חידושי הרי"ם חושן משפט חלק ב קסא

בהנאה לדידי'. והא באוסר נכסיו בהנאתו כ' הר"ן נדרי' דהוי הפקר אף דלאחרים מותרים מ"מ להחולקים י"ל כנ"ל ובל"ז לא הוי חזקה דאינו נפסד כנ"ל. ובכלאים בח"ל דקי"ל יורד ולוקח ובלבד שלא יראנו לוקט לכאורה כשלא ראהו לוקט שוב יהי' חזקה מדהניח ליקח הפירות לביתו דכשיהיו מונחים היו מותרים גם לבעה"ב ובשלמא כשאין אילנות אחרים רק זה ממ"נ א"י למחות בידו מליקח לביתו דאי שלו הוא כלאים ואי אינו שלו לאו בע"ד דידי'. רק כשיש עוד אילנות שאינם כלאים אחר הלקיטה הי' לו למחות. אך ז"א דחשוב כדקל נערה דלאו חזקה עד שיגדור ממחובר וכאן על הלקיטה א"א לו להקפיד דראהו לוקט אסור. ורק אח"כ על מה שמכניס תלושין אינה חזקה כנ"ל. ולכאורה בכלאים יש להסתפק אם הי"א הנ"ל חולקין רק בהי' זרוע כלאים אבל זרע הוא מודים כמ"ש רמב"ן ז"ל או דאכילת איסור אינה כדאכלי אינשי לא מהני גם בזה. וגם אי אא"א ד' שאינו שלו. י"ל להפ' ה' רבית (סי' קס"ט סי"ג) דגם בבע"ד אמרינן אאמע"ר. א"כ אינו נאמן שלקחה וממילא אכל באיסור כלאים ואמרינן שלא לקחה ולא נאסר כנ"ל. אך י"ל דהא אם לא לקחה אכל באיסור גזל אין חילוק ונאמן שוב שלקחה כנ"ל

(טו) אכל הזמורות כו'. נראה דוקא מהאי גיסא ומהאי גיסא כנ"ל. ובשאר שנים לא מהני אכילת זמורות בלא פירות כאכלה שחת רק בהני דקאי להכי. ומ"מ אף דבשאר שנים ודאי דסגי בפירות בלא זמורות. מ"מ בשני שביעית וכלאים כשלא אכל הזמורות יש להסתפק אי מבטל החזקה דלא ליצטרף שנה הקודם עם ב' דאח"כ דהוי כמוברי או לא די"ל דכשאינו אוכל אינו מבטל דמ"מ אינו פירות. וכן משמע גם ל' אילנות ואכל י' י' וה"מ דלא אפיקו כו' ובתוספ' שם גבי בשנת שדפון והא יש זמורות וחשוב אפיק ולא אכל. ואי אכל יחשב שוב אכילה כיון דליכא פירי אחריני ואין צורך דלהוי הני י' חזקה לכולהו. ומשמע דאף דלא אכלן אינו מגרע

סעיף טו המשיר פירותיו קודם שילקטם אע"פ שעמדו על האילן עד שגדלו כל צרכן אינ' חזקה (דלא הוי חזקה עד שילקט הפירות בידו)

(טז) עד שילקט הפירות בידו. זו פי' דקל נערה לר"ה. ומ"ש בסמ"ע ודו"פ די"ל דהר"ח חולק דדוקא במשיר קודם גמרן אבל אח"כ מה חילוק בין ביד ע"ש. לע"ד שאינו חולק דעיקר הטעם כיון שאינו לוקט מהאילן אין שייכות להאילן כיון שנשרו לוקח דבר תלוש מרשותו של זה ולא חשוב כלל מחזיק בשדה או אילן של חבירו רק נוטל פירות תלושין מרשותו כנ"ל. ופשוט לרמב"ם (פ"א מה' מכירה) דאכילת פירות קנין הוא דלא מהני אוכל פירות שנתלשו וכן לענין חזקה לדידן. ואדרבא ר"ח ז"ל מודה בזה דהא יכול ללקטן בגמר בשולם כיון שמשיר אח"כ ולא לקטן ודאי להחזיק ולגדור דיקלא דלאו דילי' דלא חציף כנ"ל. משא"כ משיר קודם גמרן דא"א ללקטן קודם כיון שלא נגמרו. והוי כשחת כיון שכך פירותיו מ"מ כיון שלא לקטן אלא בתלוש לא מהני כר' האי כנ"ל. ואף אכלה שחת דוקא ממחובר. ומשמע דאף נזדמן שנשרו ג"כ הדין כנ"ל. ואף דנקט דקל נערה שדרכו כן משום דסתמא כן דהא מוקי לשמואל עד שיגדור כו' דוקא ביד כנ"ל. וכן סיום לשון רמ"א ז"ל למותר שכתב המחבר אלא משום דלשון המחבר אילן המשיר דמשמע דוקא שדרכו כן. מסיים רמ"א כו' עד שילקט ביד אף שאין דרכו רק עתה לא ליקטן כנ"ל. ומ"מ ודאי אם שכר פועלים ללקטן מהני אף להפ' לעיל בשכירות דבלא שטר מצי אמר לא ידעתי ששכר להם. וכן כאן יוכל לומר לא ידעתי שזה שכרם והן לא לקטו לעצמם כמו התם דז"א דשם דרים לצורך עצמם משא"כ בפועל ודאי נקרא שם השוכרים על הפעולה ובתורת שליחות דשלוחו ש"א כמותו ואף פועל נכרי דלא בר שליחות משמע דמהני. רק אם אדם אחר לקט מעצמו ממחובר שלא בשביל המחזיק והניחם שם והמחזיק אספם והכניסם לביתו נראה דג"כ לאו חזקה כמו בנשרו מעצמם כנ"ל. והגם דרי"ף ורמב"ם לא הזכירו דין הנ"ל וע"כ דלא מפרשי הכי דקל נערה כמ"ש לעיל מ"מ משמע להו לש"ע כיון דלא מצינו חולק בפירוש על ר"ה ז"ל י"ל דבגוף הדין מודים מסברא. וגם דאפשר נכלל בלשון עד שיגדור כו' דדוקא ממחובר והמ"ל נ"מ זו ג"כ. והירושלמי דאמר ראוהו חורש זורע כו' ולא הכניס פירות ולא הזכיר הלקיטה י"ל דהוא בכלל הכניס כנ"ל. גם די"ל דסבר כרב כנ"ל

סעיף טז (יז) היתה השדה נטועה אילנות כו' י"א שאם התחיל בשני חזקה בשנה ראשונה שחנטו כו'. זה כ' הרא"ש ז"ל מסברא. ונראה דדוקא קאמר שהתחיל שנה א' מהחנטה שמאז ואילך חשוב מה שעושה נעל כו' לצורך הפירות דשנה ג' וכיון דאוכל הפירות בסוף חשוב ג"ש. ואף דלכאורה הרא"ש לטעמי' דניר מצטרף כשאוכל בסוף משא"כ המחבר שפ' דיעה א' ס' ט' דלא מצטרף. אך ז"א דסבר הש"ע דאחר חנטה באילן כאחר זריעה בשדה דחשוב לצורך הפירות משא"כ ניר דמועיל אז רק לגוף הקרקע כיון שלא נזרע עדיין כנ"ל. ומ"מ אף דהרא"ש סבר דניר מהני מ"מ העבודות קודם חנטה לא מצטרף דניר מהני רק למה שנזרע אח"כ וכיון דאוכל איגלאי שהניר לצורך האכילה משא"כ העבודו' לאילן מהני על לעולם לא רק לצורך השנה שאוכל. וכבונה חורבתו כו' שסתם בש"ע דלא מהני וכמ"ש לעיל ס"ק י"ב. וגם סבר הרא"ש דאף דקי"ל כשמואל ג' גדירו' כו'. היינו במה שעושה פירות בכל שנה משא"כ בעושה א' לג"ש מודה דסגי בג"ש ומהני העבודות להצטרף דלעולם האכילה רק יום א' כנ"ל. אבל אם התחיל להחזיק ב' שנים אחר החנטה ואכל הפירות אחר שנה ואח"כ החזיק עוד ב' שנים ונעל וגדר לצורך הפירות ועדיין לא נגמרו וזה מערער לא מצטרפי הב' שנים שאחר האכילה אף שהוא לצורך הפירות שיהי' אח"כ. ותוספ' ריש פ' ח"ה מדמי לה שגם שיזרע לבסוף ולא יקצור מצטרף לר"י עם האכילה שמקודם. וכן לרבנן באילן נעל וגדר ע"ש. מ"מ נראה דלא מהני לרבנן רק נעל כו' שקודם האכילה לא אח"כ שיחשב שנה כנ"ל. וראי' לזה דא"כ בל' אילנות שאכל כל שנה י' דאמר בגמ' (ל"ו ע"ב) דמדר"י נשמע לרבנן דהני הוי חזקה להני. ומוקי לה הר"ח ותוספ' בבנות שוח שאותן שחנטו קודם נגמרו שנה א' וכן הב' כנ"ל. ואי כנ"ל מה צריך שיועיל חזקה דהני לכל השדה הא החזיק בכולן ממש דאותן שנגמרו שנה ראשונה עשה אח"כ ב' שנים צרכי האילן ואותן של הב' שנה אחר אכילה ושל ג' החזיק לגמרי. דאי לא עשה נעילה ומה שצריך לעשות לא מהני כמו לר"י דלא אחזיק כראוי אף דחשוב חזקה בכל השדה אינו רק יום א' וע"כ דנעל כנ"ל. וא"כ מה צריך למה דחשיב בכולו. וע"כ דלא מהני העבודה שנה או ב' אחר האכילה כיון דמזו העבודה לא אכל בסוף. ולכך צריך דהוי חזקה להני וחשוב ג' אכילות וג' שנים

אמנם קשה דהא משמע בגמ' דהא דנקיט שאכל כל