חידושי הרי"ם חושן משפט חלק ב קנה

א' דרשב"ם דקל ילדה שגומר וממהר פירותיו ובפחות מג' שנים שלימות יש ג' פירות. ולכך השמיט שזה נכלל בלשונם ג' בצירות כו'. וא"כ מוכח ג"כ דס"ל כמ"ש. דאי נימא דמהני כשהחזיק מעט קודם גמר פירות ועד אחר אכילה חשוב כשנה ועוד ב' אכילות יהי' סגי. א"כ למה לגמ' לומר דקל נערה א"ב הא בכל אילנות ותבואות נפ"מ כנ"ל. דסגי לשמואל ב' שנים ומעט כנ"ל. וע"כ דלדעתם ז"ל ג"כ בעי מתחלת גידול ואין נ"מ בזה רק בדקל נערה וממהר גמר פירותיו כנ"ל. והכי דייק לשון הרמב"ם (פי"ב מטוען ואינם מיום ליום ע"ש שאין שלימות לגמרי אבל לא שיהי' די ב"ש ויום אחד. וע"כ כנ"ל ולדיעה ב' שהסכים רמ"א צריך השלמת הזמן גם שמיהר גמר פירותיו כנ"ל

והנה רמב"ן ז"ל מפרש גם ד' רב שאין ג"ש מיום ליום רק מהתחלה עד סוף. מ"מ מוכח דס"ל כמ"ש רק דמפרש דקל נערה א"ב שממהר חודש א' משאר דקלים לרב אזיל בתר דקלים דעלמא ולשמואל סגי כמו שהוא באילן זה אבל ג"כ מתחלת גידול כנ"ל דאל"ה א"ב טובא ע"ש. וי"ל בהכרעת רמ"א ז"ל נגד הרי"ף ורמב"ם ונהי דלענין הקרקע י"ל בח' מ"ק קאי בספק ורק בעובדא דרבה ור"י אמר היכא דקיימא ארעא תיקום לא בשאר ס' דדינא. אבל משמעות דבריו גם להוציא פירי דאכל. ותמוה להוציא נגד פ' הנ"ל אף דהקרקע יוצאה מ"מ ס' הוי. ואפשר כיון דמספק מוציאין הקרקע שוב הו"ל למיזהר בשטרי' ומוציאין הפירות כדאמר בגמ' לענין לא חציף כו'

סעיף ב ג ד וג"ש שאמרו צריך רצופות הרי שהחזיק בשדה וזרעה שנה והוביר שנה לא החזיק. הי' דרך בני איתו מקום להוביר' אע"פ שמקצתם זורעין כו' ה"ז החזיק כו' שה"ה אומר לא הוברתי אותה אלא כדי שתעשה הרבה בשעת הזריעה. אכלה ג' שנים רצופות. באתרא דמוברי יש מ"ש דהוי חזקה ויש מ"ש דלה"ח

(ח) הי' דרך כו' לחוביר כו'. רשב"ם כ' דכיון דראית שעשיתי ניר ע"ש הובא ב"י. ובש"ע סתם משמע דא"צ ניר וכן הפ' לא הזכירו. ומ"מ נראה דדוקא באתרא דמוברי בלא ניר. אבל כשנרין חשוב כדלא אחזקי אינשי כשהוא לא נר. ומצאתי כן בש"מ שכתב כשמנהג המקום דהמוברים אין נרין וגם הוא לא נר הוי חזקה כיון דלא שינה ודלא כרשב"ם ע"ש. ולכאורה דוקא כשכולן אין נרין אבל אי איכא דנרין כנ"ל. הא כיון דאמר גמ' על איכא דמוברי א"א דדידך הי"ל למזרעי' והיינו להראות דשלו. ואמר ב' טעמים או חדא כו' לא נטר או הכי ניחא לי דעבדי טפי ע"ש (דף כ"ט) ובטור וש"ע ג"כ טעם הנ"ל. וא"כ לענין ניר כיון דיש נרין שייך א"א דידך הו"ל לעשות ניר כאותן מקצת להראות דשלך דלא שייכי ב' הטעמים לענין ניר דאדרבא ודאי דעביד טפי. מ"מ אינו נראה דר"י הובא בש"מ פי' א"א דדידך הי"ל למזרעי' למהר חזקתך ע"ש וא"כ לענין ניר דאינו מצטרף לא שייך כלל איבעי לך דלא ימהר חזקתו ע"י ניר ושוב בלא הני טעמי אין ריעותא במאי דעביד כמקצת שאין נרין. ועוד די"ל הוצאות הניר שייך ג"כ לא ניחא לי כמו בהא דעביד טפי כנ"ל

ונראה דגם רשב"ם ס"ל כן רק דסתמא המוברים נרים. או כדאמר בצונמא במה קני הו"ל לאוקמי בה חיותא ולמשטח פירי כו' ע"ש (כ"ט ע"ב). א"כ י"ל גם בשנה שמוברים או שנרים או דמוקמי חיותא כיון דיש שנה שלימה שאין ראוי אז לזריעה. א"כ לא הוי כדאחזקי אינשי כשאין משתמש בה כלום. אבל כשכולן אין משתמשין כלל בשנה דמוברי מודה רשב"ם דמהני דהא אמר דמודה ר"ה בחנותא כו' דליממא עבידי לילה לא כו' ושם אין עושה כלום בלילה ומ"מ מהני. ומרשב"ם אין ראי' די"ל דמפרש דסגי בג"ש. רק תוס' שמפרשין דבעי ו' רק בהני דמוברי באגי והקשו פשיטא ע"כ דס"ל או דלא כרשב"ם שא"צ ניר או דמודה בלא שייך ניר וממילא בכולן כן מודה. אך אין ראי' דבכולן מוברי ודאי מודה רשב"ם. רק באיכא דלא מוברי י"ל דמצריך ניר אף דציין על באתרא דמוברי מ"מ קאי למאי דמסיק דאיכא כו'. די"ל דבכולן מוברי אף דעושין ניר והוא לא עשה אפשר דמ"מ אינו מבטל דגוף החזקה כדאחזקי אינשי ואף ששנה הבור אינו כדעבדי י"ל דאינו ענין לשנות החזקה. ודוקא זרע בלא חרישה לגמרי כ' טור חד פי' (על תפתיחא) דלא מהני. משא"כ ע"י חרישה משנה זו עצמה. רק בזמן הבור לא נר י"ל כנ"ל. ובאיכא דלא מוברי ג"כ צ"ע דלא הוזכר בפ' רק בשיטה הנ"ל מ"מ לדינא. נראה כן. גם י"ל דכ' רשב"ם דפריך פשיטא באתרי דמוברי כו'. והא משמע דאף שזרע שנה ראשונה אחר שנה שזרעה גם בעלים הראשונים ואח"כ הוביר שנה ואח"כ זרע כו' ג"כ מהני וא"כ למה הא לא הי' המערער צריך לראות בשדה אחר שנה זרועה שנה א' דזמן בור ורק בשנה זרועה ואז מצאה בורה ולא הי' לו למחות. ולכך כ' רשב"ם דכה"ג צריך ניר שידע כנ"ל. ומשמעות הפ' דגם כה"ג א"צ. ומ"מ מאחר שהטור הביאו ומשמע דאינו חולק על רשב"ם הי' להם להביא בש"ע דעתם

(ט) לא הוברתי כו'. בטור ב' הטעמים דכשהשדה טובה לא שייך טעם ב' רק משום בכולא באגי כו'. וכשעומדת בין זרועות וגם שזה טובה דלא שייכי ב' הטעמים באמת מבטל החזקה. וקשה למה השמיט בש"ע טעם א' ונקיט רק הב'. והטעם דמשמע בב"י שכ' דסבר רבינו דלשנוי' קמא דוקא בעומדת בין שדות בורות. ולתי' ב' אע"ג דלא קיימא כו' ע"ש. ולא כ' להיפוך גם בשדה טובה דשייך טעם א' ולא הב'. משמע דס"ל לב"י דתי' ב' לעולם שייך דגם שדה טובה עבדא טפי כשמובירין. ולכך לא סגי לגמ' בשנוי' קמא דבעומדת בין זרועות לא שייך וצריך לתי' הב' אבל בתי' ב' לחוד סגי לעולם דשייך תמיד כנ"ל. ולכך כ' בש"ע רק טעם ב'. אולם לשון הטור לא משמע כן כלל רק דצריך ב' הטעמים ע"ש וכנ"ל אולם הרי"ף ורמב"ם ג"כ כ' רק טעם ב' הנ"ל וע"כ ס"ל ג"כ דטעם ב' שייך תמיד כנ"ל וכהפסק הש"ע. ומשמע דבאיכא דמוברי כו' גם זרע שנה והוביר שנה וזרע ב"ש רצופין גם כן הוי חזקה ולא שייך ממ"נ דאף פעמים כך ופעם כך חשוב ג"כ כדאחזקי אינשי דיכול לומר הכי ניחא לי דעביד טפי בב"ש אחר בור שנה. ומ"מ יש להסתפק כיון דלא עבדי הכי רק או מוברי או לא חשוב שינה. ומערער שראה בורה שנה לא הוצרך למחות עד שנה ג' משנה הנ"ל דחשב דמהני דמוברי הוא. ואינו מוכרח. ולכאורה ראי' דלא מהני דא"כ באתרי דאיכא דמוברי כנ"ל יהי' סגי בד' עדים כל א' על שנה להחזיקו. וכמ"ש בש"ע סי' ק"מ דו' עדים א' על כל שנה מהני והיינו דא"א לבטל החזקה אם לא נאמר דב' משקרים. דא' שמשקר עדיין החזקה ע"ש. א"כ גם ד' יהי' די באיכא דמוברי דאם א' משקר נשאר עדיין חזקה שהי' שנה בורה וב' רצופים כנ"ל וג"כ א"א לבטל החזקה אם לא שב' משקרין. ולא מצינו שיהי' די בד' א' על שנה ומוכח דלא מהני שנה בור וב' רצופים כנ"ל. אך ז"א דו' א' על כל שנה אפשר לצרף א' עם ד' ב' עם ה' ג' עם ו' וחשוב ב' עדים על ג"ש. משא"כ ד' א"א לצרף על ג"ש לא מהני אף דצריך לומר