חידושי הרי"ם חושן משפט חלק ב קנח

אמר עוד ערלה לחוד דאינו חזקה לאשמעינן דאף שאכל הזמורות ג"כ ואם לא הי' אוכל הפירי דאיסור הי' מהני כמו בקאי לשחת כנ"ל. מ"מ כיון שאכל הפירות גרע כמ"ש לעיל. דכיון דכשיש אכילת פירי דאדם לא חשיב אכילת שחת אכילה שוב י"ל דגרע דגלי דעתי' שאוכל הפירות דערלה ושוב לא הוי אכילת הזמורות אכילה לגבי דידיה ומצד אכילת פירות דאיסור אינו כדאכלי אינשי וגם לא נפסד כמ"ש רשב"ם ז"ל. וממילא גם תרוייהו לא מהני. והיינו דקמ"ל ר"י דאכלה ערלה היינו באיסור מגרע החזקה שהי' מהני בלא אכילתה ע"י הזמורות כדרך העולם דזה לא הי' מוכח מאידך מימרא דדומי' דכלאים לר' יאשי' כנ"ל. ומוכח דאכילת זמורות הוי אכילה. דאל"ה רק דאתי לאשמעינן דאכילת זמורות לא מהני לא הול"ל אכלה ערלה רק אכל זמורות בשני ערלה א"ח וע"כ דעל אכילת איסור קאי והא כבר אמר כל הג' וע"כ דקמ"ל דמגרע אף דזמורות הי' מהני כנ"ל ומייתי ר"י לטעמי' דאמר ערלה ש' וכלאים. ואעפ"כ אמר ערלה לחוד ג"כ כדאמר הכא ומוכח דמהני כנ"ל. וכן מייתי כאן סייעתא מברייתא דסתמא כרבנן דר' יאשי' קודם דנהוג וגם בכלאים סתמא היתר זמורות ותני דאינו חזקה מוכח כר"י דמגרע כנ"ל. וגם אי לא נימא סברא הנ"ל דמגרע רק כיון דזמורות חשיב אכילה לכל העולם בשני ערלה הי' לו למחות והוי חזקה. מ"מ נראה דהא תוס' במשנה ריש פ' ח"ה ד"ה ג"ח כ' ובשדה אילן דבעו רבנן ג"ש מיום ליום אע"ג דלא שייך אכלה שחת איכא למימר שזומר ומעכב העצים לעצמו ואע"ג דמתקן בכך והוי כמו ניר מ"מ כיון שמעכב לעצמו מהני ע"ש. והנה למאי דקי"ל דדקל נערה שפירותיו נושרין לא הוי חזקה ע"ש ס' ט"ו דדוקא מה שלקטו ממחובר דקי"ל כשמואל עד שיגדור כו' משא"כ מה שלקחו תלוש לביתו לא הוי חזקה. וא"כ זמורות למה יועיל כיון דמה שזומר ולוקחם מאילן המחובר הוי רק ניר דשיבא דכרבי כו' דמהני לאילן. ורק אחר שזומר מה שלקחם לעצמו. והוי כדקל נערה כנ"ל דמה שלוקח בתלוש לביתו לא משוי חזקה כנ"ל אך תוס' כ' שפיר דלהצטרף לאכילה גמורה שפיר מהני דאף שלקיטת הפירות יום א' מ"מ מהני מה שזומר ומעכב לעצמו כעושה בשלו שיועיל אח"כ לקיטת הפירות ממחובר כראוי ולא גרע מנעל וגדר כנ"ל. וניר להפ' דכשאכל מצטרף הניר כנ"ל. וא"כ קשה גבי אכלה ערלה לפי' תוס' דבשביל הזמורות דהיתר יהי' חזקה הא כיון שאין אח"כ לקיטת פירות דאיסורא הוא ולא חשוב אכילה. רק הזמורות לחוד יחשב פירות. וא"כ שוב הוי כדקל נערה דלא מהני דבשעת לקיטה מאילן הוי משביח האילן רק אח"כ שלקחם לעצמו והוי תלוש כנ"ל. ולמה יהי' חזקה באכילת זמורות אף בשני ערלה כנ"ל

אמנם בגמ' נ"ד ע"א אמר שמואל דמאן דפשח דיקלא אדעתא דדיקלי קני אדעתא דחיותא לא קני ה"ד שקי, מהאי גיסא ומהאי גיסא ע"ד דדיקלא כולא מחד גיסא ע"ד דחיותא. ופי' רשב"ם ז"ל מהאי ג' ומהאי כו' שכן מנהג לעשות אע"ג דא"ל נמי אדעתא דחיותא סתמא כל אדם אדעתא למקני מכוין וכיון דא"ל הכי וא"ל הכי קני כו'. כולה מחד גיסא מקלקל הוא את האילן שמגלהו כולו מצד א' ודאי ע"ד דחיותא לחוד מכוין דלאילן לא חייש עכ"ל וא"כ כאן לענין חזקה בלקט כולן מחד גיסא מורה הלקיטה שלצורך חיותא והוי אכילת פירות ממחובר דהוי חזקה וא"ש לשיטת תוס' דאכלה ערלה היינו הזמורות דמהני. אמנם לטור ורוב הפוס' דבאתרי דמוברי ואכלן רצופות דלא מהני כיון ששומט ואוכל ואינו חושש לקלקול השדה רק לאכול הפירות כדרך גזלן לא מהני ע"ש לעיל וע"כ לא נחלקו רק משום דאיכא אתרי דלא מוברי. אבל בזה כיון שלוקט מחד גיסא ומקלקל האילן ורק לאכול הזמורות ואינו חושש לקלקול האילן לכ"ע לא הוי חזקה דשומט כדרך הגזלנים כנ"ל. וע"כ דמיירי מהאי גיסא ומהאי גיסא ואף דא"ל הכי וא"ל הכי מ"מ י"ל כמו שם לענין קנין דאמרינן מסתמא רוצה לקנות ומכוין ע"ד האילן להשביח כן בזה לענין חזקה אמרינן להיפוך דמסתמא רוצה להחזיק ע"ד דחיותא שיועיל לחזקה דלאילן לא מהני ואף שאינו דומה לגמרי לקנין דרוצה לקנות משא"כ חזקה דכל שאין עירעור א"י אם נצרך לו. מ"מ י"ל ק כמ"ש הגמ' באיכא דלא מוברי א"א דדידך הי"ל למזרעא למהר' החזקה ע"ש בש"מ כן בהנ"ל. וא"כ זה דוקא כשאינו אוכל הפירות רק הזמורות בשני ערלה הוי חזקה כנ"ל דרוצה להחזיק מסתמא. אבל באוכל אח"כ גם הפירות וגלי דעתי' דרוצה להחזיק באכילת פירות שוב סתמא ע"ד האילן הי' לקיטת הזמורות ולא הועיל להחזיק ואכילת פירות דאיסור ג"כ לא מהני ושפיר אמר ר"י דאכלה ערלה מגרע דלא הוי חזקה אף שכבר אכל הזמורות מגרע מה דאכלה ערלה כנ"ל. ומייתי שפיר דמוכח דזמורות הוי אכילה כנ"ל וא"ש

ולשיטת תוס' לע"ד ניחא מה דתמוה מה הי' הספק שם בכתובות דהוצרך לאתויי דעביד ר"י עובדא בח' זמורות. דאם הפי' דחשוב דרך כבוד דלסגי בפחות מדינר אינו ענין לחזקה. ואי דמהני בשוה דינר כמ"ש הרמב"ם (פ' כ"ג מה' אישות) מהו הספק כיון דהנאה מהני ודאי דאכילת בהמה הוי הנאה. ולמ"ש הספק הי' כיון דמה שלקט הזמורות הוא לצורך האילן לא חשוב פירות כלל ונעשה קרן אחר הלקיטה כשאר חפצים שאינו שייך לפירות האילן וכהאי דד' מאה זוזי שם דנטל מהקרן לא חשוב פירי דיהי' שייך הוציא ואכל דההוצאה על האילן וזה אינו מפירותיו כיון דמסתמא לא ע"ד דחיותא ומייתי דעביד ר"י כו' ולטעמי' דה"ז חזקה באכילת זמורות והא בתלוש לא מהני וע"כ דסתמא ע"ד דחיותא וחשוב פירות. ואף דשם רוצה להחזיק כנ"ל. מ"מ אי לא הי' הזמורות חשוב פירות האילן כלל כיון שלקיטתו להציל מקלקול האילן לא הי' חזקה כלל ומוכח שפיר דהוי פירי כנ"ל. גם י"ל דהספק הוא דזמורות מאכל פילין כמ"ש תוס' קדושין ולשאר בהמות הוי אכילה ע"י הדחק ומספק' לי אי אכילת בהמה שע"י הדחק חשוב אכילה ואיפלגי בה ר"י ור"ל שבת ע"ו ע"ש וב"ק י"ט. ודוחק

ולגירסת רשב"ם י"ל בפשיטות דעביד עובדא בח' זמורות דבעי שוה דינר או איסר דרש"י פי' שם דרך כבוד שלא נראה כגזל ע"ש. ומביא ר"י לטעמי' דאכלה ערלה אינו חזקה וסתם אמר ולמה לא יועיל אכילת הזמורות. ובשלמא מהאי גיסא ומהאי י"ל דאדעתא דאילן ולא מהני כניר כנ"ל. אבל כולא מחד גיסא יועיל. וע"כ דחשוב כשמיט ואכיל כגזלן כיון שמקלקל האילן ושוב בעי שוה דינר שם כנ"ל

ולשיטת הרמב"ם ז"ל דגריס אכלה ערלה הוי חזקה וקאי על הפירות דאף באיסור הוי אכילה ותמוה האי דכתובות דמה ענין ח' זמורות להא דר"י. ופי' ב"י דמדמי זמורות לאסור ע"ש דתמוה מהו הדמיון. וי"ל דהא באיסור נהי דכשרואין שאוכל הוי אכילה גבי דידי' מ"מ הלקיטה מהאילן ודאי דלא נראה כלוקט פירי הראוי לאכילה דהא מסתמא לא מחזקינן ברשיעי רק לשריפה וא"כ מה שנעשה אוכל הוא אח"כ. והוי כדקל נערה הנ"ל דעל הלקיטה א"צ למחות ואח"כ שאוכל אינו