חידושי הרי"ם חושן משפט חלק ב קעו

למה פ' הרמב"ם פ"ה הך דינא בק"ס הקנה א' למוכר כדי שיקנה כו' זכה לוקח וכתב הה"מ עלה זה פשוט ע"ש ולמה הא אי לא מהני בקנין כסף הילך מנה כו' כ"ש בחליפין דכ' נעלו ונתן וב' הטעמים שייכים יותר בכסף מק"ס. וגם דמיון דגמ' לקדושין שייך יותר בכסף ומהתימ' שלא העיר כלום הכ"מ והמפרשים. וצ"ל לע"ד דהרמב"ם סבר דהא דלא אמר בגמ' הטעם כירושלמי משום זכי' ולמה לי' משום ע"כ. אמנם הא ודאי דכשאומר הילך מנה והתקדשי לפלוני או שדך קנוי לפלוני דנימא שזוכה בשביל הקונה א"א לומר שיוכל הקונה לזכות שיהי' המנה שלו לגמרי אף לפ' אי תפס מתפס דהא אין בלשון הילך מנה שיהי' לפלוני ע"י זכי' של זה אף אם לא ירצה קדושין או קנית הקרקע רק קני ע"מ להחזיר לזה חשוב דאנו מפרשין כיון שזה אומר הילך כו' שתתקדש בזה הוי כאומר שתזכה בשבילו ע"מ להקנות לה המנה עבור הקדושין וכן בקנין קרקע כנ"ל. אבל אם לא ירצה בקדושין לא יזכה במנה כנ"ל והנה הה"מ כ' על דין דהקנה ע"מ להחזיר שלמדו הרמב"ם מהא דקדושין ו' בכולהו קני לבר מאשה שא"נ בחליפין ע"ש. ותמוה דלמה השמיטו הרמב"ם פ"א בדין כסף בקרקע דמזה מיירי הגמ' שם דומיא דקדושין

ונראה לע"ד ברור בדעת הרמב"ם ז"ל דהא אינו גורס שם שמא יאמרו כו' רק לבר מאשה שאינה נקנית בחליפין וכמבואר בדבריו להדיא פ"ה מה"א אם החזירתה הרי לא נהנית ולא הגיע לידה כלום ע"ש דמפר כיון דבקדושין הכסף שיווי הקדושין וכן בקרקע הכסף שיווי המקח ודמיו כמ"ש סמ"ע סי' ק"צ וכן עיקר דלא כט"ז. ולכך נותן עמ"ל אף דחשוב נתינה אבל דמי המקח אין כאן שהרי אין הנאה של כלום בנתינה זו ולענין קנין חליפין שהקנין בנתינה אף שאינו ש"פ שפיר עמ"ל חשוב נתינה לא במה שהוא בתורת כסף ולכך לא מהני בקדושין מה"ת. ובתוס' שם ד"ה לבר כו' הוכיחו שהוא מדרבנן כו' דאי כחליפין במכר אמאי קני הא אין מטבע נעשה חליפין וכן בפדיון למה פדוי הא כסף כו' ולא חליפין כו' ע"ש. ולרמב"ם ז"ל שהוא מה"ת מ"מ לא ק' למה פדוי דשפיר חשוב גם נתינת כסף עמ"ל רק מ"מ דמי ושיוי המקח לא הוי דעיקר הקנין במה שקיבל דמי ושיוי המקח ומסתלק מחפצו עי"ז ואין חפץ נמכר בדמים שלא יהי' לו הנאה ממנו וכדמחלק ב"ב פ' י"נ בין שתחזירהו מוקדש ומוחזר ובין שתחזרהו לי מידי דחזי לי קאמר וכן בקדושין האשה מסלקת עצמה ע"י שיווי הקדושין כמו בקרקע דילפינן מקרקע כנ"ל. משא"כ בפדיון שפיר פדוי דהוי נתינת כסף כו' ומ"ש תוס' דאין מנ"ח ג"כ לא קשה דמה דאמר רבא הילך מנה כו' אינה מקודשת היינו משום קדושין וכלל מכר ג"כ גם למ"ד מנ"ח לא קני ודמסיק בכולהו קנה לבר מאשה היינו בפדיון וכן בתרומה ובמכר ג"כ בתורת חליפין בכלי או במעות למ"ד מנ"ח כיון דמסיים מלתי' דבאשה לא קני משום דאין נקנה בחליפין ממילא הדיוק דמכר קנה בחליפין לא בתורת מעות כנ"ל וה"ד בכלי או גם מעות למ"ד נ"ח כדינו כנ"ל ולכך לע"ד קשה שסתם בש"ע סי' ק"צ בקנין כסף דעמ"ל קני ולא כ' שהרמב"ם חולק דכמו דדייק ר"ן וב"י מדהשמיט הך דינא דהילך מנה כו' אף שכ' פ"ה בחליפין דמכר דלא מהני בכסף כנ"ל. ממילא מוכח על עמ"ל גם כן מדהשמיטו בכסף וכ' בחליפין כנ"ל. וכמפורש בהה"מ דמפרש שם עמ"ל בחליפין כנ"ל. רק בהה"מ י"ל דדייק דחליפין עמ"ל כמ"ש ר"ן נדרים. א"כ כיון דעמ"ל לא מהני בתורת, כסף כו' א"כ אם אחר נתן עמ"ל להמקדש או הקונה גם כן לא מהני לרמב"ם ורמ"א אה"ע סי' כ"ט הוא לתוס' ורא"ש וא"כ גם כשנותן א' ע"מ להקנות לה או למוכר נראה דג"כ לא מהני דאף שישאר שלה מ"מ זה אינו נותן המקדש והוא נותן בעד הקדושין רק מה שאינה נהנית בנתינה שלו וכמו מקדש בחלקו דאף שיכולה לאכלו מ"מ נותן לה דבר אף שיהי' לה הנאה. אולם לא תהי' הנאה ממה שהוא שלו ול"ד לאחר יאוש (בא"ע סי' כ"ח) דמה ששלה הוא מצד קנייתו ביאוש לענין שיכול למכור כנ"ל. וממילא כיון שאין לו בהחפץ יותר רק ע"מ ליתנו לה אינו נותן לה יותר משלו ולא מהני רק מדין עבד כ' דמהני נתינה של האחר בשבילו כנ"ל. וא"כ מיושב דלא אמר בגמ' בהילך מנה טעם הירושלמי משום זכי' שזוכית עבורו כנ"ל. כיון שאין בלשון הילך מנה שתזכה בשבילו לגמרי דהא נותן לה רק שתזכה עבורו ע"מ להקנות לה מיד א"כ לא הי' מהני כלל דשוב הנתינה כחליפין בלא הנאה כנ"ל ורק משום עבד כ' כנ"ל. וא"כ הרמב"ם דגרס זה רק אקדושין דיליף מע"כ לא במכר א"כ כיון דלא מהני מדין ע"כ שוב גם מטעם זכי' לא מהני דאין כאן דמי המקח בתורת כסף כמו עמ"ל דלא מהני כנ"ל. ושפיר השמיט הרמב"ם בכסף הך דהילך מנה כו'. אבל כאן בחליפין כ' שפיר דין הנ"ל דהקנה אחד כו' כדי שיקנה הקונה. דמהני מטעם זכי' שזוכה בשבילו וחוזר וזוכה ממנו דבחליפין שפיר מהני הך נתינה דע"מ להקנות. ומדויק שכלל הרמב"ם ז"ל ב' הדיני' הקנה א' כו' ועמ"ל. וכן הה"מ שכ' שנלמד מהך דקדושין כנ"ל דתלוים הך בהך כנ"ל. וממילא אי מטעם זכי' בנכרי לא מהני נתינת אחר כנ"ל. והפ' דשלא בפניו לא מהני קנין הוא מטעם הנ"ל כיון דמשום ע"כ לא מהני בחליפין או דסברי כרי"ף ורמב"ם דבמכר לא קני מדין ע"כ. ומשום זכי' לא מהני דלא חזרה כנ"ל. או דסברי דגמ' לא אמר טעם זכי' דאין כלל במשמע לשון זה הילך כנ"ל שיזכה בשביל המקדש או הקונה. רק שבנתינה זו יקנה וזה לא מהני רק בקדושין כנ"ל מדין ע"כ

.(יד) ואפילו עמ"ל כו'. קשיא לי מה אפילו הא אדרבא סתם קנין למ"ש ב"י והרמ"א דק"ל אי תפיס לא מתפיס גרוע מעמ"ל דאפי' לשעה אינו מתנה גמורה רק כדי להקנות ע"י כמבואר בר"ן נדרים מ"ח דהיינו פלוגתא דר"נ ור"א ובעמ"ל לכ"ע שמה נתינה

עוד קשה למה השמיט הדין דקני ע"מ להקנות דקני ולהרא"ש נדרים שם משמע קצת דדא ודא אחת היא משא"כ להר"ן ז"ל ועכ"פ הי' להם להביא דין הנ"ל וגם דלהרא"ש אפשר דוקא בעמ"ל אבל בפי' רק ע"מ להקנו' לא מהני. ועוד חילוק יש דבקני עמ"ל אף שלא החזירו אח"כ לא נתבטל הקנין דיכול להוציאו ממנו שלא הקנה רק לזה אבל מ"מ לא הי' התנאי להחזיר שיהי' תלוי בזה הנתינה. וכיון שנגמר הקנין גם לא החזיר קנה. משא"כ בע"מ להחזיר דדוקא החזירו כמו בקדושין ואתרוג. וגם הי' לו לומר בש"ע דלא החזירו לא קנה

ואפשר לומר דאף בעמ"ל ולא החזירו ג"כ קני והיינו דקמ"ל כמ"ש הר"ן פ"ב דכתובות לחלק בין תנאי לאמנה דתנאי שבידו חשוב מיד יצא הדבר מרשותו דהא בידו לקיימו והבטול מצד התנאי מלתא אחריתי הוא. וא"כ י"ל דאף דבקדושין ושאר דברים כשלא החזיר בטל דצריך נתינה גמורה ובטל משא"כ בקנין דסגי בנתינה כל דהו כדי להקנות ממילא גם זו הנתינה ע"ת שבידו לקיימו חשוב נתינה מיד לקנות ע"י בין מתקיים התנאי או לא כיון דמיקרי שיצא מרשותו מיד כנ"ל. עוד לפי ע"ד למ"ש ס' ד' לרמב"ם ז"ל דמהני אחז פחות מג' כשיכול לנתקו ולהביאו אצלו כו' וכ' הש"ך ס"ק ו' דדוקא לענין ק"ס