חידושי הרי"ם חושן משפט חלק ב רכא

בדינא דפחות מש"פ אין יוצא כו'. וגם לא שייך מדמי מי קמייאש. וכיון דליכא והשיב קנאו. וא"כ אין מצטרף כלל עם ח"פ דאח"כ כנ"ל. וגם בגניבה למ"ד ישל"מ הוי יאיש. ובזה הי' אפשר לומר כיון דהלאו מצד עצמו אם הי' ברור לנו שלא מחל ולא נתיאש הי' מצטרף עם חצי פרוטה אחרת ללקות רק אח"כ מחל מ"מ הלאו מצד עצמו חזי לאצטרופי ואסור מה"ת ככל חצי שיעור כמו שלא אכל אח"כ יותר. אך בלאו ה"ט ג"כ לא מצינו שיצטרף והא בהקדש דאתרבי פחות מש"פ להשבון בש"ס ב"מ פ' הזהב (דנ"ה). ומ"מ חשיב לחידוש (מס' מעילה וכריתות ט"ו) הא דצירף את המעילה לזמן מרובה. וברמב"ם ז"ל פ"ט מה' שגגות מפורש על הגזל כו' משוה פרוטה ומעל' כו' על המעילה כיצד כו' חומרא יתירה יש במעילה כו' ומצטרפת לזמן מרובה כו' ע"ש. מבואר דגם דאתרבי להשבון מ"מ חומרא חשוב מה דמצטרף א"כ ממילא בהדיוט אף בלא המחילה לא הי' מצטרף ולא שייך לאסור חצי פרוטה משום חזי לצרף כנ"ל. ונראה דהה"מ ס"ל דאין הפי' בש"ס יומא (דף ע"ד) כיון דחזי לטאטרופי איסורא אכיל שיהי' ראוי באמת לצירוף שיאכל אח"כ תוך כא"פ ויהי' חייב רק גם שהוא ב"ש סוף היום מיה"כ או חמץ שא"א לאכול עוד מ"מ אסור מה"ת דאם הי' מצרף עוד ח"ש ואוכל ביחד הי' החיוב על כולו שוב ח"ש מקצת מן האיסור השלם ומקצת האיסור אסור ג"כ מה"ת אף שאין לוקין וכמו לר"ש כ"ש למכות לא נאמרו שיעורין אלא לקרבן כן לדידן לא נ' שיעורין אלא למכות ועונשין לא לאיסור דבכמה דוכתי פליגי אם מקצת ככל (סנהדרין ע"ח וב"ק י' נ"א) דסבר ר' אחר שניהם לנזקין ע"ש כן לאיסור כנ"ל. וממילא כ' הה"מ דגם פחות מש"פ גזל אסור מה"ת כיון דאם הי' עוד חצי הי' לאו גמור אסור כ"ש מה"ת כנ"ל

ובש"ס חולין ע"ט ובכורות פ"ק סבר ר"י בכור כולי' בכור כתב כל דאפי' כל. דהו. כן נראה הרבוי דכל חלב כו' מקצת אכילה היינו חצי שיעור. ועיין תוס' חולין פ"ח שהביאו היכא דפליגי במקצת ככל ושאין לדמות ע"ש

ובתוס' חולין ע"ט ד"ה עייל כ' די"ל דסבר. ר' יוחנן דפליגי במקצת שה למלקות אבל איסורא איכא א"נ לא אמרינן אפי' מקצת שה ושאני חלב דרבי קרא כדדרשינן פ"ב דיומא כל חלב לרבות כוי וחצי שיעור ע"ש. ויתישב מה דתמוה מנ"ל לרבות מכל תרווייהו ע"ש בתוס' שכ' דא"ל טעמא דחזי לצירוף הוי מוקי לכוי לחוד ע"ש

ולמ"ש מיושב דחד טעמא תרווייהו דהוי מקצת בהמה ומקצת איסור כנ"ל. אך בל"ז ג"כ לא קשה דלכאורה לתוס' חולין די"ל שאני חלב דרבי קרא א"כ גם חצי שיעור אין ללמוד. וגם בלא"ה איך נלמוד איסורים קלים מחלב. וצ"ל כמ"ש הר"ן דמשום הסברא דחזי לאצטרופי אמרינן טעמא דקרא מש"ה וילפינן הכל ע"ש. וג"כ דוחק כיון דטעם צירוף לא מהני לעונש מנ"ל למילף איסור קל מחלב דחמור לענין איסור ג"כ. והפשוט נראה דקושית הש"ס אינו כלל מהלימוד דוכל חלב רק אדרבא מלשון הברייתא א"ל אלא כל שיש בעונש כו' ח"ש מנין. מוכח דבכל מקום ח"ש מה"ת בלאו קרא רק משום דחזי כר"י רק בחלב דתלי קרא האיסור בעונש כי כל כו' א"כ ח"ש שאינו בעונש אינו בכלל האיסור ע"ז יליף וכל חלב גם בכאן בכלל האיסור אף דאינו בעונש כנ"ל. וממילא ילפינן ספק וח"ש דגלי אף שאינו בעונש כו'. שוב הן ככל איסורין דספק וח"ש אסור מה"ת. ופריך שפיר דאי ח"ש מותר מה"ת בכל מקום מנ"ל תרווייהו כנ"ל ומיושב כנ"ל

והנה בש"ס סנהד' נ"ז דאמר ר"פ ל"נ אלא לפחות מש"פ ופריך א"ה כותי בישראל אסור הא בר מחילה הוא ומשני נהי דבתר הכי מחיל צערא בשעתא מי לית לי' כותי כו' כיוצא בהן כיון דלאו ב"מ גזל מעלי' הוא ע"ש. ופירש"י ד"ה צערא הילכך גזל הוא אלא שאין ב"ד נזקקין להשיבו דבתר הכי מחיל לי' ובישראל כו' נמי אסור ומיעבר לא עבר דכ' לא תגזול והשיב כו' אמידי דהשבון קרוי גזל ע"ש. דמוכרח לזה דאל"כ כמו דבחובל דריבתה תורה לתשלומין וקי"ל הכאה שאינו ש"פ לוקה א"כ גם בגזל שאינו ש"פ ילקה כיון דלאו דגזל יש בו ועשה דוהשיב ליתא וע"כ כיון דלאו בר השבון לא עבר כנ"ל. והגם דבשאר לאו הניתק לעשה לא מצינו זה. בתמורה שניתק לעשה דוהי' הוא כו' קודש כדאמר ריש תמורה ובצבור ושותפין עבר ואינו קודש ואדרבא ראוי להיות לוקה. ופסחים כ"ה דקרינן וישלחו כו' קרינן ולא יטמאו כו' לא דמי דמשמע משום שהמחנה טהור מוזהר משא"כ כדלא מקוים וישלחו כו'. אך גבי כל טהור יאכל בשר ע"ש ג"כ לא דמי. ונראה דחשוב פירוש כמו דדריש בש"ס (ע"ז ס"ח) נבילה כו' לגר אשר כו' הראוי לגר קרוי נבלה כו' דהוא פירוש שאינו בלאו רק הראוי כו'

ובזה הי' מיושב הא דיומא ל"ו בלאו דנבילה פליגי ר"י סבר לא לאו מעלי' רק כעין ניתק לעשה ותמוה מאד כמ"ש תוס' למה לא נקיט טרפה דכ' לכלב כו' גם שביק לאו דפאה ע"ש די"ל דס"ל לר"י דתעזוב מעיקרא כו'. ולא קרי ניתק מצד המצוה כמ"ש רש"י בפרט לר"י מנחות נ"ו דאף השמר דעשה לאו. רק דמ"מ ס"ל לר"י דחשיב כמו ניתוק למ"ש תוס' פ"ק דר"ה ומפירש בש"ס (חולין קל"ד ע"ב) דכשאין עניים מותר ללקט דכת' לא תלקט כו' לעני ולגר כו' ולא לעטלפים. א"כ ג"כ העשה פירוש ומיעוט להלאו דליכא לא תלקט רק כשיש העשה דלעני כו' וחשב ניתק לעשה לר"י כו' ולכך נקיט הש"ס לאו דנבלה דא"א לומר דזה עשה לגר כו' או מכור לנכרי רק מ"מ לא משום מצוה רק ניתוק לפירוש ומיעוט דוקא כששייך לשון העשה דראוי לגר כנ"ל. משא"כ טריפה לא שייך כלל דאינו ראוי לכלב א"צ מיעוט כנ"ל. ולכך לא נקיט לקט ופאה דאיירי בה דה"א משום המצוה ניתק כנ"ל ולכך אמר כנ"ל

אך זה תלי' במ"ש תוס' שבועות כ"ד דגריס סרוחה כו' דקרוי נבלה ומ"מ התירה תורה ע"ש. אך בנבלה אף איסורא ליכא ואם גם בגזילה הי' הפי' כן מנ"ל אסורא. ונראה דוקא בגזילה דכ' והשיב הגזילה קודם לאו דלא תגזול שפיר עלה קאי הלאו דוקא מה דבר השבון כנ"ל

ונראה דכוונת רש"י דהא שיעור נאמר בכל דבר ודאי דהגם דצערא בשעתי' אית לי' כדאמר בגמ' מ"מ ודאי לא שוה צערא דפחות מש"פ לש"פ דהא מחיל מיד. א"כ גם בשעת גזילה אינו שוה. רק סתם מלא תגזול הי' חייב עונש גם על הצער דפמש"פ. לכך כ' רש"י דכ' והשיב מה דבר השבה היינו מפרש השיעור דדוקא על צער הש"פ יש עונש לאו לא על פחות ואעפ"כ הוא ככל חצי שיעור דלענין הצער חזי לאיצטרופי שיהי' חסר פרוטה ומלקות בלא"ה ליכא. ולכך כותי גם על הצער דפחות מש"פ חייב כנ"ל

וברמב"ם ה' מלכים פ"ט כ' ג"כ פחות מש"פ בכלל חצי שיעור לא נאמרו שיעורין לכותים דסובר דגם באבמה"ח חייב חצי שיעור. ולרש"י משמע דוקא