חידושי הרי"ם חושן משפט חלק ב קנז

קצירכם ע"ש. א"כ גם לדבריו הכור דעייל שלו הוא דהוי תבעו והודה לו דוקא כנ"ל שפיר לא הוי חזקה דא"א לו למחות שהי' זוכה בפירות שהכניס ע"פ דין כנ"ל

סעיף יא אכלה ערלה שביעית וכלאים אעפ"י שנהנה בעבירה ה"ז חזקה (ויש חולקין וס"ל דלא הוי חזקה אא"כ אכל הזמורות או כיוצא בזה שאין בו איסור)

(יב) אכלה ערלה כו'. הנה רש"י ורשב"ם ותוספ' ורמב"ם פי' כל אחד פי' אחר. ולכל הפירושים תמוה מאד הגמ'. ולע"ד לישב בעזה"י דגי' רשב"ם ב"ב ל"ו אמר ר"י אכלה ערלה אינו חזקה ופי' א' מהג' שנים דלא איכפת לי' ולכך לא מיחה כו' ואמר תנ"ה אכלה ערלה ש' וכ' אינו חזקה ע"ש. ותמוה כק' תוס' דכתובות ד' פ' גבי הוציא הרבה ואכל קימעא אמר בגמ' עבד ר"י עובדא בחבילי זמורות ור"י לטעמי' דאמר ר"י אכלה ש' וכלאים הוי חזקה. ומפורש להיפוך וגם מה ענין לזמורות. ואם זה מימרא אחרת הי' להביאו כאן ולמירמי הדדי דחד לישנא הוא ע"ש בתוספ' דלכך גרסי הוי חזקה ע"ש וכן רש"י ז"ל בכתובות כ' כן. ותמוה לי גם לגרסתם דחד מימרא הא ב"ב לא הזכיר ר"י רק ערלה וברייתא מייתי ע' ש' וכ' כו' ושם אמר ר"י לטעמי' ערלה ש' וכ' הוי חזקה ע"ש. ולכך י"ל לרשב"ם ז"ל דאדרבא מהכא דייק דלמה באמת ברייתא הזכירה כל הג' ור"י הזכיר רק ערלה. ובשלמא שביעית י"ל דא"נ בח"ל אבל כלאי הכרם הי' לו להזכיר. וי"ל דלכאורה אם שנה א' ערלה מ"מ כשעשה כל עבודות האילן הנצרך ואוכל שנה ב' וג' בהיתר למה לא יועיל כמו בנות שוח שעושה א' לג"ש ופ' הרא"ש דהוי חזקה באכילה א' אם התחיל כשחנטו ותיקן צרכי האילנות כו' כמ"ש ס' י"ו. כיון שעשה כדרך לצורך שנה ג' כדרכו. ומה חילוק כיון שכן דרך האילן דהפירות אינו מותר עד שנה ד' וכאלו לא הוציא כלום בשני ערלה. ואף שלא אכל באיסור יועיל כנ"ל ויהי' נחשב מה שתיקן צרכי האילן בשנה א' דערלה לצורך פירות דשנה ב' דהיתר כנ"ל. אך לדעת רמב"ן ז"ל ס' ח' ט' דאם בנה כו' או תיקן צרכי השדה שיהנה אינו מצטרף למה שנהנה אח"כ וכן ניר אינו עולה בחשבון כו'. א"כ החילוק שפיר דבנות שוח חשבינן משעת חנטה שנעל וגדר הוא צורך שמירת הפירות שיגמרו בשנה ג' שפיר מצטרף ב' השנים דג"כ חשוב נהנ' שהי' רק צורך הפירות. משא"כ שנת ערלה שאף אם לא ישמור הפירות דשנת ערלה מ"מ יעשו פירות דשנה ד' שהוא מותר ואין שמירת הפירות דשנה זו מועיל לפירות דשנה ב' שהן חדשים. ושפיר כיון דערלה לא מהני ממילא לא מהני מה שנעל וגדר כנ"ל. ואף דתיקן צרכי האילן וזה שפיר מועיל לשנה האחרת דכשיתקלקל האילן לא יעשה פירות. מ"מ זה הוי כניר כו' ובנה דמהני לגוף הקרקע ואינו מצטרף כנ"ל. ולא דמי לבנות שוח דבשעת נטה אם לא ישמור הפירות לא יהי' בשנה ג' משא"כ ערלה כנ"ל

אמנם לדיעה ב' ס' ט' דניר מצטרף כיון שאוכל אח"כ וכן בנה או תיקן צרכי האילן עצמו ג"כ מהני להצטרף ואם לא הי' עושה פירות כלל עד שנה ג' הי' חזקה ע"י שתיקן צרכי אילן ב' שנים ואכל שנה ג' וכמשמעות לשון הרא"ש דחשיב תיקון צרכי האילן ע"ש וא"כ קשה כנ"ל בערלה למה לא יועיל שנה א' או ב' להצטרף עם שנה ג' שבהיתר כנ"ל כיון שתיקן צרכי האילן שנה א' וב' ג"כ כנ"ל. הגם די"ל דכשאוכל ערלה גרע מלא אכל כלל דשוב מורה דמה שתיקן צרכי אילן הי' לצורך אכילת פירי דשנה זו דערלה לא לצורך שנה ג' דהיתר וזה אינו כדאכלי אינשי ולא מהני להצטרף לשנה ג' שיחשב כנ"ל. מ"מ קצת דוחק דיהי' גרע מלא אכל כלל. ולכך י"ל דהא הרא"ש יליף לה הא דבנות שוח מאילנות (ל"ו ע"ב) כנ"ל ע"ש בל' י' לבית סאה כו' ושם אמר בגמ' ה"מ דלא אפיק אבל אי אפיק ולא אכל לא מהני ע"ש. וא"כ בערלה כיון דזמורות היתר הוא וחשיב אכילה. ממילא כיון דאכלה ערלה היינו הפירות שאיסור ערלה נוהג בהן לא הזמורות לא מהני שיחשב אף שלא אכל התיקון לצורך שנה ג' דהא אפיק ולא אכל דיש פירי דהיתר גם בשנה דערלה היינו הזמורות כנ"ל ולא אכלה ולכך לא מהני אכלה ערלה כנ"ל. וא"כ ממילא מוכח מר"י דאכילת זמורות חשוב אכילה ואם אכלן בשני ערלה הוי חזקה דאי לא הוי אכילה שוב אכלה ערלה הי' חזקה כנ"ל. ומיושב דברייתא תני כל הג' דערלה כנ"ל. ושביעית ענין אחר דהפקר ואינו איסור וקמ"ל דלא הוי חזקה באכילת פירי דהפקר ואם שמרן הוי באיסור וג"כ יש זמורות דהיתר. וכלאים קמ"ל ג"כ כמ"ש תוס' דמיירי שזרע אח"כ שהזמורות לא הוסיפו מאתים רק הפירות ע"ש. וקמ"ל בזה כשזרע הוא התבואה על הגפן באיסור כלאים דאף שאכל הזמורות דהיתר ג"כ מ"מ אינו חזקה דלא הוי כדאכלי אינשי כיון שהי' אפשר לו שלא לזרוע כלאים שיהי' פירי דהיתר וזרען דאסור רק הזמורות דמאכל בהמה הוי שוב כאכלה שחת דאינו חזקה כיון דקיימא לזריעת מאכל אדם כנ"ל. ויש רבותא בכל הג' דתני בברייתא כנ"ל. אבל ר"י נקיט רק ערלה דשביעי' אינו נוהג בח"ל וכלאים א"צ למנקט דהא נהיג כר' יאשי' (ברכות כ"ב) דאינו כלאים עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד ולא משכחת לה שיהיו הזמורות מותרין והפירות אסורין. ואכילת איסור מוכח מערלה דאינו חזקה דבכלאים אף שאין זמורות לא שייך טעם הנ"ל. עכ"פ מוכח מר"י דאמר אכלה ערלה אינו חזקה. דאכל בשני ערלה הזמורות דהיתר כיון שאין אכילה אחרת דהוי כצואר מחוזא דקאי לשחת הוי חזקה דאם לא הי' חשוב אכילה הי' מהני ערלה כנ"ל. וע"כ כנ"ל. וממילא גם בשביעית ואכל הזמורות או כלאים לרבנן וכשהי' זרוע קודם שהחזיק בענין שהזמורות הי' מותרין והפירות אסורין כמ"ש תוס' הי' חזקה באכילת זמורות כנ"ל. ושפיר מייתי בכתובות דעביד ר"י בחבילי זמורות כו' דלטעמי' דערלה ש' וכלאים הוי חזקה דמדברייתא נקיט כל הג' ור"י נקיט ערלה כנ"ל מוכח דכל הג' כשאכל זמורות דהוי חזקה כנ"ל. או שאמר ר"י בפירוש דהוי חזקה כנ"ל. דלא קשה דהוי לי' למירמי אהדדי. דאדרבא כל הטעם דאכלה ערלה הפירות אינו חזקה הוא רק משום דאי אכל הזמורות הוי חזקה כנ"ל

ולכאורה הי' אפשר לפרש שם בכתובות דאמר סתם עבד ר"י עובדא בח' זמורות א"כ י"ל דעביד עובדא דלא חשבי' אכילה ולטעמי' דאמר סתם אכלה ערלה אינו חזקה דמשמע אף דאכל הזמורות ג"כ מ"מ לא מהני דאינה אכילה והגירסא כי הכא. אך ע"כ לא משמע להו לתוס' כן רק דעביד עובדא כו' משמע דחשיב אכילה כנ"ל. וי"ל עוד דשפיר ב' מימר' ובתרוייהו אינה חזקה חדא אמר כל ג' כדמייתי התם דאמר ר"י ערלה שביעי' כ' אינה חזקה. ואמר ג"כ אכלה ערלה לחוד דאינה חזקה כדמייתי הכא. ואכלה ערלה דמשמע הפירות שערלה נוהג בהן. ומה דאמר ר"י באמת תרוייהו היינו דאף דאמר כל הג' דאינה חזקה קמ"ל דאיסור אינו אכילה ודומיא דכלאים שאין בה אכילת היתר דגם הזמורות אסורין כנ"ל. ולכך