חידושי הרי"ם חושן משפט חלק ב קסה

סימן קמב

סעיף א אע"פ שאין חזקה בפחות מג"ש אם הביא המחזיק עדים שהמערער הגבי' סל פירות משדה זו על כתפו של המחזיק להוליכם לביתו של המחזיק לעצמו הוי חזקה מיד (וי"א דה"ה אם המחזיק שלח דורון למערער מפירות שאוכל וקבלן ממנו הוי חזקה שאם הי' הקרקע שלו לא הול"ל בתורת דורון אלא הי"ל ליקח הכל כו') ואם טען מערער לפירות הורדתיו כו' אבל הגוף לא מכרתי נאמן כו'

(א) עדים כו'. כ"כ הרשב"ם והרמב"ם וטור, כו' משמע כשאין עדים אף דמודה דדלי לי' נאמן דמ"מ אינו שלו במיגו דלהד"ם. ותוס' על קושיתם שיהי' נאמן במיגו דלפירי אחתי' כתב ב' תי' דהוי מיגו במ"ע דאנן סהדי כיון דדלי לי' מודה שהי' הפירות שלו ועוד דרוצה לתבוע הפירות ע"ש. וא"כ לתי' א' אפשר דסגי במודה דדלי. אמנם נראה דגם לתי' הנ"ל י"ל דדוקא בפני עדים דדלי חשוב הודאה. משא"כ בלא עדי' וכמו במחאה שלא בעדים כלל. ואף בהודאה גמורה לבעה"מ אף בע"א לא מהני דאינו חושש כיון שיכול לכפור אך י"ל דהא גם בעדים י"ל דסמך דיכול לומר לפירות הורדתיו וע"כ כיון דבאמת לא הורידו כמו שאומר עכשיו למה עשה ודלי להפסיד הפירות עכ"פ כן י"ל גם בלי עדים דשם בהודאה כשיכפור לא יפסיד. משא כ כאן דעכ"פ יפסיד הפירות ע"י דדלי לי' גם שיכפור כנ"ל שוב מורה הודאה. ומ"מ יש לחלק בין שאר מיגו להפה שאסר כיון שא"י שהודה רק על פיו. ואף במודה שהודה בפני עדים וטוען שמ"מ אינו חייב לא מצאנו שלא יהא נאמן. אך צריך איזה אמתלא למה הודה. ואף להפ' (בי"ד סי' קפ"ה) בלבשה בגדי נדות דבמעשה הודאה לא מהני אמתלא. מ"מ היינו מתורת נאמנות ע"א לבד אבל במיגו מהני וכן פ' רמ"א בטעיתי סי' קכ"ו ס' י"ג דבהודה בפני עדים א"נ טעיתי מיגו דפרעתי ובהודה שלא בעדים נאמן כיון דמיגו בעיקר הודאה והפה שאסר כו'. או דבלא עדים אין ההודאה ראי' כ"כ. א"כ אין ללמוד ממ"ש תוס' על דלי בעדים שא"נ במיגו. שיהי' הדין בלא עדים כן כנ"ל

אמנם הש"ך ז"ל פסק סי' פ"א ס"ק ח' דאף במודה שהודה בפ"ע אינו נאמן במיגו ע"ש. מ"מ היינו בלי אמתלא. וגם הסמ"ע חולק ע"ש דס' ל' שם במודה דיהיב לשום רוחא כ' סמ"ע הטעם משום מיגו דהעזה והש"ך חולק רק מטעם הנ"ל דהוי מב"ע ע"ש. וסמ"ע סובר כיון שהוא בעיקר ההודאה שא"י רק ע"פ מהני. דהא אפילו בעדים דאין חוזר ומגיד מ"מ באין כת"י יממ"א נאמנים אנוסים ושאר טענות אף דבמיגו א"נ דחוזר ומגיד כמ"ש תוספ' שם מ"מ כשאין הקיום רק על פיהם נאמנים. אף דהא מודים שהעידו כבר בפני ב"ד דעהעה"ש כמי שנחקרה כו' רק אמתלא בעי אנוסים וכה"ג וכן בהנ"ל ג"כ. ומ"מ הש"ך ז"ל סובר דבדבור נאמן טעיתי במיגו ובמעשה לא מהימן ולכך ביהיב לשם רוחא שהודה במעש' א"נ טעיתי אח"כ במיגו שלא הודה ע"ש ס"ק ע"ט סי' פ"א. א"כ י"ל גם בדלי לי' דהוי הודאה במעשה גם מודה בעצמו דדלי מהני

אמנם עיקר לע"ד דרשב"ם כ' וכמודה שמכר דמי כו' דמשמע דאינו הודאה גמורה. וכן לשון הגמ' דציין על מתניתין דחזקתן ג' שנים אי דלי כו' לאלתר הוי חזקה כו'. מבואר דמצד חזקה הוא לא הודאה דא"כ הי' ל"ל דנאמן וכה"ג. וע"כ דהפי' כמו בג"ש מורה השתיקה דשלו. כן במסייע הוי לאלתר חזקה וגם דא"צ ליזהר בשטרו. כמו כשרואה שמניחו ג"ש ולא מיחה א"צ ליזהר כן ברואה שמסייע גם לאלתר כנ"ל. וכ"כ בש"ע וש"פ דהוי חזקה. ומבואר דצריך טענה כשאר חזקה. ואי הי' חשוב הודאה גמורה הי' כהודה נתתי שדה זו דאף שהלה אומר לא נתת מהני הודאת הנותן וע"כ כנ"ל. ותוספ' דייקי דאנן סהדי כיון דדלי כו' מודה שהי' הפירות שלו ע"ש ולא כתבו על הקרקע. והטעם באמת כנ"ל. דנהי דמה דדלי הוי הודאה על הפירות אבל אין בזה הודאה על הקרקע כלל דמה"ט נאמן דלפירי אחתי'. רק כשאינו טוען הוי שוב לענין הקרקע כחזקה דג"ש דהאכילה מורה על הקרקע דשלו כן במסייע לאלתר. אבל לענין שיחשב הודאה אינו רק על הפירות. רק ממילא על הקרקע כמו חזקת ג"ש. ולכך תוס' לטעמי' דכ' ב"מ ק"י ג' תירוצים על מיגו דלפירי בחזקת ג"ש. תי' א' ג"כ דאינו מועיל מיגו נגד חזקת ג"ש דאנן סהדי וכמיגו במ"ע דמי. עוד ב' תי' דרוצה הפירות או להוציא ע"ש. ולכך כ' גם כאן ב' תי' הנ"ל דמספק' להו נגד חזקת ג"ש אי חשוב במקום עדים וכן בחזקה דדלי לי' נגד הקרקע כנ"ל. וממילא לרמב"ן וש"פ דמהני מיגו נגד חזקת ג"ש מהני גם בדלי לי' לענין הקרקע כנ"ל

ומ"מ י"ל דדוקא כטוען סתם שהשדה שלו ותובעו והחזירו דבזה נאמן במיגו דלהד"ם דלא הוחזק כפרן על הקרקע במה דדלי דכוי הודאה על הפירות לא על הקרקע ומטעם חזקה ומהני המיגו כנ"ל. ואף דכל שאינו טוען לפירות הורדתיו אינו נאמן היינו משום חזקה כנ"ל אבל מיגו מהני. אבל כשטוען גזולה היא בידך בזה י"ל דגם במיגו אינו נאמן דע"ז הוחזק כפרן דהודה במה דדלי לי' שאינה גזולה בידו דאף דהוחזק כפרן על מקצת לא הוחזק על השאר. מ"מ זה בב' דברים דפ"ד אבל בדבור א' דלא פ"ד שוב הוחזק כפרן דהודה דזה שקר שאינו גזולה בידו. ומעצמינו לא נאמר טענה אחרת לזכותו שמא לפירות דלא פ"ד. וכיון דההודאה מכחשת טענה זו דגזולה נשאר הקרקע בידו מטעם הודאה ולא מהני המיגו כנ"ל. דהא לקמן בגמ' ל"ט ע"ב ערער וחזר וערער כשאמר מקודם משכנתא ואח"כ גזולה או להיפוך כ' רשב"ם דהודאה כק' עדים ובטל לגמרי ע"ש וע"כ לא נחלק הרא"ש ז"ל רק משום מפטור לפטור דמצי הדר בי' ע"ש. אבל מ"מ מהני ההודאה שאינ' גזולה שכשטוען אח"כ גזולה חשוב נגד ההודאה כנ"ל דלא מהני מיגו וי"ל דתוס' לא כ' תי' הב' רק על מה דמשמע מהגמ' דדוקא אי טעין לפירות הורדתיו נאמן אבל אי טעין סתם להחזיר לו הקרקע אינו נאמן וע"ז קשיא להו דלהימן במיגו וע"ז מספקא להו אי חשוב במקום עדים שאינו נגד ההודאה רק משום חזקה נגד הקרקע כנ"ל. והוצרכו לפי' הב' דרוצה גם הפירות והיינו דכ' שאינו רוצה לטעון כו' אלא תובע כו' ע"ש. אבל בטוען בפי' שבגזל בידו י"ל דמודים דפשיטא להו דהוי הודאה מה. דדלי נגד טענתו כנ"ל וכן נראה לדינא דבטוען גזולה אף שאין עדים סגי בהודאתו ואין מועיל המיגו. ובטוען סתם מהני דמוקמינן בחזקת מ"ק מאחר דלרמב"ן פשיטא לי' בבירור דמהני מיגו נגד חזקת ג"ש ולתוס' מספקא להו וכן בדלי כנ"ל. וכל הפוסקים הזכירו עדים דמשמע דדוקא כנ"ל

(ב) הגבי' סל פירות כו'. בטור כ' ללקוט הפירות וכ"כ רשב"ם לסייע בלקיטת הפירות וסמ"ע כ' דמר אמר חדא כו' ולא פליגי ע"ש ס"ק א'. ולע"ד נראה דבדוקא נקיט הטור ורשב"ם כן. דהא מבואר בגמ' דהוי חזקה לאלתר וכמו בג"ש בשתיקה כנ"ל. וא"כ לפי' ר"ה ור"ח בדקל נערה ובש"ע לעיל סי' קמ"א ס' ט"ו