חידושי הרי"ם חושן משפט חלק ב רמ

דכל שלא נשבע ע"א כב' לחייבו ממון רק שיכול לפטור עצמו בשבועה ע"ש. וא"כ שפיר במה שמעיד לפסלו הוי נגיעת ממון גמור דיש עליו חיוב ממון עתה ומעיד לפטור עצמו. רק שהי' יכול לפטור עצמו בשבועת שקר ואינו רוצה לישבע לשקר ואף דעתה שמעיד עובר אלא תענה מ"מ שוב אינו עדות כלל וכמו שם בלוה רשע כו' כיון שהעדות עתה לזכות. משא"כ אם לא הי' רק חיוב שבוע' לחוד הי' נקרא נוגע מאחר שאין חילוק בין האיסורים ורק משום דרחמנא הימני' כבי תרי כל זמן שלא נשבע נגדו והוי עתה נגיעה אף שיכול לפטור עצמו כנ"ל והוצרך לומר כבי תרי. אך י"ל בל"ז נוגע שכשיבא עוד אחד יצטרף לחייבו ממון משא"כ כשפוסלו. אך הי' אפשר לומר דסבר כרבנן דר"נ דצריך שיגידו כא' כנ"ל

גמ' ואמר רב דימי דקבלי בחד. תמוה למה הביא ש דר"ד כמ"ש תוספ'. עוד תמוה תי' הש"ס אבא ואביך דחזו לעלמא כו' הא תני ג' רועי בקר דלעלמא נמי לא חזו ותי' מהרש"א אינו מובן כלל איך אפשר דרבנן לא פליגי בהא שהזכיר כל שלשתן במשנה ואח"כ ר"מ אומר וחכמים אומרים ע"כ קאי הפלוגתא על כל הג' דאי הוי תני דברי ר"מ הי' אפשר בדוחק דר"מ קאמר לה משא"כ עכשיו. וי"ל בפשיטות דלכאורה מה ראיה מדיינים לעדים. הא כמ"ש הנ"י טעם דקיבל עליו קא"פ א"י לחזור אחר גמ"ד ופשרה דוקא בקנין. וכתב משום דשם אף דקיבל קא"פ מ"מ רק לדין תורה קיבלום וגם ב"ד כשר היו פוסקים כן משא"כ פשרה כמתנה ע"ש. וא"כ גם בעדים דכשהן פסולין אין לחייבו ע"פ דין שוב י"ל דהוי כמו בפשרה דהחיוב מדעתו ע"פ עדותם שאינו מועיל ע"פ דין ומצי הדר בי'. ומאי פריך מקיבל דיינים שהוא לד"ת לקבל ע"א כב' כנ"ל מצריך תרווייהו לר"מ ורבנן. וי"ל דסבר הש"ס דגם במשנה קאי אתרווייהו על עדים ודיינים ומוכח לה מדתני אבא ואביך וג' רועי בקר למה לי' תרווייהו. ע"כ אבא כו' לענין עדות פסולי עדות לכשר. ורועי בקר לדיינים לכך בזה תני ג' ובהך חד ופליגי בין בעדים ובין בדיינים ופריך שפיר. אך אם היינו מפרשים שקיבל חד במקום ג' שוב לא הי' מוכח דהי' אפשר לפרש הכל בדיינים וקמ"ל אבא כו' במקום ג' ב' לריעותא ומ"מ סברי רבנן א"י לחזור וג' רועי בקר חדא רעותא רבותא לר"מ שיכול לחזור. ולהכי מייתי דר"ד דקבלו בחד דוקא. ושוב הוי כג' רועי בקר ולמה ליה תרווייהו וע"כ דאבא כו' לעדות ופריך שפיר והוצרך להביא דר"ד. ומשני צריכי דאבא כו' חזי לעלמא משא"כ חד כב'. ומג' רועי בקר לא קשה כלל דזה בדיינים והוצרך לאשמעינן כאן בעדים דפליגי גם כן כנ"ל. ושוב איכא לאוקמי מתני' כולה בדיינים וצריכי כנ"ל. ושוב צריך לאשמעינן הכא בעדים רק דחד מנייהו נקיט כנ"ל

עוד יש לחלק בין עדים לדיינים למ"ש רש"י בהריני משלם ואיני נשבע כו' דלכ"ע א"י לחזור בו. ויש פ' כ' הטעם מאחר שיש עליו חיוב שבועה בלא"ה מחויב לכ"ע ע"ש. א"כ בקיבל ע"א כב' הוי כאומר הריני משלם ואיני נשבע דבלא הקבלה גם כן יש עליו חיוב שבועה כשיעיד כנ"ל וקיבל עליו לשלם וס"ד דיועיל וקמ"ל. והטעם צ"ל כיון דקיבל עליו קודם שהעיד. או כמ"ש תוס' פ"ג דב"מ דהוי כאחר גמ"ד. וקודם שהעיד הוי גם זה לפני גמ"ד עכ"פ רבותא הוא. גם י"ל דהא בירושלמי דקיבל פסול אינו חייב ק"ש דלא קרינן בי' והוא עד ע"ש פ' שה"ע ולכאורה בקיבל חד קא"פ כב' לענין הזמה ג"כ לא מיחייב דלא קרינן בי' והנה עד שקר כו' דמה"ט בעי שיוזמו שניהם דעד בכל מקום ב' ע"ש פ"ק דמכות. והקבלה לא משוי לי' שם עד מה"ת כנ"ל לענין ק"ש. וא"כ יש עוד פסול בקיבל עד א' כב' או פסול כב' דהא הוי עשאאי"ל. ואף ב' שאי"ל לא הוי עדות כנ"ל רק דהא קיבלו עליו ממילא גם פסול זה קיבל עליו דנכלל בהקבלה. אך שוב י"ל דהוי ב' לריעיתא דחד במקום ב' ואף שאאי"ל יוכשר. ושפיר רבותא דחשוב רק חדא לריעותא. דמ"מ הוי ריעותא זו עצמו אבל הוצרך לאשמעינן כנ"ל. דהא לקמן כ"ה בעי לאוקמי גם רועי בקר לעדות. רק דחי מדתני ג' אבל רישא י"ל בעדות כנ"ל

בתוס' דבלא ר"ד ה"א משום ב' לריעות' ק' ג"כ מג' רועי בקר דחדא ריעותא וצ"ל דאינו מוכרח כיון שכל הג' פסולי לס"ד ה"א דגם זה ב' לריעותא רק עכשיו דפי' ר"ד דמתני' בחד ריעותא אמרינן דג' ר"ב חשוב ג"כ חד. כיון דל"צ רק חד שגמיר. גם י"ל לס"ד הוי מצינן למימר דרועי בהמות שלהן ורועה סתם פסול גם גסה והוי ב' ריעותות ע"ש סנהדרין כ"ה. ועכשיו מוקי ברועי בהמות אחרים דכשרים עי' ריש ב"מ ורק לא גמירי כנ"ל

לפי' רש"י ורי"ף דר"ד מוקי אפי' בחד. נשאר קושי' תוס' מאי פריך דלמא ר"ד לא אמר רק עכשיו דתני מתני' דידן זה פוסל עדות כו' מוכח דגם בחדא לריעותא פליגי אבל בלאו מתני' דהכא ה"א דוקא בב' ריעותות

בבא הוא ואחר לפוסלם כו' כ"כ נוגע הוא. לכאור' להפ' בלדידי אוזיף ברביתא דאף שלא מחיל הרבית פ"ד ונאמן לפסלו מאחר שיודע שא"נ לעצמו. א"כ מאי מתמה דלמא לעצמו א"נ ולפסלו נאמן. אך זה טעות דשם אפשר למיפלוג דבורי' דענין זה לפסלו לעדות אינו נוגע לזכותו רק אי לקח רבית ממנו וזה אינו נאמן ושהוא פסול נאמן. משא"כ כאן שזה מעיד לחייבו והבע"ד מעיד לפסלו. מה שנפסל לעדות זה זכותו שאין עדות מועיל וזה א"א למיפלוג שפסול לאחרים ולו כשר. דאם פסול גם עדות של הבע"ד בטל. אך אם יש זמן אח"כ אחר שהעיד. א"כ אף שאומר שהעד גזל קודם שהעיד נאמן לו שגזל רק אחר שהעיד ונימא פ"ד ולהפ' דעדות המוכחש בחקירות גם בממון בטל שזה מגוף העדות. א"כ כיון שעל הזמן נוגע שוב לא פ"ד שבטל העדות מצד החקירות שנוגע ע"ז. אבל להפ' שבד"מ כשר מוכחש בחקירות כיון דא"צ ע"ש בבעה"ת. וכהא דשטר שזמנו כו' וכשהוזמו אמרינן דאחרוהו כיון דא"צ דו"ח. ואף שבטל החקירות לא בטל גוף העדות שלוה. א"כ נהי דנוגע על החקירות שהי' קודם נפלוג דבורי' שגזל אח"כ. אך שם דוקא בשטר דלא חשוב כלל מעיד החקירות. משא"כ בהזמה לכ"ע מהני בממון ולא אמרינן דאף דהזמן שקר המעשה אמת. אך שם עדות הוא ובטל. משא"כ כשהוא נוגע על הזמן אפשר דנשאר העדות בלי חקירות דמהני. דלא שייך בנוגע בטלה מקצתה בטל כולו. אך הוי דבור א' דלא פ"ד דכיון דעל הזמן שמעיד שגזל בטל לא מיפסל דהא על פעם וזמן אחר לא העיד שגזל. וכהא דב"ב פ' י"נ גרשתי למפרע א"נ גם מכאן ולהבא דעל אז אינו בידו. ועל פעם אחרת אינו אומר שגרשה. אך אין זה פשוט דהא בעי' התם אי פ"ד גם כה"ג. וצ"ל דלענין עדות פשיטא

לכאו' לרבא דמכאן ולהבא נפ' לטעמא דפסידא דגם פסלי' בגזלנותא כן א"כ מאי פריך גזלנותא כו' נוגע כו' הא העדות שהעיד קודם עדותו כשר ואינו נוגע ונאמן לפסלו מכאן ולהבא. דגם למה דמסיק אין הפי' פוסל רק לאחרים. והוי מצי לאוקמי פלוגתא דר"מ ורבנן בדאביי ורבא. וא"ל דכיון דמשום פסידא דלקוחות וכאן אדרבא אם יהי' למפרע נפסל לא יופסל כלל גם להבא דנוגע הוא. דז"א דמ"מ כפי עדותם אינו א לפסלו