חידושי הרי"ם חושן משפט חלק ב ריא

תבע וזה הודה לו. וא"כ תביעה זו שבמדה שאומר עתה שהי' שוה כו"כ הוי אחר ההודאה ושפיר קדמה ההודא' לאותו תביעה שיתחייב עליו שבועה. דמשמע דגם בבית מלא פירות מסרתי לך כו' אף דאחר הודאה של זה מפרש דבריו שהי' כוונתו בית מלא שמחזיק כו"כ כורין מ"מ פטור דקדמה הודאה לתביעה זו ויצאה הודאה מפיו בפטור ע"ש (סכ"ד) וכן כאן כנ"ל. וכ' ש"ע שפיר רק ע"י גלגול שא"ב כנ"ל. רק היכא שתבעו החפץ והשיב שנאבד ופשע וכה"ג ואחר כך תבעו שהי' שוה כו"כ וזה משיב שהי' שוה פחות רק כו"כ. בזה נראה דחייב שבועת מ"מ מה"ת. ואף דלכאורה הוי ג"כ שטענו דבר שאינו במדה כו' וגם הודאתו הוי דבר שאינו במומו"מ דיכול להיות שאינו תובע רק פרוטה ויכול להיות שמודה הפרוטה ולא שייך טעם הרמב"ן ז"ל ע"ש. ואף שעכשיו מבררין דבריהם הראשונים שזה אומר כו"כ הי' שוה וזה אומר פחות מ"מ הא גם בבית זה כו' וזה אומר מה שהנחת כו' ג"כ אח"כ נתברר שיש ביניהם טענה וכפירה ואעפ"כ כיון שיצאה הודאה בפטור פטור אף שנתברר אח"כ וכמ"ש הר"ן ז"ל שם ומה חילוק בין שנתברר ע"י מדידה או ע"י טענתם כנ"ל

אך מ"מ נראה דלא דמי דשם אין על מה לחייב שבועה רק על ההודאה מה שהנחת כו' ואותה הודאה הי' בפטור שלא הי' אז דבר שבמדה. ואף דאח"כ נמדד ואיגלאי שהי' כפירה מ"מ כיון דבשעת הודאה לא הי' דבר שבמדה אין חיוב על הודאה זו כנ"ל. משא"כ כאן חשוב שתי הודאות דמה שהודה שפשע לא הי' אפשר לחייבו בהודאה זו רק ש"פ לא יותר. וא"כ לא הי' חשוב הודאה רק פרוטה וכמ"ש הרמב"ן בא"י כמה הי' שוה דחשוב הודאת פרוטה כיון שא"א לחייבו יותר ע"ש ובש"ך סי' ע"ב ס"ק נ' רק כאן מ"מ פטור על הודאה זו כיון שגם זה תבע סתם חפץ וג"כ אינו מוכר מתביעתו רק ש"פ וזה יכול להיות שמודה כל טענתו. אבל אח"כ שזה תובע כו"כ הי' שוה וזה מודה מקצת. א"כ יש כאן תביעה והודאה אחרת מלבד הודאה ראשונה שהי' חשוב רק הודאת פרוטה ועתה מודה יותר וכן התובע. א"כ יש כאן תביעה והודאה חדשה מדבר שבמדה כו' והודאה זו מעולם לא יצאה מפיו בפטור ושפיר חייב כנ"ל. אך זה נראה דצריך עכ"פ הודאה ב' פרוטות היינו ש"פ יותר על הודאה ראשונה. דאל"כ לא מחייב. דעל ש"פ הי' הודאה ראשונה בפטור ולא נוסף כנ"ל. רק כשמודה ב' פרוטות וכן הכפירה ב"כ לבד ש"פ מתביעה והודאה ראשונה שפיר חייב שבועת התורה מחמת הודאה שני' כנ"ל דשם גבי מה שהנחת כו' הי' עומד להתברר ולא הי' יכול לכפור אחר כך ואין כאן רק הודאה ראשונה משא"כ כאן דאף דהודה שפשע הי' יכול לכפור שרק ש"פ וחשוב עתה שמודה כו"כ הודאה לחייב שבועה. וכן משמעות המשנה דמלוה על המשכון ונאבד כו' דמתחלה הודה שנאבד וחייב ואח"כ טוענין על שיוי המשכון ואעפ"כ ש חשוב מודה מקצת כנ"ל

ולמ"ש נראה דכשאומר אח"כ א"י כמה הי' שוה לא הוי מתוך שאיל"מ דלא שייך טעם הרמב"ן הובא בש"ך סי' ע"ב דלכך הוי דבר שבמדה ומשקל כו' משום דעכ"פ שוה פרוטה וא"א לחייב יותר הוי השאר כפירה וכשא"י שייך מתוך ע"ש. וכאן הא על שוה פרוטה קדמה הודאה לתביעה דמיד שהודה שנאבד הי' הודאה פרוטה ואז לא הי' התביעה דבר שבמדה. ואחר התביע' שכו"כ הי' שוה שוב אין ההודאה דבר שבמדה כיון שאומר א"י אין כאן הודאה על יותר מפרוטה דבר שבמדה ועל הודאת פרוטה כבר נפטר כנ"ל. ואין עליו רק גלגול על ששא"ב דרבנן ולא עדיף מעיקר דלא אמרינן בי' מתוך אך עדיין צ"ע דסתימת לשון הפ' גבי משכון שאומר א"י כמה הי' שוה דחייב לא משמע כן ע"ש

(יב) שהי' שוה יותר כו' כולל בשבועתו כו'. משמע דקאי גם אדין שהתחיל ש"ח שאמר נגנבה והריני משלם דצריך לישבע שא"ב וכשאומר שיותר הי' שוה צריך לכלול ע"י גלגול. ולכאורה הא הוי רק כפירת שבועה דאף אי שוה יותר אין עליו רק חיוב שבועה שנגנב. וכופר ששוה רק כו"כ ומשלם כך ואין עליו חיוב שבועה ובכפירת שבועה גם ע"י גלגול א"י להשביע כמ"ש בש"ע סי' צ"ג בלא נשתתפתי. אך למ"ש ש"ך שם דנהי דא"י לגלגל אם נשתתף מ"מ על שלא הרויח יכול ע"ש. כן כאן כיון שמגלגלין בטענת ספק שפיר לפי טענתו שהי' שוה יותר גוזלו אם פשע יכול להשביעו בגלגול. אך א"י להשביעו בגלגול אלא סתם שלא גזלו אבל לא שאינו שוה יותר דזה רק אם יודה יתחייב שבועה כמבואר שם בש"ע. וי"ל כיון שכבר אמר הריני משלם ואיני נשבע ואמר בב"ד דלא מצי הדר בי' א"כ כבר יש עליו חיוב ממון ושוב זה שתובע שהי' שוה א"כ כבר מחויב ממון יותר ע"י שאמר הריני משלם בעד שיוי החפץ ונהי דמודה מקצת לא חשוב רק כמחויב מתוך טענתו מ"מ ע"י גלגול שפיר משביעו אם לא הי' שוה יותר דאז חייב יותר מחמת אמירתו הריני משלם כנ"ל. וא"כ נראה דוקא שאמר סתם מתחלה נגנב והריני משלם ואיני נשבע ואחר כך נחלקו בשיוי. אבל אם אמר מיד נגנבה והי' שוה דינר ואשלם הדינר וזה אומר שהי' שוה יותר דלא מהני אמירתו ה"מ דינר לחייבו ביותר אפילו הי' שוה יותר דמ"מ לא נתחייב ביותר ממה שאמר. שוב הוי רק כפירת שבועה דעדיין יכול לישבע שנגנב ושלא ישלם המותר אף אם שוה יותר כנ"ל. אך אף אם אמר סתם הר"מ ג"כ י"ל למ"ש בש"ע סי' צ"ד דכשמגלגל עליו יכול לחזור בו ממה שרצה לשלם כיון דע"כ ישבע שוב רוצה לישבע על הכל. וא"כ נהי דנימא לענין שבועה שא"ב לא שייך זה כמ"ש לעיל לדעת ב"י דלשון הר"מ ואיני נשבע משמעותו בעד השבועה של התשלומין לא משום שבועה שא"ב שחייב אף שמשלם וא"י לחזור בו. מ"מ כשטוען אח"כ שהי' שוה יותר ורוצה לגלגל עליו אף שמשלם שוב י"ל דיכול לחזור לגמרי ממה שאמר הריני משלם כיון דע"כ יצטרך לישבע ויכול לומר שע"ד שיתבענו יותר משום שיצטרך עדיין לישבע לא נתרצה לשלם כלל. ויכול לישבע על הכל שנגנבה ושוב עדיין רק כפירת שבועה כנ"ל. ולא יוכל לגלגל שלא הי' שוה יותר כנ"ל

אך מ"מ נראה דז"א דכיון שאמר סתם הריני משלם אך כיון שהלה טוען ברי שכך הי' שוה א"כ לפי טענתו נתחייב מיד לשלם כל שוי' רק עתה אחר כ"ד רוצה לחזור לגזלו וכופר שהי' שוה פחות ובשביל כפירתו לא נפטר מחיוב שלו. ואם היינו יודעין באמת שהי' שוה כדברי התובע לא הי' יכול לחזור מאמירתו הריני משלם והי' חייב לשלם כל שוי' א"כ טוען התובע ברי שחייב ע"י אמירתו כך וכך וממילא שפיר יכול לגלגל על שבועה שא"ב שלא הי' שוה יותר כנ"ל

ואפשר דחשוב מודה במקצת גמור להתחייב שבועת התורה כמ"ש הר"ן סוף פ' ש"ה לענין נ' דחבלה ע"ש דכאן החיוב נעשה רק מחמת אמירתו הריני משלם. א"כ מעולם לא יצאה הודאה מפיו בפטור דהחיוב נולד אחר הודאה היינו אמירתו הריני משלם. ותבעו עתה שהי' שוה כו"כ וממילא נתחייבת אז באמירתך