חידושי הרי"ם חושן משפט חלק ב רמח

ולכך לא חזר בו דכה"ג חשוב לי' מחילה בטעות בשמיט ואכיל ע"ש דהי' סבור דאסמכתא קונה. ואינו מוכרח

עוד י"ל דמה"ט לא הוי כלל בעדים אסמכתא. דאיך שייך דגזים שיהי' נאמן פסול כב'. הא ע"כ הטעם דלפני גמ"ד יכול לחזור משום דהוי כלאחר שמתחייב לאחר שיפסקו ולכך יכול לחזור קודם גמ"ד כמו כל הקנא' דלאחר ל' וכה"ג. וא"כ שוב קבלה זו דלאחר שיפסקו הב"ד כשמעידו הפסול אינו גזים כלל דהא כשיראה שיעיד נגדו יוכל לחזור בו קודם הגמ"ד. וא"כ חיוב זה דלאחר שיפסקו הב"ד ע"פ עדות הפסול לאו גזים כלל. ולא הוי אסמכתא ולכך כשלא חזר וגמרו הדין מהני וא"י לחזור אחר גמ"ד. אבל בקיבל פסול כב' דלא מהני בלא קנין רק בקנין יועיל דקנין מעכשיו הוא וגם לפני גמ"ד א"י לחזור בו א"כ שוב חיוב זה דמעכשיו הוי גזים ואסמכתא דהא לא יוכל לחזור כלל ולא מהני כלל דסבר כהפ' דגם מעכשיו לא מהני באסמכתא בלא אתפיס וב"ד חשוב ושפיר פ' הגאון דלא מהני. וממילא גם אחר גמ"ד מצי הדר בי'. דא"א לומר שהקנין על אחר שיפסקו דא"כ הדר סודר למרי' ולא מהני כנ"ל. משא"כ בבע"ד גופי' לאו אסמכתא הוא כלל כנ"ל. ובל"ז תמוה לע"ד קושית הרי"ף ז"ל. דהפי' הפשוט מהימנת עליו כו' דאמרת לא פרענא כו' שבשעת הלואה התנה כן. וכ"כ נ"י דלכך הוי כקנין כיון שהי' בשעת מתן מעות ע"ש. וא"כ מאי גזים הוא זה הא הי' בידו שלא לפרעו אלא בב"ד או בכתב ידו. דאינו מחויב לפרעו בענין אחר. וכיון שבשעת הנאמנות לא הוי גזים שפיר מהני בקנין. ועל מה שפרע אח"כ לא שייך דהי' סבור שלא יאמר לא נפרע דזה אפסיד אנפשי' כיון שבשעת התנאי לא הי' גזים משא"כ כאן. ועוד דשוב ראוי להיות נאמן באמת שלא נפרע כמו חזקה דא"א שאינו מחויב וכאל תפרעני אלא בעדים וא"כ אף שהאמינו כב' עדים שוב הוי רק כחד כשר במקום ב'. כיון דבל"ז נאמן מטעם חזקה כנ"ל וא"ש

שם מחלוקת במחול לך כו' ורי"א באתן לך כו'. וק' דהא במשנה סתמא קתני נאמן עלי כו' א"י לחזור בו כו'. והנה יש להסתפק כאן דאמר במחול לך כו' והא אבא ואביך פסול לזה כמו לזה וע"כ צריך שיקבלו עליו שניהם ואעפ"כ נאמר דלא מהני הקבלה רק נגד זה שמוחל והיינו כשפוסקים זכאי ואם פוסקים חייב יכול הנתבע לחזור דנגדו לא מהני דהוי אתן לך. אמנם למה לא יוכל גם זה לחזור וכמו במקח היכא שא' יכול לחזור יכול גם השני לחזור כמ"ש הנ"י ב"מ פרק הזהב דלא קנה רק כשיגמר המקח גם נגד הב'. וכן בהנ"ל כיון שקיבלו שניהם הפסול ונגד זה דאתן לך לא מהני ממילא גם הנתבע יוכל לחזור. שלא קיבל רק כשיהי' הספק בשוה שאם יחייבו יהי' מהני ג"כ כנ"ל. וכיון דנגד זה דאתן לא מהני גם נגדו לא מהני והנה נראה די"ל להיפוך ג"כ דשוב גם זה דאתן לך לא יוכל לחזור בו. למ"ש הרמב"ן ובח"מ סי' ל"ט בלוה שכתב שטר בציוי המלוה נתחייב להלות לו כיון שזה קנה החיוב שלו והשיעבוד נתחייב זה להלוות כמו קנין סודר וחליפין כו' ע"ש. וא"כ כיון דקנין מהני גם באתן לך ומחול לך מהני בלא קנין. א"כ בקיבלו שניהם שוב הוי כקנין גם נגד זה דאתן לך דכיון דקבלת התובע נגמר בדבור דמחול לך מהני א"כ שוב נתחייב זה בחיוב כנ"ל כיון שע"פ קבלתם מחל זה. ומחילת מלוה קי"ל דהוי מעות דקונה. א"כ קיבל זה המחילת מלוה דנגמר בדבור ושוב נתחייב זה כמו קנין סודר וחליפין דקנין מהני נגד זה דאתן לך ושפיר נתחייב כנ"ל וא"כ יש לפרש כאן מחלוקת במחול לך כו' היינו כדתני סתמא שקיבלו שתיהן ממילא מהני הקבלה לגמרי לרבנן כיון דנגד זה דמחול לך מהני שוב מהני קבלת הנתבע ג"כ כמו בקנין כנ"ל. ור"מ סבר דגם זה דמחל יכול לחזור ולא מהני ממילא כלל. אבל באתן לך היינו אתן לך לחוד שלא קיבל עליו השני כלל למחול רק הנתבע לבד קיבל שאם יחייבוהו יהי' חייב: ואם פוסקים זכאי באמת לא מהני כיון שהב' לא קיבל. ובזה ד"ה יכול לחזור שלא נתחייב בדבור לחוד כנ"ל. ולר"י י"ל להיפוך דסבר באת מחלוקת והיינו ג"כ כדנקיט סתמא דקיבלו שניהם י"ל כיון דנגד זה דאתן לא מהני שוב גם התובע יכיל לחזור ולא נמחל כלל דלא קיבל רק אם יועיל גם נגד הב'. אבל במחול לך לבד שלא קיבל רק הוא ד"ה א"י לחזור דמחיל' מהני כיון דלא תלוי בהב' כנ"ל. אך הלשון במשנה משמע באמת שלא קיבל רק א' דתני אמר נאמן עלי כו' ולא תני אמרו נאמן עלינו פסול. וי"ל דמזה עצמו דייקי שמואל ור"י מדלא נקיט בקיבלו שניהם ע"כ דלא פליגי רק באחד וסבר שמואל דמחלוקת רק לגבי קבלת התובע ולר"י להיפוך והוצרך למנקיט רק בחד וי"ל דאם היו מקבלים שניהם הי' מהני גם לגבי הנתבע או להיפוך דלא הי' מהני כלל כנ"ל

ומיושב מ"ש לעיל דלא נקיט בבאו מעצמם לפניהם דהוי קבלה די"ל להיפוך בבאו מעצמם הוי קיבלו שניהם ולא הי' יכול לחזור כלל ולכך נקיט אמר נאמן וכיון שהא' אמר שוב אף שבאים שניהם אחר כך מעצמם לא הוי קבלה מהב' דאין ראיה כלל מה שבא לדון שמקבל עליו אם יפסוק כנגדו רק שבא משום קבלת הב' שקיבל עליו וכשיחייבו אותו שקיבל יועיל אבל לא כשיחייבו אותו אבל אם לא הי' קבלה בפירוש כלל רק מה שבאו שניהם מעצמם לדון לפני הפסול א"כ הי' שפיר קבלה משניהם כנ"ל והי' כקנין כנ"ל. ולכאורה יש נ"מ לדינא ג"כ להפ' דבמחול לך גם לפני גמ"ד א"י לחזור רק באתן לך. וא"כ י"ל דבקיבלו שניהם עליהם הפסול דגם זה דאתן א"י לחזור אף לפני גמ"ד דהוי, נגדו כקנין כיון דמהני מחילה של זה. אך נראה שאינו כן דאין שניהם כא' אם יחייבו לזה אין זה מוחל וכשיזכו זה ומוחל אין זה מתחייב. ובמה מתחייב הא כשמחויב לא קנה הוא כלום. אך הספק דשעת התנאי י"ל חשוב ממון. ואינו נראה. רק איידי דבעי למיקני גמר ומקני שייך כמ"ש תוס' במשחק בקוביא דלא חשוב אסמכתא מה"ט גם נראה דאף שקיבלו שניהם והמתחייב יכול לחזור מ"מ המוחל א"י לחזור. דהא הרמב"ם פסק ע גבי אם אני חוזר ערבוני מחול לך והלה אומר אכפול כו' שהמחילה מהני וזה לכפול אינו מחויב ע"ש. אך י"ל כשלא אמרו והתנו ביחד. אבל התנו ביחד ן מקח וממכר י"ל דתלי' חד באידך כנ"ל

הרי"ף הביא דברי הגאון בקיבל חד פסול לעדות במקום ב' אפי' קנו מידו בפני ב"ד לא מהני דקנין בטעות הוא דרחמנא אמר ע"פ ב"ע יקום דבר כו' והרי"ף הביא ראיה דמהני ממהימנת עלי ע"ש. ותמוה מאד דבחי הגאון. הא חד פסול נימא ג"כ דרחמנא אמר לא יומתו כו' ואל תשת כו'. וכן דחה הרא"ש ז"ל וכ' על הגאון שדבריו אינם כלום מטעם הנ"ל. אולם מהתימה לחשוב לגאון לטועה בדבר פשוט. והרי גם הרי"ף הוצרך לראיה נגד דבריו. אבל לא כמ"ש הרא"ש ז"ל. וכן לשון קנין בטעות אינו מובן כלל. וכבר כתבתי לעיל בעזה"י לפרש דבריו בפשיטות דקרי טעות אסמכתא דאדעתא דהכי שיעיד כן לא נתחייב דהי' סבור שלא יעיד שקר, וסבר