חידושי הרי"ם חושן משפט חלק ב קעד

בהודאה ודאי כן. רק אף בהוסיף לזמן שכ' סמ"ע וש"ך ריש סי' ל"ט דחל הקנין ע"ש. מ"מ נראה כנ"ל דבלא עדים נאמן משטה כיון דלא הי' חיוב חדש בהודאתו רק הזמן. והא בל"ז הש"ך סי' פ"א ס"ק כ"ב מביא פ' דקנין בלא עדים לא מהני כלל כהריב"ם ודעתו נוטה כן. הגם שלדינא גם קים לי לא מצי אמר דגם הש"ך רק בהודאה דע"א מסיק שם דמהני קי"ל לא בקנין מ"מ בהודאה בקנין נראה כנ"ל דמהני אף בהרחיב זמן בלא עדים. ובפני ע"א יש להסתפק דאפשר דל"מ קי"ל מאחר שרוב הפוס' חולקים על בעה"מ גם בהודאה לחוד מ"מ בלא הוסיף הרחבת זמן נראה דלא מהני בלא עדים כנ"ל. דנאמן משטה וכן משמע מת' הרא"ש כלל ס"ו ע"ש

(ח) רמ"א וכן אם קבלו קנין לפני פסולי עדות הוי קנין הואיל ומודים זל"ז שקנה כו'. תמוה לשון רמ"א מאי קמ"ל כיון דבלא עדים כלל מהני למה יגרע פ"ע והרא"ש בת' הוצרך לזה דשם טען שהמעות הי' משחוק קוביא שלא נתחייב בו ואם הי' כדבריו הי' פטור וכ' שם דכיון דהיו עדים פסולין לא מהימן במיגו שהי' מכחיש עדים פסולין ע"ש כלל ס"ו. אבל רמ"א ז"ל שלא הזכיר מיגו רק שמודים למה הוצרך לכתבו. וצ"ל דהוזכר שם בשאלה שטען שבשביל שידעתי שהיו עדים פסולים לא חששתי להקנות לך כי הי' כוונתי לרמותך ע"ש והרא"ש השיב רק דאינו נאמן שהי' משחוק ע"ש. וקמ"ל בהזמין עדים פסולין לקנין דס"ד דגרע מבלי עדים שבכונה הזמין שלא יועיל. ומוכח מהרא"ש דלא אמרינן זה כנ"ל. ודוחק. ויותר נראה דקמ"ל דלא מצי למטען משטה וכה"ג כמ"ש לעיל דכן מוכח מהרא"ש הנ"ל דאי לאו דהי' מעות משחוק לא הי' מהני טענה זו שכוונתו לרמות אף אם הי' לו מיגו ע"ש לשונו

ולכך אף דלא הכריע רמ"א כרא"ש בזה דמיגו להכחיש פ"ע ל"א דהרבה חולקים ולכך לא העתיק כל הדין. רק עכ"פ זה מוכח דכשאינו טוען רק שהי' כוונתו לרמות או להשטות לא מהני אף במיגו. אך א"כ אין הוכחה כ"כ די"ל אף דלא שייך שסמך עצמו שיטעון שקר מ"מ על המיגו סמך שיהי' נאמן כשיטעון האמת משטה במיגו וכמ"ש סמ"ע (סי' ק"ח ס"ק י"ז) והרבה פ' לענין שטרך בידי מאי בעי שסמך על המיגו. וא"כ הרא"ש לטעמי' דמיגו להכחיש פ"ע לא אמרינן א"כ לא שייך שסמך אמיגו ולא מהני. משא"כ להחולקים דמהני מיגו לפ"ע אינו מוכח כלל. וי"ל דשוב משטה לחוד ג"כ מצי טעין שסמך על המיגו דיהי' נאמן ואינו כלל דברים שבלב. ועוד דא"כ הי' לרמ"א לכתוב רבותא יותר אף בלא עדים כלל. ואפשר דכוונת רמ"א דס"ד כמו בש"מ בקנין דגרע שמא לא הי' כוונתו להקנות אלא בשטר ואין שטר לא"מ ע"ש (ב"ב קנ"ב). וא"כ י"ל דבלא עדים כלל מהני הקנין דלא אמרינן כלל לכתיבה עומד ורצה להקנות רק בהקנין ומהני גם בלי. עדים משא"כ בפני עדים י"ל דלא גמר להקנות אלא בשטר וכיון דעדים פסולין ולא הוי שטר בטל לגמרי קמ"ל דלא כמו שמוכח מת' הרא"ש שם דלא אמרינן כנ"ל. וכן לקמן סי' רמ"א כ' רמ"א במחילה שא"צ קנין הך רבותא כשקנה לפני פסולין ופי' הסמ"ע כנ"ל. הגם דשם ג"כ קשה לע"ד שבמהרי"ק לא הוזכר כלל לפני פסולין שזה אינו מגרע הקנין רק שהי' קנין גרוע דמשמע קנין שאינו מועיל וס"ד אף דמחילה א"צ קנין מ"מ כשהי' קנין גלי דדוקא בקנין רוצה והקנין לא מהני קמ"ל דלא ע"ש

סעיף ב (ט) ואין קונין באיסורי הנאה. הנה כתחלה בל"ז אסור דחשוב הנאה אף דא"צ ש"פ כמ"ש תוס' פ"ב דגטין דוקא כ' על א"ה דיעבד כו' רק אפילו דיעבד לא מהני דלא חשוב כלי שאינו ראוי לתשמיש. ומשמע מזה דא"ה חשוב שלו ויכול להקנותו. והא בגט צריך ג"כ נייר שלו ומהני ועיין בפוס' שנחלקו ובחליפי א"ה שאסורין למחליף יש להסתפק כיון דמכרו וקדש כו' מקודשת. די"ל שם בתורת כסף סגי כיון דלה מותר בהנאה מקבלת כסף. אף דבעי ריש קדושין ב' בנותיך בש"פ אי בתר נותן או מקבל היינו שגם הנותן אינו נותן למקבל דבר הש"פ אבל חליפי א"ה נותן למקבל דבר הש"פ אצלה משא"כ כאן דהקנין בנתינה דכ' נעלו ונתן שהוא יתן כלי ולגבי דידי' לאו כלי. או אפשר דסגי ג"כ כשנותן לרעהו מה שהוא כלי אצלו

(י) אלא בכלי. כתב סמ"ע ולכך כותבין במנא כו' ומהרא"י סי' י"ו כ' דאם לא כ' כן אין מוציאין:. ממון בשטר ההוא ע"ש. ולא ראה דברי ב"י בבד"ה סוף סי' זה שהביא ד' מהרא"י וכ' ואין ד' נראין לי דמסתמא אמרינן שקנה במנא דכשר ומה שנוהגין לכתוב רק לרוחא ע"ש. אמנם עיינתי במהרא"י סי' ר"ו ודברי ב"י וסמ"ע תמוהין מאד שמבואר שם להיפוך דהשואל הי' דעתו דסתם קנין הוא ק"ס והי' שם דבר שאינו נקנה בק"ס וחליפין כמטבע וכה"ג והי' דעתו לפסול הקנין דסתמא ק"ס וכ' מהרא"י דאדרבה מוכח דהאי קנין לאו חליפין מדלא כ' במנא דכשר כו' שהוא ל' שגור בפי כל וכ' קנין גמור ר"ל קנין המועיל וכשר ואח"כ מסיק דמ"מ יד בעה"ש עה"ת ומייתי ראי' מקנין הפירות שלא נכתב שהקנה הקרקע לפירות רק שהקנה הפירות קנין גמור לא הי' מהני ע"ש והיינו דבהנ"ל ג"כ היו צריכין להוסיף על לשון סתם קנין שהי' אגב קרקע ובזה סבר דיד בעה"ש עה"ת כיון שלפי משמעות הלשון לא הי' מועיל הקנין ע"ש דמבואר להדיא כן. אבל היכא דמהני קנין רק שלא נכתב במנא דכשר רק שנעשה בקנין לא עלה כלל על דעת מהרא"י לפסול. וממילא לע"ד פשוט כהרב"י לדינא דמהני. והייתי חושד עצמי לטועה נגד רבותינו ז"ל ב"י וסמ"ע עד שמצאתי להגאון ח"צ ז"ל שהוא המגי' בט"ז לעיל ח"מ סי' מ"ב ס"ה כ' ממש כדברי הנ"ל וב"ה שכוונתי לדעתו ז"ל

(יא) ואין קונה בכליו של מקנה. משמע אף באדם חשוב ואף בנותן לחלוטין ודברי הר"ן ז"ל פ"ק דקדושין שהקשה לרב וללוי דלא מפליגו בין אדם חשוב כו' ותי' ללוי דפחות מש"פ הוא גם בסתם ב"א ולרב תי' דדוקא במתנה גמורה אבל עמ"ל אין הנותן מתחשב בשביל כך ולכך סתם ק"ס עמ"ל הוא ומש"ה דוקא בכליו של קונה אבל בשל מקנה לא וקי"ל כרב עכ"ל. משמע דבנותן לגמרי שיהי' הסודר שלו מהני באדם חשוב גם לדידן וממילא להפ' דסודר אי תפיס לי' מיתפיס לעולם קני באדם חשוב. אך בזה י"ל דהוי תרתי דסתרי דהר"ן לטעמי' בנדרים מ"ט דא"ת לא מתפיס וא"כ סתם ק"ס עמ"ל ולכך אין ראי' מרב ופ' כנ"ל. משא"כ להפ' דא"ת מתפיס א"כ סתם ק"ס אינו עמ"ל. וא"כ מוכח מדאמר רב סתם בכליו דקונה דוקא דלא מהני אף באדם חשוב בסתם ק"ס אף דנותן לגמרי א"כ א"א לתפוס הני תרתי שיהי' הדין דמתפיס וכר"ן דסתרי כנ"ל. ואין להקשות להר"ן מאי מספקא לר' אשי הי' לו להוכיח דא"ת לא מתפיס דאל"כ יועיל באדם חשוב. ז"א דאין כ"כ הכרח לאקשויי מזה אבל עכ"פ להר"ן ז"ל בנותן לחלוטין יהי' מהני כנ"ל בחשוב וכל הפ' לא חילקו. ולכך לע"ד נראה דהא אינו מובן מנ"ל להר"ן ז"ל כיון דקי"ל דפירי לע"ח רק כלי אם כן באדם חשוב נהי דהנאה ש"פ בתורת כסף אבל כלי לא מיקרי הנאה זו. ואף דללוי מהני היינו משום דכך