חידושי הרי"ם חושן משפט חלק ב קצב

דהא לא קני לי' מקמי הכי כי היכי דלשיילי' האי מקום דמנח בי' ע"ש. וא"כ הרמב"ם ז"ל דייק שפיר מה דמשני שעלייתו דלוקח מושכרת למוכר כו' דטרח ומציל ולמה להגמרא שהי' עלייתו כו' דמשמע מקום שהפירות מונחים ולא כשדר שם הלוקח וכמו שבאמת הדין להחולקים כי"א שכתב רמ"א או להיפוך כמו שכתב הרא"ש דג"כ יוכל להציל. וע"כ שלא חילקו חכמים בין יכול לוקח להציל או לא כמ"ש ב"י דלא נתנו ד' לשיעורין וא"כ למה מהני עלייתו מושכרת כנ"ל. ולכך מפרש דהטעם דהא חצר המושכר גוף דמשכיר כמ"ש בזבל וא"כ בזה בודאי כשקנה הפירות הא משאיל לו המקום כמו שכ' רי"מ הנ"ל וא"כ שוב הוי לגמרי חצירו דמשכיר דהא אין לשוכר בו רק לשכירות וכיון דחוזר ומשאיל המקו' לגמרי דמשכיר הוא. וע"כ מטעם הנ"ל כיון דלא קני מקמי הכי לא משאיל לי' ואין אומרים שע"י הקנין יהי' שאול כנ"ל דאינו מתחיל הקנין כמ"ש לעיל רק בנתן מעות קודם שפיר לא הפקיעו חכמים כמ"ש כיון דאי יהי' מעות קונה כמו שמה"ת א"כ בלא קנין החצר קני ומשאיל לו והוי כמקמי הכי כנ"ל. דמה שעלייתו מושכר הוא כמו בכליו כנ"ל. ושפיר נשאר הד"ת דמעות קונה וממילא ברשותו ע"י החצר כנ"ל. רק דלכאורה מ"מ הא כיון דבטלו קנין כסף משום חשש דליקה. והא לפעמים בקנין משיכה או חצר שאינו משתמר לדעת לוקח כשעדיין מניחו שם שייך ג"כ נשרפו חטיך. רק דהא משיכה בלא מעות עדיין חייב לו המעות ויציל כמ"ש תוס' (דף מ"ו) בק"ס דאינו רוצה בדינא כו'. ואף דאם כבר נתן מעות א"כ יהי' גרע ולא יקנה גם במשיכה כה"ג שאינו משתמר לדעתו. אך ז"א כיון דתמיד קונה בלא מעות ודאי לא חילקו חכמים לגרוע כשנותן מעות כנ"ל. אבל במשיכה כזו דאי לאו קנין המעות שנתן לא הי' חשוב משיכה כלל דמושכר למוכר ולא משאיל לי' כשבא בב"א ולא קני ורק משום שנתן המעות וקני במעות הוי ממילא משיכה ג"כ א"כ שוב ראוי' להיות בטל מחשש נשרפו חטיך כו' כיון שכבר נתן המעות ומ"מ אינו משתמר לדעתו. ולא שייך שלא חלקו לגרוע. דאדרבא הא במעות לא חלקו וכאן המשיכה רק ע"י המעות כנ"ל. אך ע"ז אמר שפיר בגמ' הטעם דאי נפלה דליקה טרח ומציל דשלו הוא העלי'. ולא שייך כלל החשש רק משום דלא חילקו חכמים כשיכול להציל. ושוב קני שפיר ע"י המעות כיון דאי קני יש כאן משיכה דמשאיל מקומו וברשותו הוא ואדרבא קני המעות וממילא יש משיכה ולא חילקו. ולמה יפקיעו ושפיר צריך ב' הטעמים. ואף דאינו משתמר לדעת לוקח מ"מ אי מעות קונה כמו שהדין מה"ת ודאי דהוי משתמר נגד המוכר וסגי במשתמר לדעת המוכר כיון דקני בלא החצר משום מעות. ושפיר כתב הרמב"ם אח"כ וכן השוכר המקום כנ"ל ג"כ בנתן מעות ושכר המקום מהני ג"כ אף שאינו משתמר לדעת לוקח דג"כ כיון דשכר המקום שוב קני המעות ולא הפקיעו ונשאר הד"ת כיון דאם יהי' הדין דמעות קונה לגמרי הוי משתמר נגד המוכר ומהני משתמר לדעתו. ושוב נשאר הד"ת דקני במעות וממילא יש משיכה. ואף דהמשיכה ע"י מעות מ"מ לא שייך נשרפו כו' דמושכר לו וטרח ומציל כו'. ולע"ד ברור. ובל"ז הא הכריע רמ"א (סי' ר') בדעת אחרת מקנה דא"צ משתמר לדעת לוקח וכאן ג"כ לדעת הי"א דרמ"א בלא שייך נשרפו קני. א"כ יש לפסוק כן דסגי במשתמר לדעת מוכר

(י) השוכר כו' בא' מדרכי הקני' כו' לכאורה למ"ש סימן קצ"ב סתם דצבר פירות לתוכה קני הקרקע ע"ש א"כ לכאורה יועיל כאן שכירות המקום דעי"ז הפירות שלו ומקרי צבר לתוכה דקני גם הקרקע רק משום דאינו מתחיל קנין וא"כ כשנתן מעות ושכר המקום א"כ אם קנין המעות מועיל כמו מה"ת ממילא קני גם השכירות קרקע בזה ויקנה המעות להנ"ל דיהי' משיכה. אך ז"א דנראה אף אי קני פירות בק"ס המועיל מ"מ כששוכר המקום לא קנה המקום בזה שפירותיו מונחים מאחר שלא עשה מעשה אח"כ המורה שמחזיק בקרקע ודוקא צבר אחר שקנה המקום לא במה שהי' מונח

(יא) קנה המטלטלין. וכ' הש"ך דוקא שהשכיר החצר תחלה ואח"כ מטלטלי אבל בב"א לא. ולשון הרמב"ם וש"ע לא משמע כן כלל. וכן לשון שוכר את מקומו דב"ב. ומקומו מושכר דפ"ק דב"מ דמשמע שבזה לחוד ששוכר המקום קונה המטלטלין. דאם קנה החצר קודם נזכר בדין קניית חצירו. ולע"ד נראה דהא ד' ש"ך תמוהי' מהא דהזורק דגיטו וחצירו באין כא'. וכן פ"ב דגטין נתן בחצירו וכ' שטר מתנה עלי' קנאתו ומתגרשת בו. וע"כ לחלק בין גט דרק מצד נתינה שלו לחוד שפיר חשוב נתינ' מה שבא מידו לידה כמ"ש תוספ' ע"ש. משא"כ בקנין משיכה דצריך להיות המעשה מצד הלוקח המורה שמושכו לרשותו. ובזה שעושה חזקה או קנין בהקרקע אף דממילא בא החפץ לרשותו מ"מ הוא לא עשה מעשה המורה שקנאו כנ"ל שגם בלא קנין החפץ מ"מ נעשה הקרקע שלו ואין החזקה שבקרקע מורה על קנין המטלטלין הצבורי' בו. ונראה דבספינה ובע"ח וכה"ג שנקנין במסירה מודה הש"ך ז"ל דמהני כה"ג שבב"א דהוי כמו בגט דחשוב נתינה ממש מיד ליד מה שנותן השטר שעל הקרקע אי יחזיק בציויו הוי כאחזה כו' ק במידי דבעי משיכה שייך כנ"ל

עוד י"ל דשם כיון דאי לאו השחרור אין יד לעבד רק משום גיטו וידו באין כא'. וכן בחצרה למאי דאמר משום גו"ח באין כא' א"כ כיון דאם לא תקנה הגט גם החצר לא תקנה לגמרי. א"כ שוב מורה קנין חזקה וכה"ג דחצר על קנין הגט שבתוכו ג"כ דתלוין זה בזה ועדיף מי' שדות כו' ומכתבו השטר כו' דאפסרא דארעא כו' (קדושין כ"ז) ולכך מהני. משא"כ בשאר חצר שבא בב"א עם קנין חפץ שבו ואף אי לא יקנה הטלטל קני החצר אין קנין החצר מורה על כקונה החפץ כנ"ל לדעת הש"ך ז"ל. וא"כ זה דוקא בקונה או שוכר חצר סתם ועי"ז יקנה ממילא טלטל שבו בתורת חצר שייך כנ"ל אבל כאן דרק שוכר את מקום הפירות שקונה לא לשאר דבר שפיר מורה קנין שכירות של החצר על שקונה הפירות שבתוכו דאי לא יקנה הפירות אינו שוכר החצר כלל ולכך שפיר מהני שוכר את מקומו גם אם נודה לדין הש"ך ז"ל בסתם חצר והיינו דדייק בכל מקום בגמ' ורמב"ם וש"ע שוכר את מקומו היינו להפירות שקונה כנ"ל דבזה מהני לכ"ע כנ"ל

עוד נראה דמשיכה זו דשוכר מקומו הוי כי' שדות בי' מדינות וכקנין אגב דמדמי לה פ"ק דקדושין דכשאינו עושה מעשה הקנין בגוף הדבר שקונה רק ממילא צריך דוקא שכבר נתן דמי כולן ע"ש וברש"י ז"ל. כן י"ל בהנ"ל שמחזיק בהקרקע וממילא נעשית המשיכה שבא הטלטל לרשותו וממילא בלא נתן דמיו לא קנה כמ"ש ש"ך ז"ל. משא"כ כאן דמיירי דנתן הדמים רק שמעות אינו קונה שפיר מהני שוכר המקום אף שבב"א. ומיושב הך וכן השוכר דקאי אדלעיל שנתן דמיו כנ"ל. ובל"ז דברי ש"ך אינן מוסכמים ופשטא דגמ' והפ' לא משמע כן דאף אי חשוב רק מסירה מ"מ מסירה כזאת קונה לכ"ע אף בשאר דברים שאפשר למשוך מ"מ כאן אם תקנה המסירה