חידושי הרי"ם חושן משפט חלק ב רכט

יכולים להכחיש אח"כ שלא העידו כלל וכיון שיכולין להכחיש ממילא אף כשאינם מכחישין הוי מודה בקנס ופטורים ואף שהב"ד עצמם יודעין שהעידו בפניהם מ"מ הא אין עד נעשה דיין דאם הוא בב"ד אחר הוי זה עדות גמור שצריכין להעיד שהעידו עדים אלו בב"ד ובל"ז אין יכולים להזימם וממילא כשמזימים בפניהם עצמם אף שהם יודעין עדות זה אין עד נעשה דיין להזימם. אך ז"א דכיון שקבלו עדות ביום א"כ ראו הב"ד ביום שהעידו בפניהם והוי לא תהא שמיעה גדולה מראיה ושפיר עד נעשה דיין בכה"ג אמנם הטעם דבראוהו ביום מהני ולא בראוהו בלילה הוא משום דראייתם הוי כקבלת עדות שבשעה שראו מקבלים עדות של עצמם ובמקום דמהני שהיו יכולין לקבל עדות אחרים בשעת ראייתם כגון ביום מהני גם ראייתם משא"כ בלילה לא מהני ראייתם ג"כ ע"ש. והנה הטעם דמהני ההזמה אחר כך על העדות שהעידו בפני הדיוטות ואף דלענין קנס לא הי' ב"ד כלל אעפ"כ מהני משום שעדותם הי' אז על ממון והי' שפיר מהני קבלת עדותם ומהני עכשיו ההזמה. וא"כ לפ"ז ממילא לא מהני אף כשנעשים סמוכין אח"כ ג"כ אין יכולין לקבל הזמה דשפיר יכולין להכחישם שלא העידו ולא נגמר הדין ע"י פיהם. ואף שהם יודעין כו' מ"מ לא שייך לא תהא שמיעה גדולה כו' דלענין זה העדות שראו אז שהעידו ונגמר הדין זה העדו' אינו שייך רק לענין הזמה כיון שנגמר הדין על עדותם א"כ לא היו יכולין אז בשעת הראיה לקבל עדות אחרים שיעידו שאותם העדים העידו ונגמר הדין ע"פ דזה אינו שייך שוב לממון רק לענין ההזמה ולא מהני בהדיוטות וכיון שלא היו יכולין לקבל כו' א"כ ממילא לא מהני גם ראייתם מטעם ב"ד כמו בראוהו בלילה ואין עד נעשה דיין עכשיו ולא מהני אף שהיו סמוכין ויוכלו להכחיש ואף אם לא יכחישו יהיו מודים בקנס ויהיו פטורים וגם בשנים שדנו קשה ג"כ כנ"ל דאף אם יוסיפו א' ג"כ לא יהי' מהני כיון שאז היו שנים ולא הי' מהני לענין קנס ואין עד נעשה דיין כו' כנ"ל. וא"ש ג"כ דלא חילקו בעדים קרובים לדיינים בין קרובי אישות שיכולים להתרחק כו' דלמ"ש ג"כ לא יהי' מהני אף שיתרחקו דבשעת ראיה שהיו קרובים לא היו יכולים לקבל עדות כו' כנ"ל וגם הכא א"ש מ"ש דהוי עדות שאאי"ל ולא מהני רק מדרבנן וממילא ב' אין דיניהם דין כנ"ל

וגם בזה י"ל קושית תוספ' הנ"ל דלרמב"ח ור"י דלית להו ע"פ ואעפ"כ ב' שדנו כו' די"ל לר"א דסבר בצדק תשפוט כו' דסגי בחד וסגי אף בגזילות בחד ע"ש וגם בקנס סגי בחד מדאורייתא דלא כתב בי' תלתא רק דדמי לגזילות כמ"ש הת"ח ע"ש רק מדרבנן בעי ג' וא"כ לא קשה הנ"ל דהוי עשאאי"ל דז"א דשפיר יהי' מהני כשיוסיפו עוד א' מומחה וגם הם יהיו נעשים סמוכין כיון דא' יש זולתם וסגי מדאורייתא אף דעדים זוממין קנס כנ"ל ורק מדרבנן בעי ג' ובדרבנן קי"ל דעד נעשה דיין אף בראוהו בלילה א"כ גם הם כשרים כיון שיודעים. שהעידו בפניהם ולא יוכלו להכחישם וא"כ הוי שפיר יכול להזימו ורק מדרבנן בעי ג' ולכך אמר בש"ס שפיר אליבי' דב' דיניהם דין כנ"ל אבל רמב"ח ור"י דלא סברי בצדק תשפוט רק מחמת דאין ע"פ ובקנס דדמי לגזילות בעינן שפיר מדאורייתא ג' א"כ הוי עשאאי"ל ואינו כשר רק מדרבנן וממילא ב' אין דיניהם דין כנ"ל. אבל לס"ד דלא ידע דמדרבנן בעי ג' פריך שפיר אי אין ע"פ לא ליבעי ג' כו' וא"ש: עוד י"ל דבאמת דברי הרי"ף ז"ל בהא דעדים קרובים לדיינים פסולים משום הזמה כו' הם תמוהים כמו

שתמהו התוס' הא יכולים להזימם בפני ב"ד אחר ומנין לנו דבעינן בפני אותו ב"ד דוקא ע"ש. ונראה לישב בפשיטות למ"ש דלכאורה היאך יכולין להזימם בפני אותו ב"ד הא יכולים להכחיש שלא העידו כלל ואף אם מודים הוי מודה בקנס כנ"ל. וע"כ כמ"ש כיון שהב"ד עצמם יודעים שהעידו שפיר יכולים לקבל הזמה משום שלא תהא שמיע' כו' וא"כ לכאורה לענין להזימם בפני ב"ד אחר קשה שפיר כנ"ל דהא הם אינם יודעים שהעידו ויוכלו להכחיש שלא העידו כלל ואף שאותו הב"ד יעיד בפני הב"ד האחר שהעידו בפניהם מ"מ יהי' תרי ותרי כמו שאר הכחשה כיון שהם אומרים שלא העידו כו'. אך ז"א דלא שייך לענין זה תרי ותרי דבאמת בשנים מעידים אף על מאה שחיללו שבת חייבים כולם מיתה ואינם יכולים להכחיש אותם וא"כ למה בשנים מכחישים הראשונים הוי הכחשה הא מעידים על הראשונים שהעידו שקר ופסולים למה יהיו הראשונים יכולים להכחישם וע"כ הטעם פשוט דהתם כשמעידים על ב' שעשו עבירה אין הם נאמנים להכחיש דאין עליהם שם עדות דהם נוגעין בהכחשה זו משא"כ הכא בב' כתי עדים בשעה זו שהעידו שלוה לא היו נוגעין כלל והיו עדים כשרים ועכשיו שהאחרונים מכחישים אותם הוי שפיר תרי ותרי מחמת העדות שהעידו אז שהיו עדים כשרים ואמרו בהיפך ולא מחמת אמירתם עכשיו כנ"ל וא"ש. וא"כ ממילא הכא שהב"ד מעידים שהעידו בפניהם לענין זה לא מהני מה שמכחישים עכשיו שלא העידו דע"ז הם שפיר נוגעין כיון שמזימים אותן מעדות זה שלא העידו לא אמרו מעולם כשהיו כשרים ולכך יהי' שפיר מהני עדות הב"ד ומהני ההזמה אף בב"ד אחר ולא יוכלו להכחיש כנ"ל

ומיושבים שפיר דברי הרי"ף ז"ל דבעדים הקרובים לדיינים לא הוי כלל יכול להזימו אף בב"ד אחר דשפיר יוכלו להכחיש שלא העידו ולא יהי' מהני עדות ב"ד זה כיון שהם קרובים ולא יוכלו להעיד עליהם ולכך פסול וא"ש. וממילא מיושב הכא באינם מומחין הוי שפיר יכול להזימו בב"ד אחר אף שהם אינם יכולים לקבל הזמה מ"מ כיון דלעדות שפיר כשרים רק לדין פסולין א"כ שפיר יוכלו להעיד בפני ב"ד מומחין שהעידו בפניהם ויהי' מהני ולכך מהני גם עכשיו כנ"ל וא"ש. אך למ"ש יש פוסקים דשנים שדנו אף לר"א הם עבריינים ממש כעובר על שאר איסור דרבנן כיון שתקנו בג' כו' וא"כ להרבה פ' דגם באיסור דרבנן אמרינן אין אדם משים עצמו רשע ואין עדים נאמנים שעברו על איסור דרבנן ע"ש. וא"כ גם הכא לא יהא זה הב"ד נאמנים להעיד שהם קבלו עדותם בב' דאין אדם משים עצמו רשע כו' א"כ כיון שאסור לכתחלה בב' ממילא גם דיעבד לא מהני כנ"ל. אך הוכיחו מדברי שמואל דב"ד חצוף הוא דמקרי הא עבריינים לא מיקרי ע"ש. ולכך סבר שפיר דדיניהם דין בדיעבד אבל ר"י ור"ל דסברי דהוא כשאר תקנה ולכך אין דיניהם דין בדיעבד אף דסברי אין עירוב פרשיו' כו' ולכך פסק הרמב"ם ז"ל ג"כ דאין דיניהם דין אף דהוא דרבנן כנ"ל וא"ש

עוד יש לישב הנ"ל דהנה הפ' הקשו אמאי באמת לשמואל שהוא דרבנן דבעי ג' מהני בדיעבד בב' אף שעברו כו' ובנוטל שכר לדון דינו בטל משום שעבר אתקנת חכמים כו'. וי"ל הטעם דשם כתבו הטעם אף. דאינו פסול דרבנן ממש דכשר לשאר דינים מ"מ לענין דין זה עשאוהו כפסול גמור כעובר על איסור גמור דפסול לדון ע"ש ואף דבדבר זה עצמו שנפסל כתבו הפוסקי' דאינו פסול בדבר זה עדיין במהרי"ט שם והר"ן ז"ל ז"ל גבי שוחט בשבת ע"ש. וא"כ גם אלו היו פסולים גמורים לא הי' דין זה פסול. אך חילקו שם דזה דוקא פסול שאינו