חידושי הרי"ם חושן משפט חלק ב רל

משום חשש שקר אין דבר זה פסול אבל פסול שהוא מחמת חשש שקר גם דבר זה עצמו פסול ע"ש. וא"כ לכך גבי נוטל שכר שהוא ג"כ חשש שקר אף שאין זה עיקר רק מחמת מה אני בחנם מ"מ הוא מחמת חשש כיון שעבר ע"ז ע"ש בר"ן ז"ל ולכך שפיר כיון שעשאו כפסול דינו בטל. משא"כ בב' שדנו אף שעבר על תקנת חכמים מ"מ כיון שאינו מחמת חשש אף אלו הי' פסול גמור לא הי' דין נפסל ולכך דיניהם דין בדיעבד כו'. ואף אי לא בעינן רשע דחמס בעבירה דרבנן. אך לכאורה כיון דהקבלת עדות והגמר דין אסור להיות בב' ועל שניהם הוא התקנה] וא"כ כיון שעברו בקבלת עדות וממילא פסולין על הגמר דין כיון שכבר נפסלו ואף דבעי הכרזה לענין דבר אחר מ"מ לענין הכרזה הוי זה כאותו דבר עצמו ע"ש בפ'. וקשה עדיין כנ"ל אמאי דיניהם דין בדיעבד כו'. אמנם לכאורה קשה אמאי לא מהני שנים לדון אף לכתחלה כיון דקי"ל בדרבנן עד נעשה דיין ורק בדבר דאורייתא בעינן ועמדו לפני ה' כו' או שאר טעמי אבל בדרבנן לא בעינן כו' ע"ש. וכתב שם הר"ן ז"ל כתובות גבי ג' שישבו לקיים השטר דאף דקבלת עדות בעי ג"כ ג' ואיך יכולין להעיד לפני הא' ותירץ כיון דעד נעשה דיין נעשים העדים דיינים אף בשעה שמעידים לקבל העדות של עצמם ע"ש. וא"כ הכא כיון דמדאורייתא סגי בחד ומיקרי שפיר ועמדו לפני ה' מה שמעידים לפני הא' ורק מדרבנן בעי עוד ב' וא"כ בדרבנן שפיר עד נעשה דיין ונעשים העדים עצמם דיינים בשעה שמעידים לקבל עדותם ויש כאן ג' מדרבנן וא"כ כשר אף מדרבנן שנים או א' אף לכתחל'. ואף שאינם מתכוונים מהני כמו דאמר גבי בפני נכתב דסגי למוסרו בפני ב' משום עד נעשה דיין ממילא ע"ש. אך י"ל דאעפ"כ בשעת גמר דין אסור כשאין שם העדים ושפיר אסור לכתחלה וכשיש שם עוד ב' באמת ודאי מותר רק לכתחלה אסור משום הגמר דין כנ"ל. וא"כ מיושב הנ"ל דא"ש דבדיעבד ב' דיניהם דין אף שעברו על התקנה דאף אלו היו פסולים לא הי' דבר זה פסול דא"ל כנ"ל דכבר נפסלו מחמת קבלת העדות דז"א דהקבלת עדות שפיר הי' בפני ג' כדין כיון דעד נעשה דיין כנ"ל ורק הגמר דין והוא אותו דבר ולכך כשר בדיעבד כנ"ל: אמנם למ"ש מהרח"ש הובא במשנה למלך ט"ז מה' מלוה דכמו בעדים אפי' מאה ונמצא א' מהם קרוב או פסול עדות כולם בטל כמו כן בדיינים אפי' חמשה ונמצא א' פסול ג"כ בטל כל הדין ע"ש. וא"כ כיון דבדאורייתא אין עד נעשה דיין והוי פסול וממילא אף כשיש שאר דיינים כשרים ג"כ הדין בטל כיון שא' פסול רק בכל מקום דאין העדים פוסלים מחמת שאינם מצטרפים כלל להיות דיינים אבל הכא כיון שאין כאן רק א' בלא העדים וצריכים העדים להצטרף להיות ג' דמדרבנן בעינן ג' א"כ ממילא לא מהני מדאורייתא דאף דסגי בחד מ"מ כיון שגם העדים מצטרפים ממילא גם אותו הא' בטל ובדאורייתא אין עד נעשה דיין ולכך לא מהני גם מדרבנן אף דבדרבנן עד נעשה דיין מ"מ לא מהני כיון דבטל מדאורייתא כנ"ל. וא"כ גם הקבלת עדות בעינן ג' אחרים וממילא ב' שדנו אין דיניהם דין כנ"ל דאלו היו פסולים הי' פסול כנ"ל

אך באמת שמואל סבר התם דהלכה כר"י דבדיני ממונו' לא אמרינן כלל נמצא א' פסול עדותן בטלה רק בד"נ וממילא גם בדיינים כן ולכך סבר דב' דיניהם דין וגם על ר"א פריך שפיר דאמר לד"ה אין דיניהם דין וע"כ דסבר עירוב פ' אבל ר"י ור"ל דסברי כדקי"ל דגם דיני ממונות עדותן בטלה כו' סברי שפיר אף דאין ע"פ ב' אין דיניהם דין כנ"ל כאלו היו פסולים וא"ש

עוד יש לישב קושית התוס' הנ"ל וגם דברי הרמב"ם ז"ל שפ' כר"א ברדר"א דמדאורייתא בחד סגי ופ' דב' אין דיניהם דין ותירצו הכ"מ והלח"מ דאף מדרבנן סבר דאלמוה לתקנתא ופסול אף דיעבד אך תמהו דא"כ איך הוכיח הש"ס דר"א ברדר"א סבר כשמואל דב' דיניהם דין דילמא סבר ג"כ דמדרבנן אין דיניהם דין כנ"ל ותירוצם דחוק מאד ע"ש. ונראה דהנה הרמ"ה פסק דבעינן שכל השלשה יהי' גמירי ולא סגי בחד גמיר ותמהו עליו הא מפורש בש"ס דלכך בעי ג' משום דא"א דלית בהו חד דגמיר וסגי בחד כו' ואף אי נאמר דסובר דמדאורייתא בעי ג' ולכך בעינן ג' גמירי מ"מ אמאי לא אמר זה לנפקא מיני' בין רבא לר"א ברדר"א דלרבא בעי ג' גמירי כו' ע"ש בטור כו'

ונראה דהנה בהגה"מ ומהרח"ש הנ"ל פסקו דגם בדיינים אף אם הרבה יותר מג' הם אמרינן ג"כ נמצא א' קרוב או פסול דינם בטל כמו בעדות כו' ע"ש. ולכאורה קשה לדבריהם אמאי אמר דלכך בעינן ג' משום דאי אפשר דלית בהו חד גמיר מאי מהני חד גמיר הא מי שאינו גמיר פסול מדאורייתא לדון א"כ ממילא לא מהני אף מי שהוא גמיר ג"כ דנתבטל בצירוף הפסול שאינו גמיר כנ"ל דנמצא א' כו' כולם בטלים כנ"ל. אמנם יש לישב למ"ש הטעם באמת דנימא בדיינים נמצא א' כו' הא בעדות הוא הטעם רק משום דמקיש ג' לב' כו' ובדיינים דליכא היקש למה יהי' בטל וכתבו הטעם דפסולים מדרבנן דחכמים השוו דיינים לעדות דכל הפסול להעיד כו' וכמו בעדות דמקיש ג' לב' כמו כן השוו חכמים בדיינים ג"כ הרבה לג' דכמו בג' אם א' פסול בטל תקנו גם בהרבה שיהי' בטל כמו בעדים דאין חילוק בין הרבה לב' מדאוריי' כמו כן בדיינים מדרבנן כנ"ל ע"ש. ולפ"ז מיושב דכל זה הוא לדידן דקי"ל ב' אין דיניהם דין א"כ בג' אם א' פסול ודאי בטל מדרבנן ולכך גם בהרבה השוו חכמים כנ"ל. משא"כ לר"א ברדר"א דב' ג"כ בדיעבד דיניהם דין ממילא בהרבה לא שייך כלל נמצא א' כו' דלא שייך להשוות כיון דגם בב' אינו בטל בנמצא א' כו' דדיניהם דין כנ"ל. ולכך אמר שפיר א"א דלית בהו חד דגמיר ואף דב' אינם גמירי ג"כ כשרים. וממילא מיושבין דברי הרמ"ה ז"ל דלדידן דקי"ל ב' אין דיניהם דין ממילא בעינן תלתא גמירי דאל"ה הוי נמצא א' פסול כו' דשפיר השוו כנ"ל ולא קשה כנ"ל דלימא נפקא מיני' אי בעי ג' גמירי. ולמ"ש א"ש דזה עצמו הוא הנפקא מינה אי ב' דיניהם דין כו' דהא בהא תליא דאי אין דיניהם דין ממילא בעינן ג' גמירי כנ"ל. ומיושב ג"כ דברי הרמב"ם הנ"ל דהמפ' הקשו אמאי לא תקנו באמת אף בדיעבד שלא יהי' מהני ב' כמו בנוטל שכר כו' ולמ"ש א"ש דל"א דבעי ג' כדי שיהי' חד גמיר א"כ אם יתקנו דגם בדיעבד לא יהי' מהני ב' ממילא גם ג' לא יהי' מהני דאף שיהי' חד גמיר יהי' בטל כנ"ל דהשוו חכמים כנ"ל. וממילא מיושב קושית תוס' דר"י ור"ל סברי שפיר דבעינן ג' גמירי וממילא תקנו (שפיר דאף בדיעבד לא יהי' מהני ב' כנ"ל. ומיושב הרמב"ם ז"ל כנ"ל דאלמוהו חכמים שגם בדיעבד יהי' בטל. ולא קשה קושית הכ"מ איך הוכיח בש"ס, דר"א סבר דיניהם דין דלמא אלמוהו כו' ולמ"ש א"ש דר"א ברדר"א דאמר א"א דלית בהו חד כו' ע"כ דסבר דיניהם דין דאל"ה הוי נמצא א' כו' כנ"ל. אבל לדידן שפיר אין דיניהם דין מדרבנן ובעי ג' גמירי וא"ש

דף נ' ע"א תוס' ד"ה שלא תנעול דלת כו'. וא"ת