חידושי הרי"ם חושן משפט חלק ב רסב

לשמור גופו משוגג אף מלפול ברוח שא"מ יותר מש"ח בשל חבירו אבל לא כש"ש היינו משמירה שכעין אונס לא חייבתו תורה על שמירת גופו כנ"ל. ולכך בנתקל אי פושע הוא שפיר שוב חייב מתורת מזיק דכיון שהי"ל לשמור עצמו כנ"ל חייב. ואף בבעלים ובשטרות כיון שאינו בשל חברו רק בשמירת עצמו לא אימעוטי כל הני כנ"ל. ואי לאו פושע הוי משמירה כעין גניבה שלא הוטל עליו שמירה כזו על גופו וכמו מועד בנעל בפניו כנ"ל ופטור מתורת מזיק ג"כ. רק מ"מ בשכר חייב די"ל דכמו דבש"ש בשל חבירו הוטל עליו לשמור גם מכעין אונס בגניבה. כן בשמירת עצמו שלא יזיק ג"כ כשנוטל שכר לשחוט הוטל עליו שמירה מעולה שלא יזיק אף באונס כגניבה כנ"ל וחייב ג"כ נתקל מטעם מזיק כשנוטל. שכר. כיון דחזינן דשמירת גופו חמור מבשל חברו שחייב בחנם אף כעין אבידה. ממילא בשכר שש"ש חייב גם בגניבה חייב בשכר גם על שמירת עצמו מהיזק כגניבה כנ"ל. ולכך נתקל חייב בשכר ג"כ בתורת מזיק כנ"ל

אך מ"מ מנ"ל שיהי' בזה דין ש"ש היכא שאין דין שמירה. דלמילף מק"ו משמירת ממון אחרים א"כ דיו כו' דבשטרות לא. ועוד דגמ' אמר אילימא ר"מ דקשרו במוסירה כו' התם בקראי פליגי כו' משמע דליכא למילף. וכן ריש מס' מה לשור כו' דגם אדם אין ללמוד ע"ש. וצ"ל דמסברא כיון שנוטל שכר צריך לעיין יותר שלא יזיק. ודוחק. ואפשר דבאמת דוקא אי נתקל פושע חייב מטעם מזיק ושפיר חייב גם בחנם ובבעלים ושטרו' ג"כ. ולכך אמר שמואל מזיק כו' פושע כו'. ולא סגי בפושע לחוד דקמ"ל דכיון דפושע שוב מזיק הוא וחייב גם בשטרות ובבעלים ובלי משיכה מדין מזיק. אבל למ"ד נתקל לאו פושע י"ל דפטור לגמרי מדין מזיק ורק בשכר דחייב הוא באמת רק כשיש דין שמירה במשיכה ובאותן שחייב מטעם ש"ש. דנהי דההיזק כעין גניבה ופטור מדין מזיק מ"מ הי' לו לשמור שלא יבא לכך כיון שהוא ש"ש

ומיושב קושית תוס' דפריך מראה דינר ברייתות אהדדי ולא משני כאן בחנם כאן בשכר כדמשני אטבח. ולמ"ש א"ש דבטבח שייך לחלק בשכר מדין ש"ש אף דמומחה ואנוס הוא כנ"ל. משא"כ מראה דינר דבתורת שומר אין חיוב דלא משך ולא הפסיד הדינר רק החוב וכיון דליכא דין שמירה אין חילוק בין בחנם בין בשכר. וכיון דאומן פטור בחנם דלאו פושע ואינו חייב משום מזיק גם בשכר פטור דבחיוב מזיק אין חילוק כלל בין בשכר ובחנם כנ"ל. וכן דן את הדין לכאורה מקרי בשכר מטעם מצוה ופרוטה דר' יוסף דהוי ש"ש וא"כ למה מומחה פטור. ולהנ"ל א"ש דשם דלא שייך מדין שמירה אין חילוק בין בשכר כנ"ל

שם נעשה כו' שחוט מכאן. מיותר. וי"ל דאמר זה לטעם דלא חשוב מזיק שאינו ניכר שהי' או דרסה דאף דאין היכר בין שהה או לא מ"מ בין חי' למתה ניכר וכיון שניבלה הוי היזק ניכר במה שהמיתה. ואף דאם הי' שוחט כראוי ג"כ לא הי' ניכר מה בכך הא לא שחטה רק ניבלה. ולא דמי לפיגל ששם השחיטה כדין ע"ש. שוב מצאתי ברמב"ן בדד"ג כ' כן. ומיושב הלשון נעשה כו' בלא שחט כלל. להורות דאף דאמר פושע הוא מ"מ י"ל דלא חשוב מזיד רק אדם מועד כו' וגם שוגג חייב. אבל לא חשוב מזיד לחייבו אף אם הי' היזק דאינו ניכר רק דחייב דהוי היזק ניכר כנ"ל אך עדיין אינו מדוקדק לשון כאומר שחוט מכאן למ"ל להזכיר זה היל"ל נעשה כלא שחט. ולכך י"ל דאי נתקל לאו פושע הטעם דפטור מתורת מזיק כיון דקי"ל באומר קרע כסותי היכא דלא אתי לידי' בתורת שמירה דפטור. ולא אמרינן דהי' כוונתו קרע ותשלם דעלי' דידי' לפרושי שתשלם כיון דלא הי' חיוב עליו רק בא"ל בתורת שמירה דהי' חיוב אף אם קרע אחר לא מיפטר ע"י אמירתו קרע דממילא חייב כיון שנקרע כל שלא פטר ע"ש בש"ס. וא"כ כיון דהדרך בעוסק בדבר שאפשר להיות נתקל בו כמו מעביר חבית כו' וטבח אומן כו' דמה"ט לאו פושע הוא. וא"כ כיון שציוה אותו לשחוט א"כ כיון דנימא דמה שנתקל לאו פשיעה רק דלא הי' לו לשחוט אם אינו בקי כ"כ כשפרש"י ז"ל על הדיוט. א"כ לענין זה לכנוס להספק אם קלקל ויפסיד הוי כאומר קרע כסותי סתם דהא ציוהו לשחוט ואפשר שיקלקל שלא בכוונה. וממילא פטור בלא אתי לידי' בתורת שמירה כנ"ל. ולכך קמ"ל דנתקל פושע ולא הוי כלל כאומר קרע דאף שציוה לשחוט אבל שלא יפשע וממילא לא יפסיד. ולכך אמר נעשה כאומר שחוט מכאן ושחט מכאן ואינו נכלל באמירתו לשחוט שמכניס לספק קלקולו כיון דפשע וקמ"ל דחייב אף דלא א"ל בתורת שמירה. או י"ל דלכאורה כמו מעביר חבית שהי' תקנ"ח לפטרו גם בשכר שאל"כ אין אדם מעביר והא גם בטבח שייך תקנה זו. ומחלק דשם עושה ברשות שציוה להעביר והעביר אבל כאן נעשה כו' ולא כציויו

מגרומרא כו' ומנעך מס' גזילה כו'. וכ' תוספ' דאף דרב סבר כריב"י דפטר מ"מ הטבח שחט לבעל הבהמה שהי' ע"ה ולע"ה אסר רב והי' לו לטבח ליזהר ולידע שיאסור לע"ה ע"ש. וקשה דאם זה חשוב פשיעה וחייב לשלם למה פטרי' לטבח ודאי ס' גזילה הוא. דבשלמא לפי' הפשוט שפיר כיון דמספקא לי' ס' גזילה איכא דלמא כשר ופטור הטבח ואף דמ"מ אסור מ"מ כיון דבאמת כשר וע"י שאין יודעין הדין א"י לאכול הוי רק גרמא כמ"ש ר"ן חולין פ' א"ט אבל לתוס' דכשר ע"פ דין ולע"ה אסרו חכמים משום נדר א"כ ממ"נ או דודאי פטור הטבח ואי חשוב פשיעה והיזק כיון שזה ע"ה ויאסר א"כ שוב ודאי אסור מדרבנן והזיקו וחייב לשלם ומאי ספק גזל איכא. וצ"ל דרב מספקא לי' אי חייב כה"ג ודוחק גדול. ואפשר לומר דהא לא הזכיר כלל אי הי' מומחה או לא או בשכר. והא מסתמא סבר כהלכה כר"י. וי"ל דהוי מומחה ובחנם. רק כמו דצריך להיות מומחה לתרנגולים כדאמר ר"י דצריך לדבר זה כו' וא"כ כאן אף שהי' מומחה לשחוט שחיטה כשרה מ"מ כיון דקי"ל כריב"י דכשר כהגרמה בטבעת הגדולה לרב רק מפני שבעל הבהמה הי' ע"ה ואוסרו רב משום נדר. וי"ל דלענין זה לא הוחזק המחאתם דבאמת שחיטה כשרה הוא ולא הומתה לזה לענין החומרא שנגד ע"ה. ושפיר הי' חייב הטבח אף שהוא מומחה דהי' לו לידע שיאסור לע"ה כמ"ש תוס'. וא"כ מ"מ שפיר מנעו רב מליקח תשלומין ממנו. דכמו דרב אסרו לע"ה כדי שלא יסבור דבהגרמה גמורה ג"כ כשר וקרי לי' מנעו מספק איסור שלא ידע לחלק כן מטעם זה עצמו מנעו מספק גזילה כדי שלא לחלק דאם יחייב לטבח עכשיו וסבור דגם בהגרמה גמורה חייב הטבח לשלם והא באמת מומח' ואדרבה בטרפות גמור פטור. ושפיר תרווייהו חד טעמא מנעו שלא יבא לידי איסור ומנעו מה"ט שלא יבא לידי גזל בהגרמה גמורה כנ"ל. ומיושב ג"כ דלפי' הפשוט מה שייך שמנעו מס' גזל כיון שהטבח פטור מספק לא ישלם ולהנ"ל א"ש. או דכיון דהדין בטרפה גמור שהי' פטור הטבח שהי' אומן ושוב רק מחמת שכשר ע"פ דין יהי'