חידושי הרי"ם חושן משפט חלק ב ר

ולא הי' צריך הש"ס להוסיף אמירת אגב שלא הוזכר במשנה. ומוכח דלא מהני כה"ג ג"כ בעי אמירת אגב משום דל"ד לאת וחמור דלאו בר קנין כו' ע"ש משא"כ בזה קני הקרקע אף שאינו קונה המעות ושוב בלא אמירת אגב לא מהני ומדוקדק שפיר כנ"ל

ומוכח עוד מלשון ר' שמחה שכ' המרדכי ור"ש כתב אע"ג דמעות לא קני קרקע ומטלטלין קני דאלת"ה הא דאמרינן פ"ק דק' נכסים כו' ל"ל אגב כו' ליקני במיגו דחייל כו'. והלשון תמוה שהתחיל דאף דמעו' לא קני שמ"מ קונה המטלטלין כו' והיינו דל"ד לאת וחמור וההוכחה דאלת"ה הוא להיפוך שלא נאמר מיגו דקנ' זה קנה הכל. ואח"כ סיים וליכא למימר דדמי לאת וחמור כו' ע"ש. והא בזה הי' לו להתחיל כנ"ל. ולמ"ש הכל מיושב בעזה"י דכולא חדא מלתא הוא. וגם ר"ש מודה דאם היו תלוין זה בזה כאת וחמור הי' כשטר כו' דא"צ לומר אגב. רק דסובר דלא תליא וקני מחצה. והתחיל שפיר דאע"ג דלא קני מעות קני הקרקע ומטלטל כו'. דאלת"ה רק שתלוין כו' ואצ"ל אגב א"כ פ"ק דק' כו' ל"ל לומר אגב כנ"ל. וע"כ דאין תלוין וקני מחצה ול"ד לאת וחמור כנ"ל וא"כ במה שהוסיף הרמ"א ז"ל ושינה מעות ומטלטלין לחוד כו'. למ"ש אין ראי' כלל שיהי' מ"ד שיקנה הכל דאין מטבע נקנה אגב מטלטלין כנ"ל. אולם מי יחלוק על הרמ"א ז"ל. ונראה דדייק לה מלשון שכתב מרדכי וי"א שקנה הכל מיגו שחל הקנין על הקרקעות ומטלטלין חל נמי אמעות ע"ש. ואי משום אגב היל"ל מיגו דחל אקרקע לחוד שזה הוא הטעם ומדהזכיר המטלטלין משמע לי' שגם במטלטלין ומעות לחוד הי' הדין כנ"ל. והגם שאין זה דיוק כ"כ דהאמת נקיט שקנה המטלטלין ג"כ בק"ס מ"מ קצת משמעות כן כרמ"א ז"ל. ולשון המרדכי שכתב י"ל לדעת רמ"א ג"כ כנ"ל. דהא ע"כ צריך לישב ק' ר"ש לדיעה א' למה לי' קנין אגב. וע"כ החילוק דדוקא כשתלוין זה בזה ואם לא יקנה המעות גם המטלטלין לא יקנה אז שייך שוב מיגו דחל הקנין על זה חל על הכל. וכמו פ"ק דגטין דפליגי אביי ורבא בכל נכסי אי מתוך שלא קני כו' אי מתוך שקנה כו' כיון דתלוין כנ"ל. וכמו י' שדות דקי"ל החזיק בא' קני כולן אף דבהפקר לא קני רק מה שהחזיק משום דבהפקר אינו מורה החזקה על קנין השדה שלא החזיק משא"כ בדעת אחרת מקנה שלא הקנה א' בלי חבירו שוב מורה חזקת שדה א' על כולן כיון דחזקה מור' שנעשה שלו כמ"ש הרא"ש וזה הוא הקנין א"כ כיון שאם לא יקנה כולן גם זה אינו שלו שוב מורה על קנין כולם וקונה כיון שיש שייכות עכ"פ דסדנא דארעא חד ע"ש (ב"ב נ"ג ע"ב) במצר מפסיק כפי' רשב"ם ז"ל. וכן מטבע דעיקרו הצורה ואין בו ממש אין ק"ס מורה על קנין שלו רק כשיבא לידו ממש. ולכך כשנתלה בקנין במטלטלין שבזה מורה הק"ס שנעשה המטלטלין שלו ושוב כיון דאם לא יקנה המעות גם המטלטלין לא יקנה ממילא מורה הק"ס על קנין המעות ג"כ כמו בי' שדות הנ"ל דג"כ יש שייכות להקנין שתלוין כנ"ל ושייך מיגו לקנות הכל. וכן ב"ב גבי אותיות דפריך וכי לצור כו' ופי' רשב"ם דהקושיא שיהי' נקנית במסירה ע"ש (דף ע"ו ע"ב). אף דמילי נינהו כו' מ"מ כיון שקנין הנייר תלוי בו דאם לא יקנה החוב גם הנייר לא יקנה שוב מורה מסירת השטר גם על החוב שאין בו ממש והי' קונה רק דמשני אין לצור כו' ואינו תלוי ושוב אינו מורה כנ"ל. וא"כ בהנ"ל בתלוין זב"ז סוברים דקני הכל משא"כ באגב דהקנה הקרקע ואגבן יקנה החפץ דאף שלא יקנה מטלטלין יקנה הקרקע לא מהני מתורת מיגו כנ"ל רק אגב. וא"ל דא"כ איך מוכח קנין אגב מקרא דעם ערי מצורות דלמא שם מטעם מיגו ותלאן כנ"ל. ז"א דלשון עם משמע שטפל להקרקע והקנה בפ"ע. וע"כ באגב כנ"ל. ואף לדעת הר"ן סי' ר"ב דעם לאו כאגב. מ"מ מודה בלשון הפסוק ע"ש. א"כ ר"ש שחולק ג"כ מודה דאי הוי כאת וחמור שוב הי' קונה הכל רק דסבר קני מחצה ושוב אין תלוין. והוכיח מגמ' דמשמע דצריך שיאמר אגב ומשמע דביחד לא מהני אף שתלאן. ומיושב ג"כ לשון המרדכי שהתחיל כנ"ל. ומ"מ אינו תימה על דיעה הנ"ל רק דיוק ומשמעותה. ושפיר הביא רמ"א דיעה הנ"ל אף במעות ומטלטלין לחוד

ומיושב בזה דתמוה הא מתמה ש"ס פ' הזהב (דף מ"ז) ללוי בכליו של מקנה א"כ מצינו נכסים שיל"א נקנין עם נשאל"א ע"ש. ולדיעה הנ"ל נשאר תמיהת ש"ס גם לדידן הא משכחת שיקנה קרקע אף אגב מטלטלין כשהקנה ביחד. אך ז"א דודאי כשהקנה קרקע וחפץ ביחד ומשך החפץ לא קנה הקרקע גם לדיעה הנ"ל דלא שייך הקנין משיכה דחפץ כלל להקרקע רק בק"ס דהקנין שייך על החפץ והמעות ג"כ רק דמטבע אינו נקנה בק"ס שייך מיגו דחל משא"כ בהנ"ל. אדרבא כיון שהקנה ביחד הוי ככור בסלע דיכול לחזור בו בסאה אחרונה (ב"ב פ"ו ע"ב) וכל שלא החזיק בקרקע לא קני גם החפץ במשיכה. ואי אינו תלוי שוב לא שייך כנ"ל. ולכך לא קשה לדיעה הנ"ל מנ"ל לגמ' לפרוש מתני' דנכסים שאל"א נקנין כו' באגב דלמא בתלאן ומיגו דקני כי'. דהא תני בחזקה כו' ובמה שהחזיק בקרקע לא עשה קנין במטלטלין כלל ולא שייך מיגו. ומקרא דעם ערי כו' דיליף אגב ומ"ל דלמא בתלאן. י"ל ג"כ דמשמע עם כל הקנין שבקרקע וגם חזקה בכלל ומוכח דמשום אגב. וזה הוא החילוק דבאגב מהני כסף שנתן רק דמי הקרקע לחוד וכן שטר שכ' בו רק הקרקע נקנין אגבן המטלטלין משא"כ בתורת מיגו, דחל כו' דוקא שכ' בשטר שניהם. וכסף שיהי' על הכל כנ"ל. וממילא משמע לשון המשנה דבתורת אגב שנקנין עם נכסים כו' בכסף ושטר כו'. היינו ע"י קנין הקרקע לחוד בשטר לא על שניהם כנ"ל

ובזה מיושב מה דתמוה לדיעה הנ"ל דמייתי בש"ס (קדושין כ"ו ע"ב) דצא בעינן צבורין מהא דמרוני כו' ושאר מתני' כו'. וקשה דנהי דבהא דמרוני גופא לא קשה למה אג"ק הי' לו להקנות עם החפץ כ"ש במיגו כנ"ל. די"ל דגם על חפץ כ"ש ירא שישמטו משא"כ קרקע כו'. אולם מנ"ל לגמ' דאגב דלמא עם קרקע ותלאן על הכל כנ"ל משא"כ באגב י"ל דבעי צבורין כשאין תלוין זב"ז כנ"ל. ולמ"ש י"ל דאי באגב בעי צבורין א"כ המטלטלין בחצירו רק דלא מהני בב"א כמ"ש ש"ך (סי' ר"ב ס"ק ג') או טעם אחר. אבל שוב החזקה בקרקע הוי חזקה גם באותן המטלטלין הצבורין רק דל"מ ושוב מהני מיגו דחל וקני הכל בחזקה בלי אגב. וא"כ לא מוכח מקרא כלל קנין אגב דלמא בתלאן כנ"ל. וא"כ במשנה דמשמע דהקנין בקרקע לחוד בשטר כה"ג מנ"ל דאגב קני הא בקרא י"ל כנ"ל. וע"כ דלא מהני מיגו שיקנה הכל. א"כ דייק שפיר דאי נימא צבורין דוקא שוב מוכח דל"מ מיגו דחל וע"כ במרוני משום אגב ולא בעי צבורין ושוב י"ל דגם בלא אגב מהני מיגו דחל כנ"ל ומ"מ מוכח מקרא כנ"ל. מ"מ פשטא דגמ' משמע כמ"ש לעיל דדוקא אגב ולא מהני מיגו כו' וטעם הדיעה שבמרדכי כמ"ש משום אגב

עוד הי' אפשר דהא קשה לדיעה הנ"ל ממטבע גופא דא"נ בחליפין וע"כ כנ"י דהוי הצורה כאותיות שאין בו ממש. והא כיון דגוף כסף המטבע יש בו ממש יקנה גם מה שאב"מ מיגו דחל. וכן בשטר עם הנייר.