חידושי הרי"ם חושן משפט חלק ב קצז

סעיף ח (יז) א"צ שימסרנה מיד ליד. ר"ת וריב"א ס"ל מיד ליד דוקא ותוס' ב"ב ע"ה ע"ב דחו מלשון אחזה כו' ע"ש. והא דאמר במציאה מאן מסר לי' כו'. היינו מי יאמר לו לך חזק כו'. ותמוה עכ"פ מוכח שהקנין מצד המוכר שבמסירתו מקנה שאם היה מחמת אחיזת הקונה לא הי' שייך הפירכא במציאה כו' כמו דלא שייך על משיכה מי יאמר משוך אף דצריך במכר. וא"כ ממילא מוכח דצריך מיד ליד שיהי' מעשה של המקנה דאטו באמירתו לחוד הא לא מצינו קנין בדיבור. ואפשר דמטעם שליחות הוא כאלו עשה שליח למוסרו לו כן לקונה עצמו כמ"ש הר"ן פ"ק דגטין דלא בעינן בשאר דברים חזרה שליחות כו'. ואף אם הקונה עושה שליח למקנה למשוך לא מהני משום אינו מורה המשיכה שיוצא מרשותו. משא"כ להיפוך וי"ל. ומדברי גאון בס' מו"מ שער י"ג מוסירה שישלים אדם דבר לאדם בידו כו' משמע בידו של מקנה

סעיף יד (יח) כיון שהוציא מקצתו מר"ה כו' קנה. סתם בש"ע והראב"ד ז"ל חולק פ"ד מה' מכירה גם הה"מ הניח בצ"ע. אולם כ' שמצא לרמב"ן פ' א"נ שהוכיח מהא דמגרר ויוצא ומלשון עד שימשכנו לסמטא כו' כרמב"ם ז"ל ע"ש. וגם בשיטה כתובות הביא ד' רמב"ן הנ"ל. ותמהני מאוד שאין ד' רמב"ן ענין לזה שלא כ' רק דסגי במשכו מר"ה או מרשות בעלים לסמטא דהוי ס"ד דצריך שיעשה מעשה משיכה אחר שכבר מונח בסמטא וע"ז הוכיח דסגי כשמשכו כולו לסמטא. וזה מוכח ממגרר דכבר נתחייב כשהניחו בצידי ר"ה וגניבה בא אח"כ ומוכח דגם הקנין כשמונח בסימטא. וכן מהא עד שימשכנו לסימטא משמע דסגי בהכי וא"צ למשוך אח"כ בסימטא ע"ש להדיא. אבל שיהי' סגי בהכנסת מקצתו לסימטא אין שום ראיה. ואדרבא ממגרר מוכח להיפוך כיון דקי"ל אגד כלי כו' כדפריך גמ' שבת צ"א ע"ב ובא חיוב גניבה כשהכניס מקצת ושבת כשהכניס כולו. אך אין ראי' דשם מונח החצי ברשות בעלים וכה"ג מודה רמב"ם דלא מהני הוציא מקצת. אבל ראי' לדין הרמב"ם אין כלל משמע משם לכן צ"ע לע"ד. ובהוציא מקצת לסימטא ומקצת ברשות בעלים ודאי לא קני

סימן רג

סעיף י (א) המחליף קרקע בקרקע כו'. ב"י הביאו בשם רשב"א בת'. ובאמת מבואר בתוספתא הביאה הר"ן פ"ק דקדושין ושם כ' גם מטלטלין במטלטלין וא"י למה השמיטו ואי דסבר דקרקע מהני כמו כלי כבהמה אף בתורת ק"ס א"כ למה כ' קרקע במטלטלין הא מטלטלין לא מהני בתורת ק"ס כמ"ש רמ"א סי' קצ"ה ס"ב ולא כ' י"א משמע דגם המחבר ס"ל כן דמטלטלין כפירות דלא עבדי חליפין וע"כ כאן בתורת שוה בשוה כר"ת ז"ל דשוה בשוה מהני בפירות וא"כ הי"ל להזכיר גם מטלטלין במטלטלין וע"כ דסמך על שהתחיל בס' א' דכל המטלטלין קונין זא'"ז ואף שהתחיל אצ"ל אם אינו מקפיד כו' כעין שקונין בסודר וא"כ משמע דמיירי במטלטלין חפצים כלים. דאל"ה הא לא קני בתורת ק"ס והא כ' אח"כ ופירות כו' אע"פ כו' ומבואר דמטלטלין מיירי ככלים וכה"ג. וכן סוף הס' אלא אע"פ שמקפיד נקנין וקונין זא"ז בהחלפה כו'. מבואר דאף שאינו כלי קני שוה בשוה. וכן מבואר בב"י דמסיק שהרמב"ם וטור וש"פ סוברים כר"ת דשוה בשוה קונין אף בפירות. וא"כ לשון הש"ע הוא תמוה חדא למה ס' א' וב' וס' זה לא הזכיר רבותא טפי פירות בפירות דנקנין בהחלפה כדעת ר"ת הנ"ל. ואם נדחוק דאין חילוק אצלו בין מטלטלין לפירות. א"כ קשה על רמ"א ס' א' שכתב וי"א דאם העריכו זה כנגד זה קונה אף בפירות וי"ח מה וי"א שכתב הא דעת המחבר כן הוא. ונא הי' לו לכתוב רק היש חולקין דהיינו החולקין על ר"ת דלא מהני שוה בשוה כשאינו כלי. וגם הי' לו לומר רבותא דהיש חולקין אף במטלטלין שאינו כלי כדכ' רמ"א סי' קצ"ה להדיא דשאר מטלטלין שאינו בע"ח כפירות ע"ש:

ונראה דהא ב"י סי' קצ"ה הביא הרבה פוס' דדבר המתקיים חשוב כלי ודוקא פירות שנרקב ע"ש. וגם דעת ר"ת והרבה פ' דשוה בשוה מהני גם בפירות. ובתוספתא הנ"ל מפורש דמטלטלי במטלטלי קונה בחליפין ואין לדחות תוספ' מפורשת. א"כ עכ"פ מוכח א' מב' דיעות אלו או דשוה מהני גם בפירות כר"ת או דמטלטלין שאינו נרקב חשוב ככלי. וא"כ לא מוכח בפירות כר"ת שיועיל שוה בשוה וא"כ הכריע ב"י שפיר דעכ"פ קרקע כו' או מטלטלין מהני שוה בשוה ממ"נ או כר"ת או כר"ן ודיעות הנ"ל. ובחד מאלו לא הכריע היינו שיועיל מטלטלין באינו שוה. וכן שיועיל בפירות שנרקב שוה דזה לא מוכח. ולכך דקדק בכל הני לכתוב מטלטלין כו'. ורמ"א ז"ל שפיר כ' ב' הדיעות ס' א' י"א דאם העריכו כו' מהני אף בפירות היינו לגמרי כר"ת. ויש חולקין היינו רק על פירות. ועל מטלטלין שוה לא הביא היש חולקין. דמוכת מתוספתא הנ"ל ממ"נ כנ"ל. ומ"מ מטלטלין באינו שוה כ' רמ"א סי' קצ"ה דכפירי הם דעל דיעה זו לחוד דאינו נרקב יחשב כלי לא סמך רמ"א כלל. וא"כ משמע לדינא מש"ע דבמטלטלין שאינו נרקב מהני שוה בשוה ולא מצי. המחזיק לומר קים לי. ובאינו שוה ודאי לא מהני להכרעת רמ"א וג"כ א"י לומר ק"ל דאינו נרקב חשוב כלי ופירות. שוה בשוה מצי אמר קים לי

וב"י הביא שר"י הביא בשם ר"ח דמ"ש מטלטלין קונין זא"ז בחליפין דוקא ששמו כל א' בפ"ע שאם לא עשו שומא כל אחד בדמים ידועים לו לא סמכו למקני אהדדי ע"ש. ודחו דבריו הר"ן וש"פ דאדרבא אינו מקפיד עדיף ע"ש פ"ק דקדושין גם הב"י. ותמהני למה דחו דבריו דנראה פשוט דאף דר"ת מהגורסים בשר שור פ' הזהב מ"מ מפרש כפירש"י דקושית הגמ' למ"ד פירי לע"ח מאי כיצד גם אי תנן כל הנישום ועלה מסיק דהפי' דמי שור בפרה וכה"ג מעות קונה. ולא כמ"ש בש"ע סי' קצ"ט ס"ב דמקודם מכר לו שכבר נתחייב לו הדמים ואחר כך בדמים אלו מכר חפץ אחר ע"ש. דהא רש"י ז"ל במשנה ריש פ' הזהב מפרש להדיא מטלטלין קונין זא"ז דגם בב"א כה"ג קונה שכשיש לזה שור ולזה פרה וזה שם הפרה בכו"כ וזה השור בכו"כ ממילא כשמושך אחד החפץ והי' מחויב לזה דמיו שוב מיד קונה זה החפץ השני בדמים אלו. ומיושב בזה תמיהת תוס' וש"פ דהא מלוה לא קני במכר ולא הוזכר כלל שפי' במחילת מלוה. ולהנ"ל לא קשה כדאמר בקדושין (דף מ"ח) דאי אינה לשכירות אל בסוף מקודשת במה שאינו נעשה מלוה כלל שאינו מתחיל חיוב עליו ע"ש. כן בהנ"ל במכר דמי שור בפרה שמיד במשיכה של זה קונה הלה חפץ הב' במה שאינו נעשה מלוה כלל עליו שנקנה מיד בעד הדמים כנ"ל. וא"כ שפיר כ' ר"ח ז"ל דכל הנישום כפשטי' דדוקא כשנישום כל א' בכך דמים אז קני מטעם מעות ככל מקח שצריך פסיקת דמים קודם. דאז שייך כיון שאין מקח א' תלוי בחבירו.