חידושי הרי"ם חושן משפט חלק ב קפד

פירש ע"מ שלא יפסקנו דאינו מועיל כשתפוס הוא ג"כ אלא א"כ יכול לנתקו כולו. ובזה מדויק לשון רמ"א ז"ל שכ' וי"א דאין קנין בפחות מג' ואין המוכר יכול לעכב הכלי או לחתוך קצתו כו'. ומה שייכות דין הנ"ל לי"א הנ"ל הא גם לדעת מחבר כן. ולמ"ש א"ש דלש"ע ורמב"ם דמהני תפיס פחות מג' משום יכול לנתקו דע"כ הפי' כנ"ל דבידו לפסוק ולחתוך קצתו רק לדיעה הב' דלא מהני יכול לנתק והפי' בגמ' כפשטי'. א"כ א"י לחתוך קצתו דאין הטעם משום בידו לפסוק כנ"ל משא"כ להרמב"ם ז"ל. ותליא ג"כ בב' דיעות הנ"ל. וכן מדויק לע"ד בלשון הרמב"ם פ"ה מה"מ שכ' שאם יפסוק בו' הוא כלי בפני עצמו ע"ש. וממילא לע"ד מ"ש סמ"ע ס"ק י"ג דמ"ש שיכול לנתק כל הכלי ל"ד ע"ש צ"ע. שהרמב"ם כפל ב' פעמים באוחז פחות מג' דוקא שיכול לנתק כל הכלי ע"ש. די"ל ע"כ לא שמענו בידו רק על מעשה א' או תופס גע"ג שבידו לפסוק או אוחז פחות ובידו לנתק כל הכלי אבל אוחז פחות מג' ובידו לנתק ג' ואח"כ ג"כ משום בידו לפסוק אפשר דלא מהני דבגמ' פ' א"נ מחלק בין מחוסר ב' ע"ש דלפי' הנ"ל משמע כן מדאמר כיון דתפיס גע"ג כו'

(כ) ס"ה. קנה ע"מ שתקנה לי מעכשיו ולאחר ל' כו'. דברי ב"י וסמ"ע תמוהים כמ"ש ש"ך מה שייך הך ע"מ שאומר הקונה שיהי' כמעכשיו לענין דבר הנקנה. אמנם מבואר ב"י דכ' דד' טור כדברי תוס' והפי' בתוס' שיאמר ע"מ מעכשיו ע"כ קאי על זה שבעבור הסודר מקנה או מתחייב מעכשיו ע"מ אם יחזור בשידוכין דר"י מודה בע"מ דלאו שיורא. וע"כ גם הטור כוונתו כן שיאמר שחלף הסודר מקנה לו מעכשיו ע"מ שלא יחזור בו לאחר ל' ויקנה אז החפץ דלא סגי שיקנה לו מעכשיו ולאחר ל'. דלא מהני לר"י כמ"ש תוס'. וגם לרב לא מהני דס' חזרה הוא. ומ"ש הש"ך דגם תוס' כ' דלשמואל דקי"ל כותי' סגי במעכשיו ולא"ל ע"ש א"י מה דכל הפ' או כרב או כר"י וליכא מ"ד דקי"ל כשמואל כמ"ש אה"ע סי' מ'. וא"כ שפיר הקשה ב"י וסמ"ע דסגי בשיקנה לו ע"מ שלא יחזור עד ל' דכמעכשיו. שוב בין לרב ובין לר"י תנאי דכיון דעכ"פ צריך ע"מ למה לי' מעכשיו. והקושיא בין על התוס' בין על הטור וע"כ רק לפרסם כו'. אולם לשון הטור מורה כהש"ך דסגי במעכשיו ולאחר ל' לחוד. וכן מבואר בש"ע סי' קצ"ז במשיכה ג"כ דמהני. והט"ז תמה שם באמת הא קי"ל כרב ע"ש. ולע"ד י"ל דבשלמא לר"י הלשון ודאי דמתחיל עכשיו ונגמר אחר ל'. ולא מהני לתוס' בק"ס שכן משמעותו וצריך ע"מ כנ"ל. משא"כ לרב דספק אי תנאי אי חזרה י"ל דע"כ לא מספקא אלא בקדושין וקנין כסף דאי חזרה מהני אחר ל' עכ"פ אבל במשיכה וק"ס דאי חזרה בטל לגמרי דכלתה והדר סודר למרי' שוב אין ס' חזרה כלל רק ודאי תנאי כדאמרינן לענין יד בעה"ש עה"ת כשלא יועיל כלל דהא מה"ט סתם ק"ס מעכשיו וממילא גם בספק כן דסתמא לאו חזרה. ופסק טור שפיר במשיכה וק"ס דסגי במעכשיו ולאחר ל' כהש"ך ז"ל ולא קשה רק ממ"ש רמ"א סי' קצ"א גם בשטר ונקרע מהני באמר מעכשיו ולאחר ל' והא שם ס' חזרה ומ"מ יועיל כששטר קיים. אך לא קשה שקי"ל זמנו ש"ש מוכיח אף באומר אחר ל' חשוב מעכשיו. ורק כיון דבשעת נתינת השטר אמר מעכשיו ולאחר ל' יהי' ספק חזרה: ואם חזרה יהי' מוקדם כיון דכ' סתם בשטר וקי"ל זמנו ששמ"ע. ויהי' בטל לגמרי ושוב ודאי תנאי ולא חזר והוי כמו במשיכה וק"ס כנ"ל ודוקא בכסף ספק. ואם כתוב בשטר מעכשיו ולאחר ל' י"ל באמת ספק ולא ק' כנ"ל

ומ"מ לשון הטור דחוק מאוד דמ"ש הש"ך דהפי' קנה ע"מ היינו ככל קנין דקני עמ"ל הוא ע"ש. אינו מובן למה כ' הטור כאן על אחר ל'. ולע"ד די"ל דדברי טור מדוקדקים. דהנה מטור וש"ע משמע דאם לא החזיר הסודר קנה אחר ל'. דלהפ' דמיתפס ודאי מהני רק אף לפ' דלא מיתפס מ"מ בזה י"ל לכ"ע דמתפיס כיון דאל"ה לא יועיל כלל. וגם אי לא מתפיס אף בזה מ"מ הוי כנותן הסודר ג"כ על אז שיקנה כשיגיע ל' וכיון שבידו מהני. רק כשהחזירו קודם אין כאן מה לקנות אחר ל'. ויש להסתפק אם מכר הסודר או אבדו קודם ל' אי כמו בכסף דאף נתאכלו כיון דצריך לשלם מהני כן בק"ס. או דלא דמי דשם חשוב מקצת קנין כסף קיים מה שא"צ לשלם ע"י הקנין כמ"ש תוס' ור"ן אבל ק"ס שאינו נתינת ממון רק נתינת נעל כו' לא חשוב מה שפטור מלשלם מקצת קנין סודר קיים דאין ענין התשלומין להקנין שאינו בתורת כסף. ועוד דאין כאן כלי מה שפטור לשלם רק כסף והפיטור לאו כלי הוא. אמנם מלשון הש"ס והפ' דהדר סודר למרי' משמע דוקא משום דהדר משא"כ מכרו או אבדו הי' מהני כמו בכסף דג"כ הפטור מלוה ולא קנו מ"מ חשוב מקצת קיים כיון שהי' נתינה גמורה כסף בעין מתחלה. וכמו בגט כיון דבנתינה בא לידה לא חשוב טלי כו' אחר ל'. וכן בק"ס כיון שהי' נתינת כלי וגם עתה חשוב הפטור מלשלם מקצת הנאת הכלי קיים לקנות אחר ל' דהא ללוי הנאת כלי ככלי א"כ גם לדידן חשוב מקצת קיים. וע"ש בתוס' לענין משיכה

והנה בקנין כסף דמהני נתאכלו וכן בהחזיר הכסף במתנה ללוקח קודם ל' לא הוזכר חילוק שלא יקנה וכמו נתנו לאחר ולמה הא בזה לא יצטרך לשלם אף שלא יחול הקנין דלא הי' מתנתו מתנה וממילא שלו הוחזר. להפ' דאין רשאי להשתמש במעות קודם חלות הקנין. או כשהחזיר המעות סתם ולא פירש מתנה דודאי יהי' פטור דכבר שילם אם אינו קנין. ונראה דעיקר הטעם כלשון הש"ס דדידה קא מתאכלי והיינו דהנאת כסף קיים. וכן כשנתן הכסף במתנה לאחר כיון דמתנה כמכר הוי כקנה בעד הכסף חפץ דחשוב הנאתו קיימת. וממילא גם כשנתנו ללוקח עצמו ג"כ חשוב קיים כיון שאם יהי' הקנין בטל בטל המתנה וע"י שקיים למפרע חל המתנה ללוקח. א"כ עדיין יש לו הנאת הכסף שע"י הקנין הי' שלו ונתן את שלו במתנה שהוא כמכר משום דעביד לי' נייחא או שמחזיק טובה וא"כ אין חילוק בין נתנו לאחר או ללוקח כו'. וא"כ לכאורה גם בק"ס למה לא יועיל לאחר ל' אף שהחזיר הסודר. דבשלמא לר"ן (נדרים מ"ח) שרק קני כדי להקנות ואין לו זכות בו כלל ליתנו במתנה שפיר בטל. אבל להרא"ש שהוא ככל מתנה ע"מ להחזיר ולהקנות וממילא להפ' דמתפיס ולגמרי שלו א"כ אף דהחזירו הוי מתנה כנ"ל, וכמו נתנו לאחר דהי' מהני וכמו בכסף כנ"ל. ולכך י"ל דהטעם דבכסף נותן הכסף מיד לחלוטין רק ע"ת שיקנה אחר ל' דנותן דמיו בעד שמסתלק כמ"ש לעיל וכיון דזמן ממילא אתי סתמא הקנה מיד המעות שיקנה החפץ אחר ל' ושפיר שייך כנ"ל. אבל ק"ס דהוא חלופי החפץ שקונה ממילא סתם שנותן הסודר חלופין שיקנה החפץ אחר ל' אינו קונה הסודר ג"כ רק אחר ל' כשקונה הוא החפץ. וא"כ בזה שוב שפיר כשהחזיר הסודר קודם ל' לא קנאו כלל דהדר קודם שקנאו וכמשוך כו' דכלתה. ואין כאן מתנה כלל. וא"כ לענין זה סגי שוב כשאומר