חידושי הרי"ם חושן משפט חלק ב רעב

חדש מ"מ זה החיוב לא עשה הוא והוי כמו דצריך למיהב זוזא לבר אמוראה למשקלי' כו' כיון שזה ההיזק שעשה הוא במאי שפסק יכול להציל שיכול לחזור בו רק כיון שיחזור יתחייב החיוב הנ"ל וע"י ההצלה שיציל החוב יפסיד ממון אחר שיתחייב וזה החיוב לא עשה הדיין רק ע"י החזרה והוא רק גרמא כמו התם בבר אמוראה כו' שהממון שהפסידו הדיין יכול להציל בחזרה רק שיצטרך להפסיד ממון אחר וע"ז פטור ואף שלא יחזור בו שנתחייב כמו שהי' חייב מ"מ גם התם שהשכר הוא יותר ממטבע שלא יטלו ואעפ"כ פטור כנ"ל ועדיין קשה כנ"ל אמאי משלם מביתו אף לר"מ דדאין גרמי מ"מ פטור כנ"ל. אמנם נראה דלא קשה דדוקא התם המטבע שהזיקו והפיל לים יכול להציל ע"י בר אמוראה ולא יפסיד המטבע רק הזוזא דבעי למיתב כו' והוא גרמא כנ"ל. אבל הכא שהדיין הזיקו וחייבו שיצטרך לשלם ע"י דיבורו וא"כ אינו יכול להציל כלל ההיזק שעשה לו שאף אם יחזור מהקבלה יתחייב החיוב שע"י הקנין ויצטרך ג"כ לשלם. דבשלמא התם אף שיתן הזוזא כו' מ"מ מציל המטבע שהזיקו הוא אבל הכא כיון שבין כך ובין כך צריך לשלם אינו מציל כלל ההיזק וסוף סוף גורם לו בעצמו ההיזק שיצטרך לשלם כנ"ל ולכך שפיר חייב הדיין כנ"ל אך נראה דזה דוקא לר"מ דדייני דד"ג אבל לרבנן דגרמי פטור רק דנחייבו שהוא מזיק במה שחייבו וממילא על מה שגרם לו שיצטרך לשלם פטור דהוי גרמי רק על החיוב עצמו שעשה עליו חיוב חדש הוי מזיק וא"כ על זה שפיר פטור כמ"ש דיכול להציל ולחזור מהקבלה ולא יתחייב החיוב שחייבו הדיין ורק שיתחייב חיוב חדש וזה לא עשה הדיין כנ"ל ואף שסוף סוף יצטרך לשלם מ"מ על שיצטרך לשלם אינו אלא גרמי ופטור רק על גוף החיוב וגוף החיוב יכול להציל שפיר כנ"ל ופטור כמ"ש. וכן בזיכה את החייב י"ל ג"כ כנ"ל כיון דלרבנן אינו חייב על מה שגרם שחבירו לא ישלם לו דהוא גרמי רק על מה שיפסיד החיוב שלו הוי מזיק ובשורף שטרותיו כתבו תוס' דפטור כיון אף שהפסיד החוב שלו מ"מ כיון דלא נגע בגוף הממון שמפסיד פטור ע"ש וממילא גם הכא כיון שעל מה שפטרו יכול להציל ולחזור בו ולא יהי' פטור רק מחמת מחילתו שקיבל בקנין וזה הוא רק גרמי כנ"ל ופטור דבזה לא נגע כנ"ל. וממילא מיושב קושית תוס' הנ"ל דאתיא אף כרבנן כו' ולמ"ש א"ש דלרבנן לא הוי כלל מזיק ופטור שפיר כנ"ל דאף דלרבנן אינו יכול לחזור בו מ"מ הוי תרתי לריעותא כנ"ל וא"ש

והתוס' י"ל דסוברים דבזיכה את החייב הוי שפיר מזיק דכיון דמ"מ נפקע החוב ע"י דיבורו ואף כשיחזור בו יהי' נפקע החוב כנ"ל והקשו שפיר כנ"ל

ובזה יתיישב מאי דק' על תירוץ תוס' שתירצו דקושי' הש"ס הוא מחייב את הזכאי כו' דזה הוא גרמי כיון דאלו לא שילם הוי הדר כו' ע"ש. וק' לשיטת הרא"ש והטור שפסקו דלא כהרמ"ה דהיכא דקם דינא אף בחייב את הזכאי צריך לשלם אף שלא שילם עדיין ע"ש. וקשה לשיטתם דאף בחייב את הזכאי הוי מזיק שחייב אותו חיוב חדש כנ"ל. ולמ"ש מיושב דבחייב את הזכאי שפיר הוי לי' גרמי כמ"ש וא"ש. או די"ל דסברי דבמחול לך אף בתרתי לריעותא אינו יכול לחזור בו רק באתן לך כו' ולכך גבי זיכה את החייב הוי שפיר מזיק משא"כ בחייב את הזכאי כנ"ל וא"ש

או די"ל לשיטת הסמ"ע דיחיד במקום שלשה הוי חדא לריעותא ואינו יכול לחזור בו לאחר גמ"ד מ"מ בזיכה את החייב שרואין שחייב ע"פ הדין וכתבו דאיירי אף בנתחייב ע"י הודאה שהודה לפניו וכה"ג. והנה על מה שלא פסק להיפוך שחייב ע"ז אין אנו יכולין לחייב הדיין דלא גרע מכובש עדותו מכ"ש שאינו מחויב כמו בעדים רק דחייב דלא הי' לו לפסוק הדין שפטור. וא"כ כיון דהיכא דיכול לחזור בו נתבטל למפרע והוי ההודאה שהודה כמודה חוץ לב"ד ויכול לחזור מהודאתו. וא"כ כיון דלפני גמ"ד יכול לחזור בו וא"כ היכא שהוא חייב רק ע"י הודאתו שהודה בפני הדיין ממילא פטור דאם לא הי' פוסק שפטור הי' לפני גמ"ד והי' שפיר יכול לחזור ולא הי' הודאתו הודאה והי' באמת פטור ואיך יכולין לחייבו שלא הי' לו לגמור הדין שפטור והי' חייב הלא אם לא הי' גומר הדין הי' יכול לחזור והי' באמת פטור ועל מה שנא גמר הדין בהיפוך אינו חייב כמ"ש. ואף בחייב ע"פ עדים בלא הודאה י"ל ג"כ לשיטת הפוסקים דהיכא שהעידו שלא בפני בע"ד שוב לא מהני אף בפני בע"ד דעביד אינש לאחזוקי דיבורי' ע"ש וא"כ כשהעידו העדים לפני יחיד וקבלו' עלי' ואח"כ חוזר בו הבע"ד ולא מהני הקבלת עדות למפרע וממילא לא מהני אף שיעידו אח"כ לפני ב"ד כשר פעם שני' דעביד אינש לאחזוקי דיבורי' דדיבור הראשון לא הי' מהני כנ"ל. ואף דבחוץ לב"ד לא שייך עביד אינש כו' מ"מ הכא בשעה שהעידו הי' לו דין ב"ד שלא חזר בו עדיין מהקבלה וממילא שייך עביד אינש כו' ולא מהני אח"כ, וא"כ ממילא פטור ג"כ הדיין בזיכה החייב אף שחייב ע"פ העדים דאיך יתחייב שלא הי' לו לגמור הדין והי' חייב בב"ד אחר הא אם לא הי' גומר הדין הי' יכול לחזור מהקבלה ושוב לא הי' חייב אף בב"ד אחר דלא הי' מהני עדותם דעביד אינש כו' כנ"ל ואמאי חייב. וע"כ דאיירי בקנין כנ"ל והוא מטעם שנתחייב חיוב חדש כמ"ש המרדכי הנ"ל, וא"כ למאי שכתבו תוס' דשורף שטרותיו לא הוי רק גרמי משום שאינו נוגע בגוף הממון שמזיק ע"ש. וא"כ הכא כיון שעל גוף החיוב פטור שהי' יכול לחזור כנ"ל רק שהזיקו שהי' מתחייב חיוב חדש ובזה לא נגע בגוף הממון רק שגרם ולא הוי רק גרמי ופריך שפיר כנ"ל וא"ש

עוד י"ל בהא דחייב את הזכאי דקשה לשיטת הטור והרא"ש ז"ל שפסקו דאף אם עדיין לא הוציא ולא שילם מ"מ קם דינא מיד שפסק שחייב ע"ש. וקשה דאיך תירצו תוס' דבאמת הוי מזיק היכא דקם דינא רק דקושית הש"ס הוא מחייב את הזכאי דאמרינן כיון דאם לא שילם כו' והוי רק גרמי ע"ש ולהנ"ל הא גם בחייב הזכאי הוי מזיק דמיד שפסק קם דינא. ולכאורה י"ל דבחייב את הזכאי אף שקם דינא מיד מ"מ לא הוי מזיק שאינו אלא חיוב עדיין ולא היזק ממש משא"כ בזיכה החייב. וכן ראיתי בתומים שתירץ כן ע"ש. אמנם עדיין תמוה לי דא"כ מאי משני בנשא ונתן ביד לרבנן דלא דייני דיני דגרמי הא כיון דמיד שפסק קם דינא וחייב וע"ז פטור דהוא גרמי כנ"ל א"כ ממילא גם על מה שהוציא אח"כ בידים פטור וכמו שהקשו תוס' אזיכה את החייב וכל תירוצם הוא רק דבזיכה את החייב לא פריך מידי ולא צריך לשנויי, כלל בנו"נ ביד אף לרבנן ע"ש. אבל בחייב הזכאי אי נימא דקם דינא מיד ואעפ"כ לא הוי מזיק א"כ ממילא גם על מה שנו"נ ביד אח"כ פטור כיון שכבר הי' חייב מקודם וקשה ממ"נ לשיטת הרא"ש וטור ז"ל אי הוי מזיק אף בחייב הזכאי אי קם דינא א"כ מאי פריך התם לרבנן ולא קשה רק אטיהר את הטמא לחוד. וצ"ל דמשני על כל הג' אגב טיהר הטמא ואי אמרינן דלא הוי מזיק מאי משני בנו"נ ביד הא מ"מ פטור לרבנן כנ"ל. ויש לישב דהנה כתובות פרק אע"פ אמרינן דקונמות מפקיע מידי שיעבוד ואם אסר את נכסיו בקונם אין בע"ח יכול לגבות דמפקיע מהשיעבוד רק במזונות אלמוה רבנן לשיעבודא כו'. והקשו תום דא"כ שייך נ"ד דכל ב"ח יאסור נכסיו בקונם על המלוה