חידושי הרי"ם חושן משפט חלק ב קסב

שנה י' אילנות אחרים לרבותא נקיט דאף שלא אכל כל י' רק שנה מהני וכ"ש אם אכל אותן י' כל הג"ש דהוי חזקה לכל השדה אילן כיון דבזעי בזועי כו'. וא"כ להרא"ש ז"ל למה לי' כלל אכילת הכ' אילנות ב' שנים הראשונים הא אף אי לא אפיקו כלל ואכל רק הי' שבשנה ג' בנות שוח כדינו סגי דלהוי חזקה לכל השדה דהא הוי חזקה לאותן הי' כראוי כל הג"ש ואכלן בסוף כשנגמרו והוי כאכל כל הג"ש והוי חזקה לכל השדה כנ"ל

וצ"ל להרא"ש או דלא מהני שאכל אותן הי' כל הג"ש כיון דצריך בזעי בזועי י"ל דוקא כשאכל כולן פעם א' עכ"פ אז מצטרף הני להני משא"כ כשלא אכל רק אותן י' עצמם גרע דלא חשוב פיזור בכולן. וגם שאין אכילה כלל בהאחרים כמ"ש לקמן. או דאף דנימא דבאכלן ג"ש י' הי' מהני לכולה מ"מ בנות שוח שלא הכל רק פעם א' רק דמצטרף העבודה של הב"ש לשנה ג' שאוכל מ"מ לא מהני רק למה שאוכל אבל לא שיחשב ג"ש אכילה אחד לאותן כ' שלא אכל בסוף. ולכך דוקא משום דאכל כל שנה י' דהוי חזקה הני להני כנ"ל. או דכיון דצריך י' לבית סאה ולא סגי בכל שנה ג' רק שנה א' ד' עכ"פ רק דאין חילוק בין ד' בסוף או שנה א' ד' וב"ש ג' ג'. וא"כ מהנך ל' דאכל בסוף י' א"כ בשני בית סאה אכל בשנה ג' רק ג' ג' לא הי' מהני מטעם הנ"ל דהחזיק בכל הבית סאה דע"י ג' לא החזיק וע"כ צריך צירוף מה שאכל ד' בשנה א' וב' כנ"ל. ומיושב בזה מה דנקיט ל' לג' ב"ס ולא נקיט בבית סאה א' י'. דבזה הא' דאכל ד' בסוף ובזה הי' מהני מצד השנה ג' לחוד. ולכך נקיט ל' בשני ב"ס אכל לסוף רק ג' ג' כנ"ל

סעיף יז שדה אילן שחי' בו ל' אילנות בתוך בית ג' סאין ואכל י' בשנה ראשונה וי' בכ' וי' בג' החזיק בכל והוא שיהי' י' שאכל מפוזרות בכל הבית ג' סאין ולא הוציאו שאר האילנות פירות אכל אם הוציאו כו' ולא אכלן לא הוחזק אלא במה שאכל בד"א כשאכל הוא מקצת הפירות כו'

(יח) ל' אילנות כו'. היינו דצריך בכל ב"ס שיאכל שנה א' ד' וב"ש ג' ג'. וכבר כתבתי ס"ק הקודם דיש להסתפק דמשמע לרבותא נקיט שאכל כל שנה אחרים וכ"ש כשאכל ד' עכ"פ כל הג"ש והאחרים לא אפיקו דהוי חזקה לכל הבית סאה. או דלא מהני כיון שלא אכל כלל מו' האחרים. וכן נראה דהא מדר"י יליף לרבנן כו' ור"י גמר חזקה משור המועד א"כ כמו התם אף דמועד למין זה אינו מועד לאחר מ"מ נגח שור חמור וגמל נעש' מועד לכל דלא תלינן דלשור מועד וחמור במקרה כנ"ל. כן כנס תבואתו מסק זיתיו כו' לא אמרינן שהזיתים קנה וממילא תבואה וקיץ אכל רק ב' פעמים. רק כיון דג' נפרדים תלינן שוב הכל בחזקתו שקנה השדה וכולן אינו במקרה רק שלו. משא"כ אם אכל רק הזיתים ג' פעמים אף דלא אפיקו השאר מ"מ הוי חזקה רק להזיתים ואמרינן שקנה אילני הזית ושפיר אכל ג' פעמים ואינו ראי' על השאר כנ"ל. וממילא גם לרבנן כן כשאכל כל שנה י' אחרים אף דאפשר דקנה י' והשאר ב"ש בלא רשות מ"מ תולין שקנה השדה והכל כדין משא"כ אכל אותן י' עצמם אדרבא מורה שקנה אותן הי' ולא יותר ואין ראי' על השאר אף דמפוזרות ולא אפיקו כנ"ל. וכן ד' בבית סאה כנ"ל. וא"כ לכאורה לר"י באכל תבואה ג"ש ולא אפיקו זיתים וקיץ עד שנה ג' ובג' כנס תבואתו ומסק זיתיו כו' י"ל דלא הוי חזקה לזיתים וקיץ וגרע מכנס תבואתו פעם א'. כמו דמבעיא בש"ס ב"ק ל"ז שור שור שור חמר וגמל דלא הוי מועד לחמור וגמל דגרע משחו"ג כיון דלשור הוחזק בודאי אין לו צירוף לחמר וגמל. ותלינן להו במקר' ע"ש דמסיק בתיקו וכן קי"ל. א"כ כנס תבואתו וזיתיו כו' מהני אבל הוחזק התבואה בנ"ש ואילנות התבואה ודאי שלו אין להם צירוף שוב לזיתיו וקייצו והוי רק ב' אכילות דלא מהני מספק כנ"ל. וממילא גם לדידן לרבנן כשאכל י' אילנות או ד' לבית סאה ג"ש וג' שנה שנה שוב אינו מועיל כיון דאותן ד' אכל ג"ש דהוחזק בפ"ע שקנאם ואין להם צירוף לו' האחרים שוב מה שאכל ב' שנים כל שנה ג' לא מהני כלל כנ"ל. וא"כ קשה להרא"ש ז"ל דבנות שוח הוי חזקה בעבודה ותיקון כו' ואכילת הפירות שנה ג' וא"כ נגד אותן הי' של שנה ג' הוי חזקה בפ"ע בלא צירוף האחרים רק אותן הכ' שאכל י' שנה א' וי' שנה ב'. א"כ שוב לא יועיל כלל שיהי' חזקה בכ' האחרים כיון דבאותן י' דג' החזיק בודאי בלי צירוף ואף שהוא בשנה ג' מ"מ גם להיפוך חמור גמל שור שור ושור קאי בתיקו כנ"ל. ונראה דאינו מוכרח דין הנ"ל שלא יועיל ד' כשאוכלין ג"ש. די"ל דלרבנן דלא ילפינן משור המועד לא דמי לענין זה רק דיליף מר"י אלא לענין זה דלא אזלינן בתר האילנות לחשוב כל אילן בפ"ע דא"כ לא הי' מועיל כנס ומסק גם לר"י כג' שדות שאכל כל א' שנה וע"כ דחשוב כל השדה שדה אילן שיש ג' מיני פירות מחולפים תבואה וזית כו' ולר"י מהני כאספסתא כו' וממילא לרבנן בי' לבית סאה הוי כל השדה שדה אילן שמוציא פירות כל שנה ג' אילנות ואכל כל מה שמוציא השדה שנה שנה. רק מ"מ בפחות מג' שמוציא רק ב' לא חשוב שמוציא כלל. ורק בג' לב"ס ומפוזרות חשיב שכל השדה הוציא ואכל הכל דהוי חזקה. וא"כ י"ל שכשהוציא רק בב"ס ד' אילנות פירות וכן שנה ב' וג' מ"מ חשוב שאכל ג"ש כל מה שהוציא השדה אף דהן אותן עצמם שאכל א' ב' ג'. ומ"מ אף דנימא דלא מהני באכל ד' ג"ש מ"מ אין הטעם כמו לר"י דלא ילפינן לדידן משור המועד רק משום דהוי כמו שלא בפיזור דאינו ניכר ונראה שמחזיק בכל השדה אילן כיון שאוכל אותן הד' כל הג"ש. וא"כ כשאכל אותן הד' ג"ש וגם ג' אחרים כל שנה דשוב הוי בפיזור שנראה מחזיק בכולן שוב מהני ולא גרע מג' ג' וד' כנ"ל. דמ"מ אכל מה שהוציא כל השדה כנ"ל. וכן להרא"ש ז"ל אף דהחזיק בודאי לפירות אילן דשנה ג' מ"מ מהני מה שאכל השאר ג' ג' לב"ס. ובזה מיושב מה דנקיט ר"ח ז"ל בנות שוח ולא בשדפון כמ"ש תוס' דרבותא גדולה הוא אף דלג' או ד' לבית סאה דשנה ג' הוי חזקה גמורה מ"מ לא הי' מהני בלי צירוף ב' האכילות דג' ג' כמ"ש לעיל. וכן להיפוך אף דהחזיק בודאי מ"מ לא דמי לשור שור ושור וח"ג ומ"מ מהני לצרף ב' האכילות של ב' השנים כנ"ל. ותמהני שלא ביארו דינים הנ"ל

(יט) אם הוציאו ולא אכלן לא הוחזק אלא במה שאכל. עיין סמ"ע דקאי על הפירות והש"ך ז"ל דחה דבריו למה לא ישלם הפירות ולכך מפרש שאכל כדין חזקה ע"ש. וזה אמת דאף דנקיט הרמב"ם ברישא דאכל רק י' כל שנה לרבותא דגם זה מהני. אבל בסיפא בהוציאו ולא אכל רבותא להיפוך דאף שאכל י' ג"ש וכ' האחרים שנה שנה לא מהני רק לאותן שאכל. וקמ"ל דגם שאכל ג"ש מהני לצירוף כמ"ש לעיל. וגם דבלי צירוף מהני עכ"פ למה שאכל. ולכאורה קשה דכמו בפירות דאף אי טעין לפירות ירדתי נאמן מ"מ כשטוען לקוח על הקרקע והדרי שוב אינו נאמן גם על הפירות כיון שאינו טוען לקוח אפירי הי"ל ליזהר בשטרו משום הקרקע. וא"כ