חידושי הרי"ם חושן משפט חלק ב קע

שמא אין חילוק ע"ש. ואינו מובן. ולהנ"ל א"ש דרש"י ס"ל ממ"נ לא מהני קדושין במלוה אם שיהי' מעות המלוה דמי הקדושין אינו נותן כלום דיהי' הקדושין פרעון והא כל שלא מקודשת אין נפרע. ובלשון הנ"ל שמוחל ובעד מחילת המלוה תתקדש אינו דמי הק' ותוס' לשיטתם שפי' קדושין ד"ז מתנה עמ"ל בתורת מעות דא"א דהוי חליפין דמטבע א"נ חליפין רק גזירה כו'. וס"ל דעמ"ל שאינו שיוי ומהני. אולם הרמב"ם ז"ל לע"ד מבואר להדיא דרק בתורת חליפין מהני לא בתורת כסף ע"ש שבפ"א מה' מכירה גבי קניני כסף לא הזכיר מעמ"ל רק פ"ה גבי קנין חליפין ע"ש. וע"כ דמפרש בכולהו קני לא קאי אהילך מנה רק כלי וכה"ג. ותמהני על המ"מ והב"י דמשמע מדבריהם מתנה עמ"ל לרמב"ם בתורת מעות ע"ש סי' קצ"ה

(ד) כסף ש"פ כו'. אבל פחות מש"פ לא מיקרי כסף ולא קנה. כ"כ הטור וכ' עלה הב"י שכתב ר"י דהכי איתא פ"ק דקדושין וכ"כ הה"מ. ונראה דהיינו מדאמרינן ריש קדושין אשה בפחות מש"פ לא מקניא ה"ג ר"ת וכ' התוס' דטעמא משום דגמר קיחה כו' משדה עפרון דכתיב בי' כסף ובפחות מש"פ לא מיקרי כסף עכ"ל, ותמוה מאד על מרן הב"י איך תלי לה בדברי תוס' הל מפורש בש"ס להדיא פ"ק דקדושין י"ג ע"א אמר ר' אסי כו' כשם שאין אשה נקנית בפחות מש"פ כך אין קרקע נקנית בפחות מש"פ ע"ש. ולכאורה גרם מה שנרשם בהה"מ פ"ק דקדושין ג' ודף ג' הוא מ"ש הב"י דאשה פחות מש"פ לא מקני'. אבל הדבר פשוט דראוי להיות בהה"מ י"ג והיינו בש"ס הנ"ל. וגם שאין דרכו של הרמב"ם לכתוב מה שאינו בש"ס. אך תימה לומר כן על הב"י דנהירין לי' הש"ס. וכן הפרישה כ' ג"כ כלשון הב"י. ובבאה"ג ציין ג"כ כדברי ב"י. ותימה על האחרונים שלא עמדו בזה. ונראה לישב דלכאורה הי' לחלק דכיון דכסף היינו מדמי שיוי הקרקע כמ"ש הסמ"ע וכן באשה פרוט' הוא דמי שיוי הקדושין ולא כמו שדחה הט"ז דברי סמ"ע. וכ"כ תוספ' פ"ק דקדושין גבי רבית דארוח לה כו'. והרא"ש פ"ב גבי קדשה בשט"ח דאחרים דלהפ' דמוחל משלם דמים שנתן צריך לשלם לה פרוטה דזה מיקרי דמי הקדושין ע"ש. וא"כ הי' אפשר לפרש הש"ס כשם שאין אשה נקנית בפחות מש"פ היינו דכיון שאמרה תורה דדמי הקדושין ש"פ. א"כ כשנותן פחות מש"פ אף שמתחייב המותר לא מהני כמו כן בקרקע השוה יותר רק שנותן לקנין מקצת דמי הקרקע דבש"פ מהני ונקנה והשאר חוב משא"כ באינו נותן על דמי שיוי הקרקע רק פחות מש"פ לא מהני והיינו דומיא דאשה שאינו נותן כל דמי שיוי הקדושין רק מקצת. אבל לא מוכח מש"ס הנ"ל היכא שאין הקרקע שוה באמת רק פחות מפרוטה ונותן לו פחות מפרוטה כל דמי שוי' הי' אפשר דשפיר קונה בכסף זה שהוא כל כסף השדה שאין יותר. ואדרבא הי' משמע קצת כן דהוא תמוה כמ"ש תוספ' שם למה תלי לה באשה אדרבה קנין דאשה משדה ילפינן ולהנ"ל הי' א"ש דתלי לה באשה דדוקא כמו שאשה אינה נקנית פחות מש"פ כיון שאינו כל דמי שיוי הקדושין כנ"ל. ולכך הביא הב"י מש"ס הנ"ל דמוכח שפיר דאמר דלכך לא מקני' בחליפין בתורת כסף דאשה פחות מש"פ לא מקני' ולפי ר"ת שם דמוכיח מזה דאינו בתורת כסף משום דאיתא פחות מש"פ ואשה לא מיקני' שאינו כסף וא"כ אי נימא דבכל שוי' גם פחות מש"פ מיקרי כסף. וא"כ בשלמא עכשיו דכבר ידעינן שאין אשה מתקדשת פחות מש"פ ודמי הקדושין הם ש"פ א"כ כשנותן פחות מש"פ הוי מקצת שיוי כנ"ל. אבל איך הוכיח הש"ס מזה דלא תתקדש בחליפין בתורת כסף אף פחות מש"פ הא אם יהי' הדין דמקודשת פחות מש"פ א"כ הוי פחות מש"פ כל דמי שיוי הקדושין וכה"ג מיקרי כסף גם פחות מש"פ. ומוכח שפיר דאין לחלק ובקרקע אף שכל שוי' פחות מפרוטה אינו נקנה בפחות מש"פ דאין כאן תורת כסף וצריך קנין אחר כמו מתנה

ובלבד שהי' אפשר לחלק כן מסברא י"ל ג"כ למאי שהקשה בתוס' שם (דכ"ו) למה יליף קנין כסף משדות בכסף ולא משדה עפרון. ותירצו דשאני נכרי דכל קנינו בכסף ע"ש. ולשיטת תוס' לעיל י"ד אין זה פירכא רק על קנין עבד עברי דאדרבה בשאר דברים קי"ל דבישראל מעות קונה מה"ת ולא בנכרי ע"ש. והמפ' תירצו דלא מצינן למילף משדה עפרון רק כשנותן כל דמי השדה כמו שם אבל לא מוכח שיהי' קנין במקצת דמיו שנותן ש"פ על דמי השדה ולכך יליף מבכסף יקנו דמשמע שיקנה בכל שנקרא כסף אף בפרוטה ע"ש

והנה הא כסף שבתורה אין הפי' מטבע דהא לא הי' מטבע פחותה ממעה רק הפי' כסף ממש רק שקיבלו דמשקל כסף פחות מש"פ לא חשיב כסף כיון דאין בו משום גזל ושאר דברים ולכך כסף האמור בתורה היינו מה שהוא כסף חשוב עכ"פ דהוא ש"פ. וא"כ בכותי דקי"ל דנהרג על פחות מש"פ דלגבי דידי' חשוב כסף אף פחות מש"פ לכל הדברים. א"כ י"ל לענין קנין ג"כ דישראל מכותי קונה קרקע אף בפחות מש"פ. דהא כ' תוס' ב"ב נ"ד גבי כותי מכי מטא זוזי לידי' אסתלק לי' כו' דילפינן משדה עפרון כו' וא"כ כיון דתלי' בו במה שמקבל דמי השדה ולגבי דידי' חשוב כסף פחות מש"פ ג"כ א"כ שפיר קיבל דמי השדה. ואף דילפינן קדושין משדה עפרון ויליף דבש"פ דוקא היינו משום דלא ילפינן רק דקנין אשה בכסף מקיחה קיחה וכיון דבעי כסף ובישראל ממילא לא הוי פחות מש"פ כסף. משא"כ בכותי (דהא כל הקנינים הוא מה שהקנין מורה שנעשה שלו כמבואר בש"ס ונתינת הכסף והמוכר מקבלו ומה לו לקבל מעות אחרים מורה שמחמת המכירה. משא"כ פחות מש"פ שבל"ז אין מקפידין. משא"כ בכותי). וא"כ הי' אפשר לחלק כנ"ל דכשאינו נותן כל דמי הקרקע דבזה לא מצינו למילף משדה עפרון רק משדות בכסף יקנו דהוא בישראל ולכך צריך פרוטה דוקא. משא"כ בנותן כל דמי הקרקע ששוה רק פחות מפרוטה דבזה מצינן למילף משדה עפרון. שוב י"ל דגם בפחות מש"פ מהני דשם בנכרי מיקרי כסף ומהני. דבשלמא באשה לא ילפינן גוף הקנין משדה עפרון רק שהוא בכסף משא"כ בקרקע דילפינן גוף הקנין. וי"ל כמו התם דבכל דמיו יקנה שפיר בפחות מש"פ. והוצרך הב"י להוכיח כנ"ל: ומיושב במ"ש תמיהת התוס' בש"ס הנ"ל. כשם שאין אשה נקנית בפחות מש"פ כך אין קרקע כו' והא אדרבה אשה ילפינן מקרקע. ולמ"ש עיקר הראי' להיפוך דבשדה הוי ילפינן משדה עפרון בכל שוי' פחות מפרוטה דנקנה דבנכרי חשוב כסף רק יליף בהיפוך כשם שאין אשה נקנית כו' דגבי אשה ילפינן רק שהקיחה בכסף וממילא בעינן כסף שנקרא לגבי האשה דהיינו ש"פ כך אין קרקע נקנית כו' אף שהוא כל שוי' כנ"ל. ולא מצינו למילף משדה עפרון רק במה שהוא כסף וכיון דבעי כסף צריך ש"פ שיהי' כסף גבי ישראל כנ"ל:

אמנם גם דין הנ"ל מבואר להדי' בש"ס עירובין מ"ט ע"א למ"ד עירוב משום קנין לא מהני פחות מש"פ כו'. מבואר להדיא דאף שזה כל שיווי שכירות הקרקע שמקנה בפחות מש"פ מ"מ לא מהני גם בעירוב שהקילו ומכש"כ בקנין גמור: