חידושי הרי"ם חושן משפט חלק ב קעא

(ה) שוה פרומה כו'. וישראל מעכו"ם כבר כתבנו דיש להסתפק דאפשר דקני בפחות מש"פ כיון דלגבי דידי' חשוב כסף. ואף דלגבי הנותן לא הוי כסף מ"מ הא כ' הר"ן ריש חולין דאף בקדושין בחלופי איסורי הנאה אף דאסורין לו ולא ש"פ מ"מ כיון דלגבי דידה ש' מהני והוכיח מגזל אחר יאוש ע"ש. או אפשר כיון דילפינן מכסף דקרא ובתורה לא נקרא כסף רק ש"פ וממילא גם בכותי לא קני

שוב ראיתי מפורש בש"ס עירובין ס"ב ע"א גבי שכירות בריאה כו' ופריך מאי רעועה כו' אילימא פחות מפרוטה מי איכא למ"ד בנכרי מש"פ לא הא שלח כו' משמי' דר"י שוכרין מן הנכרי אפילו בפחות מש"פ ואמר רחב"א כו' ב"נ נהרג על פחות מש"פ כו'. ומבואר דשכירו' קרקע שיקנה בכסף נקנה בעכו"ם בפחות מש"פ ואף די"ל דגם זה מקולי עירוב אף דלא מהני בשאר שכירות. ז"א דא"כ לא כוי לי' להש"ס למיפרך בפשיטות מאי שכירות רעועה ומאי בריאה כו' הא שפיר מיקרי בריאה בש"פ דקני באמת משא"כ פחות מש"פ דלא קני רק בעירוב. ועוד דהא פריך אהא דאמר דירא דילמא יחזיקו בו הניחא למ"ד שכירות בריאה כו' אבל אי רעועה לא שייך שמא יחזיקו ועלה אמר מאי רעועה אי פחות מש"פ ומשמע דאי הוי מפרשינן רעועה בפחות מש"פ לא הוי קשה דהא שייך שפיר דילמא מחזקי ע"פ הדין ומוכר דקונה לגמרי דאנ"ה לא הוי צריך להקושיא לפרושי דאין הכונה רעועה בפחות מש"פ דגם אם הפי' כן קשה דנא שייך שיחזיקו כיון דלא קני ע"פ דין רק בעירוב. וע"כ דאי הוי מפרשינן בפחות מש"פ הי' קנין גמור כנ"ל. ועוד מדמייתי עלה הא דאמר ר"י ב"נ נהרג על פחות מש"פ ולא סגי לי' במאי דאמר ר"י להדיא ששוכרין בפחות מש"פ ומה צריך עוד להוכחה וע"כ דבעי לאתויי שהוא קנין גמור ולא בעירוב לחוד כנ"ל דבלא"ה לא הוי קשה דאף דאמר ר"י שוכרין ה"א (דרק בעירוב ושפיר קרי לי' רעועה ומייתי כנ"ל

אמנם יש ג"כ משמעות משם להיפוך דאי נימא דבכל קנין קני מכותים בפחות מש"פ למה באמת הוצרך ר"י לשלוח הוו יודעין ששוכרין מהכותי בפחות מש"פ מהיכי תיתי שלא יועיל כיון שקרקע וקנין גמור קונין ממנו ג"כ בפחות מש"פ. וכן לקמן בש"ס ס"ו דמפרש מאי דאמר ר"י שוכר כמערב דמי לקולא דמה מערב בפחות מש"פ אף שוכר כו'. ומשמע דהוא רק מקולי עירוב כנ"ל. אך יש לדחות דאף דבכל מקום קונין מכותי בפחות מש"פ מ"מ כיון דעיקר התקנה עד שישכור הי' כדי שיקשה על הישראל לדור. ומה"ט מצרכי יש פ' לשכור דוקא בכל ע"ש. וא"כ מה"ט גופי' הוי ס"ד דבעי ש"פ דוקא שיהי' ממון ולגבי הישראל שמפסיד ומאי מהני מה שחשיב כסף לגבי הנכרי ושפיר הוצרך להשמיענו דסגי בפחות מש"פ כנ"ל

אמנם מדברי הרמב"ם ז"ל מבואר דאינו קונה פחות. מש"פ רק מקולי עירוב שכ' פ"ב מה' עירובין ה' י"ב שוכרין מן העכו"ם אפילו בשבת שהשכירות כביטול רשות הוא שאינו שכירות ודאית אלא היכר בלבד לפיכך שוכרין מן העכו"ם אפי' בפחות מש"פ ואשתו משכרת כו' ע"ש. ומבואר דכולל זה ששוכרין בפחות מש"פ בהדי הנך מטעם שאינו שכירות גמור ומבואר דשכירות גמור לא הי' מועיל בפחות מש"פ. ונראה דלענין סילוק הנכרי כדאמר פ' חזקת מכי מטי זוזי לידי' איסתלק לי' וישראל לא קני אלא בשטר ע"ש נ"ד ע"ב ודאי כשמוכר קרקע בפחות מש"פ שזה כל דמי הקרקע שפיר איסתלק לי' כיון דלגבי דידי' חשיב כסף וכבר קיבל כל דעי הקרקע. אבל לענין שיקנה הישראל בכסף זה כגון בשכירות דקונה בכסף לחוד כמבואר סי' קצ"ד או בפירוש שיקנה בכסף ע"ש. או היכא שאינו נותן כל דמי הקרקע רק מקצת ולא איסתלק רק שיקנה בתורת קנין כסף בזה לא מהני בפחות מש"פ כיון דילפינן מכסף דקרא ואינו נקרא כסף בתורה פחות מש"פ. ואף דסני במה שהוא כסף לגבי המקבל כמ"ש הר"ן ז"ל היינו במה ששוה פרוטה לגבי המקבל ויש אצלו כסף האמור בתורה משא"כ פחות מש"פ שגם אצל הכותי אין כאן כסף דקרא רק שחשוב אצלו מה שאינו נקרא כסף ג"כ ולא קני כנ"ל

ומיושב שפיר דשם בעירוב דקי"ל דף ס"ו דשוכר כמבטל רשות הוא רק דתקנת חכמים הי' שביטול רשות זה לא יהי' בדיבור לבד כמו בישראל רק בשכירות דוקא ולכך מהני שפיר אף בפחות מש"פ כיון שזה כל דמי השכירות ולענין הסילוק של הכותי שפיר קני דלגבי דידי' חשיב כנ"ל ומכי מטי לידי' איסתלק לי' כנ"ל ואף שלא קנה הישראל מהני כנ"ל. ולכך לס"ד (שם דס"ב) דירא שמא יחזיקו בו ברשותו שייך שפיר גם בפחות מש"פ כיון דמועיל לסילוק יכולין להחזיק כמו בהפקר והוצרך שפיר לאתויי הא דב"נ נהרג כו'. ולכך כ' הרמב"ם ז"ל שאינו שכירות אלא ביטול רשות וע"ז קאי הלפיכך שוכרין אף בפחות מש"פ דלענין ביטול שפיר מהני משא"כ אם הי' צריך לקנין שיקנה הישראל דלא הי' מהני רק בש"פ. ואף שכ' הרמב"ם שאינו שכירות ודאי אלא היכר ואח"כ כ' הלפיכך. מ"מ הא מבואר מלשונו שאין זה רק טעם א' שאינו אלא ביטול רשות שאינו שכירות ודאי אלא היכר והי' לו לכתוב בשני טעמים שאינו אלא ביטול ואינו אלא היכר ומדכללינהו בטעם א' מבואר כוונתו שזה עצמו הוא הקולא שהצריכו רק ביטול רשות וממילא אינו שכירות ודאי כו' ולכך מהני בפחות מש"פ. ושפיר י"ל דלענין הסילוק מהני מדינא בפחות מש"פ כנ"ל

סימן קצה סעיף א (א) בקנין כו' יתן לו כו'. לכאורה אפשר דבעי נתינה מיד ליד וטלי מע"ג קרקע לא יועיל דכ' ונתן כו'. דבשלמא בכסף ושאר דכ' ונתן דקאי בתורת נתינת ממון הכונה רק שיהי' שלו הממון ואין קפידא בגוף הנתינה איך הוא משא"כ בק"ס דנתינת נעל הוא לא בתורת ממון דאף פחות מש"פ מהני כמבואר בגמ' ותוס' שם (ב"מ דמ"ז) דדמי לגט דונתן כו' א"כ י"ל דהקנין דוקא בנתינה ממש. והי' נראה ראי' לזה מב"מ ז' דאמר סודרא כיון דתפיס ג' כמאן דפסיק כו' ופריך מ"ש מדר"ח גט כו' יכול לנתקו כו' ומשני התם כריתות כו' נתינה כו'. ומאי פריך מנ"ל דבסודר יכול לנתקו דילמא בתופס בכח שאין הלה יכול לנתקו ומאי פשיטא לי' ואי כנ"ל א"ש דבקפצה ידה בחוזק עד שא"י לנתקו הוי טלי כו' כמ"ש תוס' שם (גטין ע"ח) ולא הוי נתינה. א"כ בסודר כיון דמקצת ביד בעליו וכשנותן ג' על ג' למקנה א"כ בנתינתו לבד יכול לנתקו ורק ע"י קפיצת ידו א"י לנתקו הוי טלי כו' ואינו ונתן ופריך שפיר ומשני שם בעי נתינה של כריתות דלא להיות אגוד בי' הגט משא"כ סתם ונתן אף שיכול לנתקו הוי נתינה אבל מ"מ בעי נתינה וטלי לא הני. והי' מיושב מה דמייתי תוס' שם הדין דקפצה ידה כו' שהובא אגב גררא לגט ולמ"ש מוכח משם. אך מסתימת הפ' לא נראה כן. ונ"ל החילוק דהא עייק חרצי' ושלפתי' מהני (שם) דמסייע שתוכל ליטלו חשוב ונתן וא"כ בקנין דונתן הכלי לא סגי בנתינה לחוד רק עם הקנאה שיקנה לו הכלי והיינו נתינה שיש בו הקנאה. ולזה מסייעו