתי לך כיון שאומר שנתן לו מהני הודאת הלה כו'. אבל באומר חייב אני לך הוי כאומר נתתי שדה כו' דאמרינן שזיכה לו כנ"ל. אמנם נראה לע"ד החילוק דהתם כשאומר לא נתת לי לא הוי כאומר שלא זיכה לו ע"י אחר דהא א"א לו לידע זה א"כ ע"כ הודאתו רק שלא נתן לו עצמו ושוב מהני הודאת זה ואמרינן שזיכה לו כנ"ל. אבל כאן דמהני מחילה בחוב א"כ אף אם זיכה לו ע"י אחר מהני הודאתו שאינו חייב לו דהיינו שמחל לו כל חיוב שיש לו עליו ואף חוב זה שזיכה לו כנ"ל. אך מנין לנו לפרש דבריו כן כיון דהתם מפרשינן לו לעצמו מה שנודע לו כן אפשר לפרש גם כאן רק על חיוב שיוכל לידע. בפרט דגם שם כשמוחה בזכות בטל הנתינה ג"כ

ומה"ט נראה דדוקא כשמשיב ודאי לי שאינך חייב לי דאיך אפשר להיות ודאי לו כיון דיש חשש שזיכה לו ע"י אחר מה שאינו יודע וא"כ א"א להיות ודאי אצלו רק אם מחל לו כל החיובים. ושוב הוי הודאה גם ע"ז שאינו חייב אף אם זיכה לו כנ"ל. וא"כ שפיר דייק הר"מ ורא"ש וטור וש"ע לשון ודאי לי היינו בדין זה שאומר חייב אני לך והלה אומר אינו חייב כנ"ל. וגם הוצרך להאריך שכשאמר לו חייב אני כו' הי' לו לדקדק כו' וע"כ מחל לו כנ"ל. אבל בדין דט"ח והל"ב או לאו אחונא כו' שם א"צ כלל טעם הנ"ל. ולא צריך לומר ודאי לי דסגי בהודאת תובע לחוד כמו שם כתבתי ונתתי לו והוא אומר לא נתן כו'. וממילא גם באומר לויתי ממך וכה"ג והלה אומר לא לוית וכה"ג א"צ כלל לשון ודאי לי כנ"ל. ובאומר חייב אני לך כו' דוקא שהשיב ודאי כנ"ל. ולע"ד ברור לדינא

ובל"ז י"ל ג"כ החילוק דשם בט"ח או לאו אחונא דהי' הודאתו שאינו מגיע לו קודם הודאתו ושוב אין הודאתו מחייבת כלל כמ"ש לעיל ולכך גם בלא אמר ודאי כנ"ל. משא"כ בהודה מקודם חייב אני לך דהוי הודאה גמורה בשעת הודאתו א"כ אף שזה אומר אינו חייב אינו כולל חיוב הנ"ל. אא"כ אומר ודאי שמחל שהי' לדקדק כו'. והראיות הם רק דהודאת תובע מהני יותר. ובאמת