חידושי הרי"ם חושן משפט חלק ב קצח

רק כמו שני מקחים הם שזה שם הפרה ומוכרה בכו"כ וזה השור ומוכרו בכו"כ. דבזה אם מושך זה השור א"כ אף אם לא הי' זה קונה הפרה הי' מתחייב לו דמי השור שפסק. א"כ שוב ממילא יש כאן דמים ושוב קנה זה הפרה בדמי השור שהי' חייב לו אלו לא קנה הפרה וקנו שניהם במשיכת הא'. משא"כ אם לא שמו כל א' חפץ שלו ולא הי' פסוק דמים רק חליפין שור בעד הפרה א"כ מעולם לא נתחייב בדמים. ממילא שוב אין כאן במה לקנות הפרה בקנין מעות רק בתורת חליפין ופירי לא עבדי חליפין ולא מהני. ולכך תני כל הנישום דוקא. וברור לע"ד בדברי הר"ח ודבריו דברי קבלה. וסבר דלא כר"ת דגם שוה בשוה לא מהני בתורת חליפין רק בדמים כנ"ל ובלא נשום לא מהני. דגם לר"ת ע"כ דבלא שם בדמים לא מהני בתורת דמים בחליפין שיהי' כל א' דמים של הב' דא"כ קרא דעל התמורה לר"ת למה לי' הא מה"ת מעות קונה. וממילא א"צ לחליפין דשוה בשוה דקני הב' בתורת דמים במשיכת א' החפץ. א"כ הב' כבר נתן לו דמי החפץ שהוא החפץ שמשך. וע"כ כמ"ש בחי' לגמ' דבמעות איך קני המעות במשיכה כיון דמשיכה אינו קונה מה"ת. והוא מחוסר ליתן לחבירו שהוא החפץ שקנה. וע"כ דהטעם דמשיכה בדאיכא מעות לא קני שאין המשיכה מורה על קנין כל שלא נתן דמיו ובנתינת דמיו מורה יותר. וא"כ הדמים הם תמורת החפץ. אבל החפץ לא מקרי דמי המעות שהדבר הנקנה ונמכר הוא החפץ. משא"כ הדמים שאין הקפידא על גוף הדמים רק שיתן שוי'. ולכך נתינת המעות בתורת דמים ותשלומי החפץ מורה שפיר במשיכת הדמים וקונה המוכר המעות במשיכ' אף שלא נתן החפץ. משא"כ משיכת החפץ בתורת חפץ וא"כ ממילא בחפץ בחפץ שכל אחד יעשה דמי הב'. א"כ לא שייך דמשיכת א' יועיל שיקנה הב' בתורת דמים. דהא גם הוא לא קני החפץ במשיכה דלא נתן דמים עדיין שהוא חפץ הב'. ולא קני מה"ת ולכך צריך חליפין שוה בשוה כנ"ל וכמ"ש בחי' ע"ש. אמנם עכשיו שכבר תקנו חכמים דמשיכה קונה א"כ שפיר בלא טעמא דחליפין יקנה במשיכת הא' דשפיר נתן לו הב' דמיו שהוא החפץ במשיכה שמשך וקנאו כנ"ל. אך הא מעות אינו קונה. אך א"כ עכ"פ מה"ת יקנה. ועוד דקרקע בקרקע שוב יועיל שלא בתורת חליפין דקרקע נקנה בכסף ונקנה בתורת דמים. אך י"ל דכיון דעכ"פ גוף הקרקע הב' לא קני רק דמיו להפ' דלא כנ"י רק כהרא"ש ע"ש דגוף. החפץ לא קני ודמים לא נתחייב לו מעולם א"כ שניהם לא קני. משא"כ כשנישום כל אחד בדמים שפיר קונה בתורת דמים גם לר"ת. ועוד דבחליפין אינו מתחיל קנין כלל כיון שאינו רוצה להקנות לזה חפץ שלו רק אם יקנה הוא חפץ של הב'. וא"כ כיון שהב' לא משך ולא קני גם הוא לא קני במשיכה וצריך רק בתורת קנין חליפין דשוה בשוה דכך הוא הקנין זה בעד זה כנ"ל. משא"כ בנישום כל אחד שפיר קני בתורת דמים גם לר"ת ז"ל. וגם בתורת חליפין קני לר"ת ז"ל דא"ל דגרע דכיון ששם כל א' בדמים אין נקרא חליפין רק ב' מכירות של דמים. דז"א דפ' הזהב ברייתא דפרתך בכמה כו' מבואר בש"ס דגם בזה חשוב חליפין. וא"כ לר"ח ורש"י אין הוכחה מתוספתא דהחליף קרקע בקרקע כו' שיועיל שוה בשוה בתורת חליפין כר"ת ז"ל די"ל בשם כל א' בדמים בכמה כו' דשפיר קונה בין בקרקע כשהחזיק א' בתורת דמים ובין במטלטלין גם כן בתורת דמים דבזה מעות קונה דהוי מלתא דל"ש כדמי שור בפרה כנ"ל. אבל בלא נישום רק בתורת חליפין לא מהני אף בשוה כהפוס' החולקים על ר"ת. וא"כ לענ"ד לדינא דאף במטלטלין שוה בשוה דוקא בשם כל אחד בדמים קני לכ"ע לר"ת וגם להחולקין קני בתורת דמים כדמי שור בפרה אף שבב"א כנ"ל ובלא נישום רק העריכו זה כנגד זה, שפיר מצי אמר קים לי כר"ת והחולקים על ר"ת דלא מהני שוה בשוה באינו כלי. וגם לשון רמ"א וי"א בהעריכו כו' קונה אף בפירות ויש חולקין אין הכרח כ"כ כמ"ש לעיל דבמטלטלין מודה. וי"ל דחולקין אף גבי מטלטלין מאחר שכ' רמ"א סי' קצ"ה דשאר מטלטלין חשיבי כפירות. ומתוספתא אין ראי' די"ל בנישום כנ"ל ושפיר מהני קים לי גם במטלטלין שוה בשוה בלא נישום כנ"ל. וזהו שכ' רמ"א אם העריכו זה. כנגד זה לאפוקי נישום דקונה לכ"ע כמ"ש. ואף דממה שלא הגיה רמ"א בסי' זה על מחליף קרקע כו' משמע קצת כמ"ש לעיל דמודה בזה. מ"מ נראה לע"ד לדינא כנ"ל. דאין לדחות דברי ר"ח:

ב) קרקע כו'. יש להסתפק בתורת ק"ס אי קרקע חשוב ככלי דקיים ואינו נרקב להפ' הנ"ל ואפשר הוי כבע"ח דראוי להשתמש. והר"ן פ"ק דקדושין הקשה מריש ב"ב בחלקו דמוקי שהלך זה והחזיק וזה והחזיק הא סגי בחד וקני אידך בתורת חליפין ממילא ע"ש. וי"ל אי אין ברירה ואחין שחלקו לקוחות. א"כ בלא הבירור הי' לכל א' חלק גם במחצה שמחזיק זה. א"כ החצי שנתן לו בחלקו בחלק שהחזיק הוי דבר שאינו מסוים כחצי רימון כו' דלא מהני שלא נתן לו רק החצי שהי' לו בזה ואינו מסוים איזה החצי. א"כ במה שהחזיק אחד במחצה לא נתן לו כ"א חצי שלו שאינו מסוים ולא קנה בתורת חליפין. והמפרשים חצי רימון לא מטעם שברים רק כפשטי' שאינו מסוים איזה כנ"ל. ובאין בו דין חלוק' לכ"ע אין ברירה לענין החלק כשחלקו דלא הי' עומד לחלוק. עוד די"ל דשם לא חשוב קרקע כלי משום דראוי לתשמיש דכיון שאין בו דין חלוקה גם קודם חלוק' רשאי כל א' להשתמש בכולן א"כ לא נתן לו זה שראוי לתשמיש כלל רק מה שהוא לא יהי' לו רשות להשתמש במחצה זה. וזה לא חשוב כלי דמה שיחשב כלי לא נתן לו בהחלוקה. אך מטעם שוה בשוה כר"ת מהני שם דזה מהני אף בלי כלי ואינו מסוים ג"כ. וכן פ' הרא"ש פ"ק דב"ב וטור סי' קע"ז דסגי בהחזיק א' לחוד מתוספתא הנ"ל דמחליף קרקע כו'. ומטעם זה אפשר לישב דכאן סתם המחבר כתוספתא הנ"ל במחליף קרקע בקרקע כו' לעיל סי' קנ"ז משמע שהדיעה א' שם דדוקא בשניהם החזיקו כל א' בשלו ולא סגי בהחזיק א' בחלקו שיקנה הב' ע"ש וכמ"ש הטור לדעת הרמב"ם. ומה חילוק. וי"ל כנ"ל דבמחליף להרבה פ' קרקע כמו כלי משא"כ בחלוקה. ויש לדחות

גם יש להסתפק אף אי קרקע יחשב ככלי מ"מ הא בגט דכ' ונתן אימעוט קרקע בלא קרא יתירה דאין זה נתינה הקנאה לחוד. אך שם משום דכ' ונתן בידה וקרקע אינו ניתן מיד ליד משא"כ ונתן גרידא דהא תוס' פ' הזהב ובכורות ועירובין כ' בהקדש ופדיון דכ' ונתן ומ"מ לא הוי ממעטין קרקע אי לאו כלל ופרט ע"ש ומ"מ אינו מוכרח דשם כיון דבתורת נתינת כסף הוא כ' תוס' דהא מרבין מישיב דשוה כסף ככסף אף קרקע כו' משא"כ בק"ס דנתינ' נעל הוא אפשר דהקנאה דקרקע שאין שייך נתינה לא מהני. כדכ' שלף נעלו ונתן דמשמע דבר הניתן מיד ליד ואינו מוכרח: עוד אפשר דבקרקע לעולם חשוב שוה בשוה כיון דאין אונאה לקרקעות וקרינן לי' פ"ק דב"ק שוה כל כסף וקונה תמיד בתורת שוה בשוה. רק במוכר חפץ או קרקע בדמים שפסק ונותן לו קצת קרקע בתורת ק"ס שלא