חידושי הרי"ם חושן משפט חלק ב קעה

גזה"כ כמ"ש תוספ' ב"מ מ"ז דהא כלי ממש שנותן למקנה לא מהני והנאת קבלת כלי מהני משא"כ לרב דכפשטי' שדוקא בקבלת כלי מקנה ודאי דלא נוכל ללמוד מזה שיהי' הנאת קבלת כלי ככלי. וא"ל דעל סברא זו דלא מצינו שחולק רב אלוי משווין להו. ז"א דהא בהא תלי' דללוי נלמד מדכ' נעל כלי ואמר שמקנה נותן ע"כ כנ"ל משא"כ לרב ועוד דהא גם להר"ן ע"כ שחולק דא"כ גם באינו חשוב יועיל בנותן לגמרי דללוי חשוב כלי שאינו ש"פ וע"כ כנ"ל. ולכך י"ל דע"כ לא כ' הר"ן זה רק שלא יקשה מרב אר' ששת דנעל ל"ד ופירי נמי עבדי חליפין א"כ למה לא מפליג רב דבחשוב מהני דההנאה פירי הוי וכמ"ש תוס' ב"מ מ"ו ד"ה פירי דאין סברא שיחלוק ר"נ ארב ולוי ע"ש. ולכך כ' הר"ן חילוקו הנ"ל דעמ"ל לא חשוב הנאה לרב אבל למאי דקי"ל דכלי דוקא שפיר לא מהני לרב אף שנותנו לגמרי בכליו דמקנה דלאו כלי הוא אף בחשוב ושפיר לא חלקו הפוסקים

ובזה מיושב לע"ד לשון הברייתא ב"מ מ"ז כתנאי וזאת לפנים כו' שלף כו' ונתן לרעהו כו' מי נתן למי בועז נתן לגואל ור"י אומר גואל נתן לבועז. ותמוה דקרא קאי על הקנין דעלמא מה להם להזכיר גואל ובועז הול"ל קונה למקנה ולהיפוך או דהוי להן להעמיד פלוגתייהו על וישלוף נעלו דקרא דנאמר על הגואל מי שלף לא על וזאת כו' ולהזכיר גואל ובועז. ולמ"ש מיושב דקמ"ל אף דבועז שהי' השופט ומ"מ לא מהני נתינה לאדם חשוב בכליו דמקנה רק דוקא בועז וגואל וקמ"ל רבותא לת"ק דקי"ל כוותי' דמינה בכל ק"ס כן אף שנותנו לגמרי וממילא מוכח מגמ' ג"כ כמ"ש דאל"כ מה מייתי כתנאי דלמא ע"כ לא אמר ר"י אלא גואל לבועז באדם חשוב והי' הנתינה לגמרי דלא הוזכר שם ע"מ להחזיר ובזה מודה רב וע"כ כנ"ל דס"ל לגמ' דאין חילוק וגם לר"ן ז"ל י"ל דש"ס דקאמר כתנאי היינו למאי דקי"ל כר"נ דבעי כלי וממילא אין חילוק וא"כ גם הר"ן ז"ל מודה לדידן דגם באדם חשוב כנ"ל

עוד די"ל למ"ש בשיטה מ' שם דפשטא דקרא כלוי דגואל לבועז רק רב פליג מסברא וע"ז הוי קשי' להר"ן דבאדם חשוב ראוי שיועיל ולוקי כנ"ל בקרא דגואל כו'. וע"ז כ' כיון דמשמע קרא דרק בנתינת נעל לחוד הקנין אף עמ"ל. ולכך ע"כ קרא דוקא בכליו דקונה ובועז לגואל. וממילא לא מהני אף בנותן לגמרי כיון דקרא בכליו דקונה דוקא וכדאמר ריש קדושין דגם בש"פ לא מהני בחליפין כיון דאיתנהו בפחות מש"פ ע"כ לאו בתורת כסף כנ"ל. אולם אין כן משמעות לשון הר"ן ז"ל אולם גבי הילך מנה כ' ר"ן בשם ר"ח להדיא דקני בתורת חליפין אם נתן אפי' מעות לקונה דהנאה זו חשיבא כלי והוי ככליו של קונה דקני בחליפין ועדיף בזה כשנותן המקנה מכשנותן הקונה דבעי כלי. ולכאורה לר"ן הנ"ל א"כ גם בסתם אדם כן דעכ"פ פחות מש"פ וג"כ מהני ובמה שלא מוכח דפליג רב אלוי למה נימא דפליג וכיון דרב לא מפליג דמהני בחשוב וע"כ כטעם הר"ן דמיירי בעמ"ל כסתם סודר. וא"כ בנותן לגמרי כמו דמהני באדם חשוב כן דמהני באינו חשוב דהוי ככלי פחות מש"פ כלוי דלא פליג אלוי רק דעמ"ל לא חשוב הקבלה משא"כ לגמרי. אך באמת ליתא דמפו' בד' ר"ח ז"ל דוקא באדם חשוב והטעם דתלי' הא בהא ללוי דהנאה מועטת מקבלה דע"מ להחזיר סגי לחשוב כלי לאקנוי וממילא גם באינו חשוב. משא"כ לרב דלא חשוב קבלה עמ"ל כן לא סגי בהנאה מעוטה דקבלת אדם סתם לשוי' כלי כנ"ל. אך בחשוב דעת ר"ח ז"ל דמהני ככלי. ורמב"ן ז"ל חולק ורשב"א בחי' פ"ק דקדושין הסכים לדברי ר"ח. וא"כ כיון דר"ח ורשב"א ור"ן סברי כן ספיקא הוי ותמי' שסתם בש"ע ומ"מ דוקא באדם חשוב ונותן לחלוטין אז מהני בשל מקנה לפוסקים הנ"ל. וגם אפשר דדוקא בפירש בהנאת מתנה זו שקבלת אני מקנה לך אף להפ' דבכסף אינו צריך מ"מ כאן י"ל דעתו רק בנתינתו יקנה כלוי ודוקא מפרש כנ"ל. אולם הריטב"א שם סובר כרמב"ן דדוקא בתורת כסף אבל כלי לא הוי ע"ש ולר"ח ופ' הנ"ל צ"ל דהא דמייתי מגואל ובועז כתנאי דשם גוף דין הקנין קמ"ל ולא בהנאת קבלה וגם דרק הנתינ' הי' וג"כ עמ"ל ככל ק"ס

(יב) של מקנה אם המקנ' נתן לקונה סודרו ע"מ להחזיר וכיון שפ' הפוסקים דעמ"ל צריך לחזור ולהקנו' לו א"כ שוב במה שמחזירו קונה דהוי כליו דקונה ואף דצריך ההקנאה דחזרה לקיום התנאי מ"מ מועיל כיון שהוא הקנאה משלו למפרע כנ"ל. אך הוי כעודר בנכסי הגר וסבור שהן שלו דבשעת חזרה סבור דשלו כבר במה שקיבל הסודר. ואף להפ' בדעת אחרת מקנה א"צ כוונה מ"מ דוקא כד' רשב"א פ"ב דגטין שהמקנה נתכוין להקנות בקנין זה סגי בכוונה שלו. משא"כ דגם מקנה הי' סבור שכבר קנה ולא נתכוין להקנות בקבלת הסודר בחזרה כנ"ל

הנה במכר כשקנה בכליו דמקנה מלוקח לכאורה בקרקע יהי' מהני דלענין החיוב דמי הקרקע מהני דלענין החיוב הוי כליו דקונה ומתחייב לוקח הדמים בקנין זה ושוב הוי ככ' שטרא אדמי' דהיינו כסף שהקרקע נקנה בו. אך כיון דנתכוין לקנות הקרקע לא להתחייב אף שממילא יתחייב ע"י קנין הקרקע מ"מ כיון דלא קני הקרקע בקנין זה אין כאן חיוב. ואינו מוכרח דמ"מ נתכוין שיתחייב ג"כ. מ"מ נראה כן דהוי כגלי דעתי' דבקנין ניחא לי' דליקני לא בכסף. ועוד דאיכא קפידא מצד המקנה כמו לך משוך דלא קני במסירה וגם נגד הקונה דבכסף לא קני עד שיכתוב שטר ובקנין קני מיד. עוד יש לדחות

סעיף (יג) הקנה א' כלי למוכר כדי כו' זכה לוקח כו'. יש להסתפק אי מצד דנתינה של אחר בשבילו מהני כהא דפ"ק דקדושין הילך ק' והתקדשי לפלוני מדין עבד כנעני. בזה יש לחלק דוקא שם בתורת כסף מהני דמ"מ מקבלת משא"כ כאן דבעי נתינה והא כ' נעלו ונתן. ולכך אמר בכליו של קונה י"ל דלא מהני נתינה של אחר דהא יבמות ק"ג בנעל שאינו שלו הוי פסלינן מנעלו רק נעל נעל ריבה ע"ש. וא"כ הכא דכ' נעלו דוקא דקונה רק די"ל דמהני מטעם זכי' שהמוכר זוכה בשביל הקונה וחוזר וזוכה לעצמו וכטעם הירושלמי בהא דהילך מנה כו' וע"ש. וזה י"ל טעם הפ' דלא מהני קנין שלא בפניו. כיון דבש"ס דידן לא אמר טעם זכי' כו' ע"כ דלא מהני. די"ל דחשוב לא חזרה שליחות כו' דמספקא בגטין פ"ב (דף כ"ד) כי מטית התם כו' דא"א להיות קונה ומקנה בב"א וכהפ' דשליח למכור א"י למכור לעצמו וכן זה שזוכה בשבילו היך יזכה אח"כ ורק משום דנתינת האחר בשבילו מהני מצד עצמו כאלו נתן המקדש וזה לא מהני גבי חליפין וק"ס דצריך להיות שלו כנ"ל וגם הקנין מצד נתינת הקונה כלי שלו לא מהני נתינת אחר בשבילו כמו דלא מהני בגט כשאין הנייר של בעל כיון שמצד הנתינה לא בתורת כסף כו'. ומכ"ש להרמב"ם וש"פ דדוקא בקדושין מהני מדין עבד דאיתקש לא בממון וכמבואר לעיל סי' ק"צ. וע"כ דלא ס"ל ב' הטעמים דגם משום זכי' לא מהני. ותמוה לי למה שפי' הר"ן (פ"ק דקדושין) ד' רי"ף ורמב"ם דס"ל דלא מהני הלכך מנה כו' במכר מדין ע"כ וכ"כ ב"י והכ"מ פ"א מה' מכירה ע"ש. א"כ