חידושי הרי"ם חושן משפט חלק ב רמז

אח"כ ומהני החזרה שוב אין הב' יכולין לגמור כיון דיתבו אדעת' דג'. או י"ל דשם פריך שפיר כיון דב' מסכימים משא"כ הקבלה ככשר ואם הוא ואחד יאמרו חייב יהי' חייב אף שכשר א' יאמר זכאי. והנה הטעם דיוכל לחזור במחול לך הוא כמ"ש תוס' לעיל דדמי קצת לטעות שאם הי' יודע שיפסוק כן לא הי' מקבל פסול לכשר דדמי לאסמכת' דגזים כיון דפסול מה"ת. וא"כ זה שפיר אי בעינן ג' ובאמת פסול. אבל לשמואל כנ"ל דאדרבה בלא קבלתו הי' כשרים אף בלא הפסול דב' שדנו מהני אם הי' מתחלה רק ב' וע"י הקבלה שקבל הפסול ויתבי אדעת' דג' ע"י זה לא יועיל, א"כ לענין זה שלא יגרע מחמת הקבלה עכ"פ לא הוי גזים דלא שייך בטעות דהא אם לא הי' מקבל הי' הב' כשרים בלא הפסול. ולא שייך דאם הי' יודע לא הי' מקבל הפסול דאם לא הי' מקבל היו הב' כשרים בלא הפסול. ומיושב מה דקשה למה לי' הא דתני ג' רועי בקר הא הנך עדיפי מפסולין כמבואר לעיל בש"ס דהוי כחזו לעלמא כיון דאין פיסולם רק משום דלא גמירי ע"ש. וצ"ל דהרבותא הוא דמריש' לא שמעינן רק פסול א' וקמ"ל בג' פסולין בכשרין דמהני. אך לשמואל דסגי בחד דגמיר כמ"ש ח"מ ס' א' וא"כ גם בג' רועי בקר הוי רק חד פסול במקום כשר ועדיף משאר פסול ולא צריך כלל דמוכח מרישא. ודוחק לומר דגם זה רבות' לר"מ. ועוד דלר"מ ליכא רבות' כלל דסבר לעיל דצריך מה"ת ג' דלא כשמואל דהא סבר פשרה בג' משום דמקשינן לדין וא"כ לדידי' הוי ג' פסולין דצריך ג' גמירי וגרע מרישא ולרבנן עדיף מרישא. א"כ קשה לשמואל למה לי' כלל הא דג' רועי בקר שאינו רבות' לא לר"מ ולא לרבנן כנ"ל:

אמנם למ"ש מיושב דלשמואל לא הוי מוכח כלל מרישא דהוי אמרינן הטעם דא"י לחזור לרבנן משום דקבלי' רק בחד ויש עוד ב' כשרים א"כ לא הוי גזים דעכ"פ מהני הקבלה שלא יגרע מחמת הקבלה כיון דאם לא הי' הפסול הי' כשר בב' אי לא יתבי אדעת' דג' כנ"ל. ור"מ סבר שפיר דיכול לחזור דלטעמי' דבעי ג' מה"ת ושפיר צריך להקבלה ויכול לחזור. וא"כ בג' רועי בקר דבלא הקבלה לא הי' מהני כלל י"ל דגם לרבנן יכול לחזור כיון דג' לא גמירי פסולין וצריך להקבלה. ולכך תני סיפא ג' רועי בקר דאעפ"כ א"י לחזור לרבנן דאין הטעם כנ"ל רק אף דכשר רק מחמת הקבלה מ"מ א"י לחזור. ושוב ממילא אין חילוק בין קיבל פסול בחד או בג' כיון דאמרינן גם בצריך להקבלה מהני שוב גם בב' לריעות' דאין סברא לחלק דס"ד כנ"ל. משא"כ עכשיו דתני הא דג' ר"ב. ומיושב הא דאמר כגון דרישא איירי באמת בקיבלי' בחד דלא הוי שמעינן מג' רועי בקר לר"מ דבעי ג' גמירי א"כ הוי ג' פסולין ואשמעינן רישא לר"מ בחד פסול וב' כשרים ג"כ יכול לחזור. ומהא לא הוי שמעינן לרבנן די"ל דוקא בב' כשרים דלא מגרע הקבלה וקמ"ל סיפא. דג' רועי בקר לרבנן דא"י לחזור ושוב, לעולם א"י לחזור לרבנן גם בב' לריעות' דאין חילוק

עוד י"ל למ"ש לעיל דאי בעי קבלה לפני ב"ד דוקא כהג"א. וי"ל דלפני אותו ב"ד שמקבל לא מהני כיון דעדיין פסולין בשעת הקבלה. וא"כ קשה במשנה דתני' סתם נאמן עלי כו' ומשמע דלא קיבל עליו בפני ב"ד אחר כלל רק בפני אלו שמקבל. ואמנם לשמואל דב' שדנו מהני. וא"כ כיון דאיירי בקבלו בחד ויש עוד ב' כשרים וע"כ הא דיכול לחזור הוא משום דאדעת' דג' יתבי כנ"ל וכדמשני הש"ס ר"פ. וא"כ זה שפיר לענין גוף הדין כיון שכבר קיבל הפסול א"כ ישבו על דעת ג' וכשחוזר אין הב' יכולין לגמור. אך לענין גוף הקבלה אי אמרינן דבשעת הקבלה אין הפסול נחשב לכשר עדיין א"כ שוב מהני דהשנים הם ב"ד דלענין שיהי' הקבלה לפני ב"ד לא ישבו מעולם אדעת' דג' שמקבל הפסול לפני ב' כשרים והם רק ב' בתחלת הקבלה כיון שאין הפסול נחשב ושוב הוי קבלה לפני ב"ד ושפיר א"י לחזור. דממ"נ אי נחשב לענין הקבלה הפסול ככשר א"כ יש כאן ג' ואי אינו נחשב א"כ לא יתבי אדעת' דג' ומהני לפני ב'. וכן בג' רועי בקר למ"ש מהרי"ט דלענין מה דא"צ משא ומתן אף ג' דלא גמירי הן ב"ד כשרים ע"ש. וא"כ לענין הקבלה מהני שיהי' חשוב קבלה בב"ד כנ"ל. וא"כ מיושב פרש"י דאמר כגון דקיבלי' בחד ויש עוד ב' לכך לא תני שקיבל עליו לפני ב"ד אחר כנ"ל. אבל בקיבל פסול במקום ג' או ג' פסולין צריך לקבל בפני ב"ד כשר כיון שגם לענין הקבלה אינם ב"ד כנ"ל אבל בקיבל לפני ב"ד שפיר מהני אף ב' לריעות'. רק הא דלא נקיט באמת במשנה בקיבל בב"ד דמהני אף א' במקום ג' ע"ז י"ל דקמ"ל רבות' לר"מ דגם במקום א' יכול לחזור כנ"ל

הנה תוס' ורי"ף פירשו דוקא קיכלי' בחד אבל פסול במקום ג' גם לרבנן יכול לחזור בו מדאמר כגון כו'. ולכאורה אינו מובן כלל החילוק בין חד או במקום ג' אי מועיל הקבלה יועיל גם במקום ג'. ורמב"ן ז"ל כתב דבמקום ג' הוי גוזמא וכמו אם אוביר כו' אשלם אלפא זוזי דהוי אסמכתא ולא קני. וזה נראה טעם הגאון דכ' דהוי קנין בטעות ע"ש ברי"ף. והיינו דכל אסמכת' כעין טעות שאם הי' יודע שיאמרו כך לא הי' מתחייב. ובדיינים כ' נ"י הטעם דאינו אסמכת' דאינו מוותר רק כד"ת ול"ד לפשרה ע"ש. אבל עדים פסולין הא ע"פ דין אין נאמנים כלל והוי כפשרה וכאסמכת'. וי"ל דגרע מפשרה דמהני בי' קנין אף דבאסמכתא בעי ב"ד חשוב. וכמ"ש תוס' פ"ק רק דומה לאסמכת'. וה"ט דפשרה גם כן היושר כן ודמי לאם אוביר אשלם במיטב אף דפטור מדינא מ"מ כיון שראוי אינו גזים. אבל בעד פסול כב' דאינו ראוי כלל וגזים י"ל דהוי אסמכתא גמורה וגם קנין לא מהני דהי' סבור שלא מעיד נגדו שקר. ודוקא כחד אינו גזים משא"כ כב'. ומיושב תמיהת הרי"ף עליו מהא דמהימנת כבי תרי דבע"ד גופי' מהני. די"ל כחילוק הגמ' בדור לי דכשתולה בדעת בע"ד גופי' אדרבה לאו אסמכתא הוא דתולה בדעת עצמו ע"ש

עוד י"ל דהטעם דבעדים פסולין לא הוי אסמכת'. כמו דאמר ב"מ פ' א"נ שתי שכרא ביומא כו' לאו אסמכת' דהא אם לא הי' רצונו באמת כן הי' לו לבקש מעות וע"כ שמרוצה ע"ש מאן דפליג משום לפכוחי פחדא ע"ש. וא"כ כיון דקי"ל לפני גמ"ד יכול לחזור ובעדים אף אחר שהעידו קודם גמ"ד יכול לחזור. וא"כ בשלמא פשר' או בדין שייך דהוי אסמכתא דקודם שפסקו לא ידע איך יפסקו ואחר שפסקו הא א"י לחזור. אבל בקיבל פסול להעיד היך יהי' אסמכתא הא כשראה שהעיד נגדו הי' יכול לחזור מקבלתו לפני גמ"ד. וכיון דלא חזר בו ע"כ רצונו כן ועדיף משתי שכרא דלא ביקש לבטל הקנין כנ"ל דהא הי' בידו כנ"ל. ולכך לא הוי אסמכתא וא"כ זה שייך בקיבלי' בחד דמועיל בלא קנין. אבל קיבלי' כב' דגזים ולא מועיל רק בקנין. ובקנין לא מצי הדר בי' גם קודם גמ"ד א"כ שוב אדרבה מגרע גרע דשוב הוי אסמכתא דא"י לחזור אחר שהעידו ושוב גם קנין אינו מועיל רק ב"ד חשוב ככל אסמכתא כנ"ל. ויש לדחות קצת דשם בשתי שכרא אף לפי שהי' סבור שקנין שלו קיים הי' לו לבקש אחר מעות דהא כך התנה אם לא יתן ליום פלוני כו' משא"כ כאן הי' סבור שתנאי קבלה שלו קיים