חידושי הרי"ם חושן משפט חלק ב קסו

דדוקא ליקט ממחובר הוי חזקה אבל נשרו מעצמם ולוקחם תלוש לביתו אין שייכות לאילן לא הוי חזקה. א"כ י"ל גם בדלי דלאלתר ג"כ כנ"ל דדוקא שסייעו ללקוט ממחובר מורה שהאילן או השדה שלו כנ"ל אבל כשהיו תלושין כבר ואסף סל פירות וסייע להוליכם לביתו אינו ענין כלל לגוף האילן והשדה הוי כהודה על הפירות אבל אין שום הוכח' על הקרקע דשלו וכנותן לו חפץ או פירות מביתו ולא חשוב חזקה כלל לענין הקרקע והרמב"ם לטעמי' דלא ס"ל פי' הנ"י בדקל נערה דלא הביאו משא"כ טור וש"ע דפסקו הך דגאונים כנ"ל

והנה גם לשאר פ' הסברא תמוה הא קי"ל (סי' ע"ט) בנותן סתם מעות או פירות ולא פירש או בתורת מתנה או בהלואה הוי מתנה כמבואר גבי מנה מניתי לך כו (שבועות נ"ד). א"כ במה שנותן לזה סל פירות חשבינן שנותן במתנה בסתם ומה שייכות שיהי' ראי' על שהקרקע שלו. בשלמא לפי לשון הגמ' ופי' רשב"ם משמע דלקט הפירות ממחובר כאדם העושה בשלו והמערער סייעו להוליך לביתו שפיר הוי כמודה על הקרקע דסיוע שלו מורה על הלקיטה של המחזיק. אבל לפי לשון הרמב"ם וש"ע קשה. דבשלמא אם היו כבר חלוקין על הקרקע זה אומר דידי כו'. י"ל כשהגביה ונתן סל פירות הוי הודאה לטענת המחזיק כמו בטלית פ"ק דב"מ בתקפה כו' דאודי וכ"ש שנתן לו ולא תלינן במתנה אבל כשלא היו חלוקין כלל ואין המערער יודע כלל שזה רוצה להחזיק ולטעון דהוא שלו. אין סברא כלל שבמה שנותן לו סל פירות יהי' הלה נאמן אח"כ לטעון שקנה השדה שנאמר איגלאי למפרע דהי' הודאה. דלמא נתן לו כמתנה מאחר שלא החזיק בשום דבר מקודם. ונראה דגם הם מיירי דוקא שהחזיק בשדה באיזה דבר עכ"פ מקודם מה שנראה כמחזיק בשלו כגון חרש וזרע וכה"ג או נעל או לקט הפירות. או אפילו שאסף כל פירות השדה בעצמו ואח"כ הגביה מערער סל א' מהפירות ונתן לו או סייעו כו' בזה כיון שהמחזיק החזיק כבשלו וזה סייעו מהני. וכמו לר"י בפניו לאלתר הוי חזקה (דף מ"א) כן לדידן בסייע. אבל בלא החזיק רק זה לחוד שנתן לו סל פירות שאסף מערער בעצמו מהשדה אין סברא דלהוי חזקה על הקרקע לכל הפ'. ואף שאינו טוען לפירות הורדתיו כו' מה בכך רוצה לתבוע הפירות באמת שלא כדין. ואף הוחזק כפר גמור אמקצת אינו על השאר כנ"ל. ואף שטוען שבגזלה כו' הוי ג"כ כטוען ב' דברים שמחזיק בגזלה הקרקע וגם הפירות וא"נ לפירות דאמרינן שבמתנה אבל על הקרקע אין שום ראי'. ובש"ע נקט ג"כ המחזיק כו' דמשמע שעכ"פ הי' מחזיק כנ"ל

וברמב"ם פ' י"א מה"ט הלשון הביא עדים שזה קבץ פירות שדה זו ונתנם לי כו' שאלו לא מכר כו' לא הי' משמש את ראובן בשדה זו ונותן לו פירותיו ע"ש. משמע ג"כ שהי' ראובן מחזיק כו' דכ' משמש כו' ואפשר דלמאי דנקיט הוא ז"ל שכל פירות השדה שקיבץ ונתן י"ל דלא תלינן במתנה הפירות לחוד כיון שקיבץ הכל ונתן ומה"ט צריך לטעון דוקא לפירות הורדתיו וקנה הפירות מקודם. ולא כ' שטוען במתנה נתתי לו הפירות או במכר כיון שקיבץ הכל אין דרך למכור שאינו מסוים וכן במתנה הכל. ותמהני למה שינה הרמב"ם לשון הגמ' דנקיט צנא דפירי סל פירות. דבזה ודאי דכשלא החזיק בקרקע מקודם נאמן לומר שמכר או נתן לו סל הפירות זה. ונראה דהרמב"ם ז"ל מיירי ג"כ שהמחזיק אסף שאר הפירות רק המערער סייע שקיבץ גם הוא מקצת פירות ונתן לו. וכן מפרש דדלי כו' וצנא לאו דוקא רק כמה שקיבץ דחשוב שמשמש אותו באסיפת הפירות כנ"ל. וממילא משמע דאם לא אסף המחזיק יותר רק שהמערער אסף מקצת ונתן לו והשאר נשאר דלא מהני כנ"ל. שאי"ל דלא תלינן במתנה בסתם דלא עבידי כו' ומהימן לקות. ז"א דהרמב"ם כ' שטוען מכר או נתן ולמה יהי' נאמן מתנה על הקרקע יותר י"ל דהפירות מתנה. וי"ל דהרמב"ם לטעמי' שכ' פ"א מה' מכירה דאכילת פירות קנין בהקרקע וכתב גם שם ה' ט"ו שאם המוכר אסף סל פירות ונתן ללוקח הוי חזקה דקני הקרקע ע"ש דמפרש דין הנ"ל בין לענין קנין ובין לחזקה ע"ש. וא"כ י"ל דלענין חזקה בטענה ג"כ סגי בהכי דחשוב כמחזיקו בעצמו בגוף הקרקע במה שקיבץ ונותן נו ומורה הודאה דגוף הקרקע שלו כנ"ל. וכן משמע דהא תרווייהו מגמ' זו דאי דלי כו' יליף להו הרמב"ם ז"ל. והמחבר ג"כ פ' כוותי' סי' קצ"ב. אבל לשאר פ' ורמ"א הכריעו כמותם סי' קצ"ב שאין זה חזקה בגוף הקרקע ואינו מורה כלל. ורק לראי' מהני כחזקת ג"ש. א"כ שוב נראה דנתינת סל הפירות אינו מורה כלל רק כשמחזיק מקודם דאל"ה מורה רק על הפירות לחוד וצ"ע. גם לא ביארו איך הדין במותר הפירות אם לקחם מערער לעצמו ואי קודם שנתן למחזיק הסל לקח שאר הפירות לעצמי ודאי לא מהני דהוי כמחאה וכפרעון מס' דהא מורה שאינו מודה על הקרקע דשלו ואח"כ נראה דלא מהני. דהא משמע דאף שנשארו יתר הפירות עומדין באילן הוי חזקה לאלתר א"כ כמו שטענתו לא מהני כן מה שלוקח לביתו כנ"ל

(ג) הוי חזקה כו'. משמע דלרוב הפ' בחזקה דמשביעו היסת כן בזה. דנא חשוב הודאה רק על הפירות כמ"ש לעיל. ועל הפירות א"י להשביעו היסת דהוד' כנ"ל. רק על הקרקע שוב מטעם חזקה ויכול להשביעו מ"מ בטוען שבגזילה ירד י"ל דאין משביעו דע"ז הודה ולא נשאר טענה ובלא טענה א"י להשביעו כנ"ל. וכן להיפוך בחרש וזרע ואפיק כורא ונתן לו כור יש להסתפק אי דינו בתורת חזקה ולא מהני דיש לו מה שהוציא או דמ"מ הודאה הוי

לכאורה נהי דחשוב הודאה שמכר אבל הדמים יכול לתבוע שלא נתן דמיו עדיין דאף בשטר פ' סי' קצ"ב באיכא דכ' והדר יהבי דאפי' מפורש שנתן נאמן. ולמ"ש מהרי"ט סי' קנ"ב משום דהס' בקנין דבמכר לא קנה עד שיתן דמים. א"כ להרמב"ם בחזקה דחשוב קנין קני אף במכר קודם שיתן דמים כמבואר בש"ע כיון שהחזיק בגוף הקרקע. אבל למ"ש עוד מהרי"ט שם דמשום דעייל ונפיק אזוזי לא קני ג"כ חשוב ס' בקנין. וזה גם בחזקה לא קנה. וכ"ש לרוב הפ' דאכילת פירות אינו חזקה לקנין כלל רק לראי' וא"כ על נתינת הדמים אינו ראי' כלל ושוב כיון דעייל ונפיק אזוזי לא קני כלל כיון שאינו רוצה לשלם לו ואף הפירות חוזרים. וא"כ נהי שכ' תוס' דל"ל מיגו דלפירי אחתי' דרוצה לתבוע גם הפירות אבל א"ל מיגו כנ"ל שהעמיד ליתן לו המעות ואינו נותן ולא קני וגם הפירות יחזיר. וצ"ל כתי' א' דהוי מינו במ"ע. או להוציא כיון דחשוב החזיק כנ"ל. והרמב"ם ז"ל כ' שנאמן שמכר או נתן ע"ש. שנאמן שבמתנה נתן לו הקרקע ולמה הא ע"ז אינו מורה וצ"ל במיגו דמכר ונתן דמיו ככל מחילה במיגו. והא גם אם טוען לא יהי' נאמן לענין המעו' נהי דכשאין טוען לפירות שוב מורה דמכר הקרקע אבל על שנתן דמים אינו מורה ועדיין בחזקת מ"ק לענין זה. אך הא חשוב טענו דוקא ומודה מעות דפטור אף אם הי' מודה כיון שזה טוען שלא מכר. ואי טעין כנ"ל י"ל דבאמת נאמן. ואינו מוכרח. דבחזקת ג"ש חזינן שאינו נאמן כנ"ל ע"ש לעיל (ד) שלח דורון וקיבלן ממנו כו'. לע"ד דוקא שפירש