חידושי הרי"ם חושן משפט חלק ב קנד

החילוק בין מוברי דבחנויות ידוע שרואה שהוא חנות א"כ יודע מערער שזה מחזיק כראוי לו. משא"כ איכא דמוברי אין היכר שזה מהמובירים בעי ו' שנים. או דשם יום ולילה זמן א' וכשדרכו רק ביום חשוב ג"ש. משא"כ איכא דמוברי שיש הפסק זמן הרבה. וב' החילוקים שייך גם בבית הבד. ולכך אף דלדידי' הוי כעושה פירות רק פעם א' בשנה. מ"מ כיון דלמקצת ב"א עושה פירות תמיד צריך ג"ש שלימות

אמנם עיקר נראה דכוונת תוס' כמ"ש רמב"ן בחי' דאחר זמן הבדים משכירין אותו ע"ש. וזהו שכ' תוספ' דיש ב"א דדורכין מעט מעט. א"כ משכירין הבית הבדים לאותן שדורכין מעט מעט. ושוב כשלא השכירו חשוב מפוזרות דלא מהני כלל אף בהשלמה. ובמשנה ב"ב קע"ב בית הבד עשאו לשכר כו'. ומ"מ כשלא הי' מוצא להשכיר י"ל דאינו מבטל רק להשלים צריך. ואפשר דכל זמן שהי' מוצא הי' משכיר שוב הזמן שאינו מוצא הוי כרוכלין דאין זמן ידוע לביטול שא"צ השלמה כמ"ש הרא"ש. ואינו מוכרח

(ו) ועבדים. אי נימא דזה נהנה, וזה לא חסר לא הוי חזקה. א"כ הא קי"ל תוקף בעבדו של חבירו ועשה מלאכה פטור. א"כ הי' צריך לברר שביטלו ממלאכת רבו כמבואר סי' שס"ג. ומדסתים במשנה ושו"ע משמע דבסתם הוי חזקה כמ"ש לעיל כיון שזה כל תשמישו הוי חזקה בג' שנים דקפדי. ואף דבעבד אמר בגמ' (ב"מ ס"ה) הלשון דניחא לי' דלא נסתרי עבדי' וא"כ זכות הוא לו. י"ל דזה לשעה מ"מ בג"ש דנראה: כשלו לכ"ע בעי למחויי. כמו לפירי אחתי' דהשכיר לגמרי וצריך למחות כנ"ל. וגם לכאורה בעבדי דנהים כריסי' לא שוי כדאמר בגמ' א"כ הוי כתפתיחא ואפיק כורא ועייל כורא (דף ל"ו) דלאו חזקה. י"ל מ"מ כיון דקי"ל יכול לומר לעבדו עשה עמי ואיני זנך שוב חשוב עייל טפי מכורא ואף שזונו בחנם מ"מ זה מתנה אף שדרך כן מ"מ י"ל לחזק' דמהני כנ"ל. ומ"מ אינו מוכרח די"ל דדוקא בשאר עבדים

ולענין שיחרור אם שחררוהו בעלים הראשונים תוך ג"ש הוי מחאה דעדיף ממכירה. ואם שחררו מחזיק תוך ג"ש י"ל דכשהשלים בעצמו עבודתו לעצמו עד ג"ש הוי כג' לקוחות דמצטרפין. ובעבד עצמו שעובד לעצמו ג"ש אפשר ג"כ דנאמן ששחררו רבו בתורת לקוח בחזקת ג"ש דמהני לדידי' כמו לאחר. דבש"ס גטין (ל"ח ע"ב) קרי לי' מכירה דנותן דמי עצמו שהוא כמוכרו. ומ"מ נראה דאינו נאמן דלא מהני החזקה רק לענין ממון א"כ צריך ליזהר בשטר שיחרור משום אסור להתירו בב"ח ועדיין הי' לו ליזהר. וגם י"ל שלא תקנו בזה חזקת ג"ש מטעם הנ"ל דלענין איסור דינו כגט אשה ויש לו ליזהר. ועוד כיון דמה שקנה עבד קנה רבו לא חשוב כלל שהחזיק בעצמו דהכל ברשות רבו. ולא דמי לאחר המחזיק בקרקע חבירו דעכ"פ הוי רשות אחר משא"כ בהנ"ל עדיף משכוני גואי הנ"ל. ועוד דאחזוקי בעביד איסורא לעבור בעשה לא מחזקינן וכמו בד' שא"ע להשאיל דא"נ גזולין להעמיד בחזקת מ"ק משום אחזוקי כו' (סי' צ') כן בהנ"ל, ולענין מחאה כששיחררו מערער עדיף ממכירה דבכ' כל שדותיו אינו מחאה (סי' קמ"ד) דאם אינו שלו אינו בכלל אבל בעבד שכ' לו כל נכסיו דמשתחרר בזה ג"כ הוי מחאה דאם אין העבד בכלל גם הנכסים א"א לקנות והוי מחאה כנ"ל

(ז) ג' תבואות כו'. קשה לי שלא ביארו כלום הא תוס' (דף ל"ו ע"ב) תמהו דא"כ בב' שנים סגי דיש ג' אכילות כשהתחיל להחזיק כשנגמרו הפירות וטובא איכא בינייהו וכ' דגם לשמואל בעי ג' מהתחלה עד האכילה. ובהרא"ש מבואר ג"כ. וזה אף להפ' דלא מצריך שמואל ג' שנים. מ"מ נ"מ רק בחרפי ואפלי דסגי בזמן פחות או דקל נערה. אבל בהתחיל כשהתבואה או הפירו' נגמרו שיהי' סגי ג' אכילות כ' פ' הנ"ל דלא מהני. והרמב"ן ז"ל ריש פ' ח"ה מסופק לר"י ור"ע אי מהני בהחזיק בקמה לקצור כיון שכל גידולו הי' ברשות מערער. ואף שכתב עיקר דמהני מ"מ לרבנן לכ"ע לא מהני וצריך ג' בצירות מהתחלת גידול הפירות וגם כל עבודה הצריכה יעשה עד אחר הבצירה. ג' פעמים מהני היינו ג"ש פחות איזה זמן לפעמים. ולהחולקין צריך ג"ש דוקא וכמ"ש תוס' ריש פ' ח"ה דצריך נעל וגדר או אכילת זמורות כנ"ל ע"ש לר"י ור"ע. וגם ממילא לדידן לא עדיף דא"כ יהי' חזקה בג' ימים בג"ש שהוא אכילת הפירות באילן וכדפריך גמ' על ניר לר"ע אפילו יום א' ע"ש ובתוספ' ריש ח"ה. וע"כ דצריך עבודות הצריכים כמ"ש תוס' שם. ואף די"ל כמ"ש תוס' לר"י ור"ע דמצטרף אכילה מגידול חודש א' לאכילה חשובה של י"ב חודש באמצע כן לרבנן מצטרף אכילת יום א' בראשונה לאכילה חשובה של ב' שנים. ז"א דא"כ כמו דנקיט לר"י י"ח חודש הול"ל לרבנן ב' שנים ויום אחד. וע"כ דג' אכילות חשובות בעי. והיינו כשהתחיל בשעת זריעה וזרע צריך עד אחר אכילה ג' שכל גידולו הי' ג' פעמים ברשותו ובאילן מחנטה ואילך כמ"ש הרא"ש. וכשהתחיל להחזיק באמצע הגידול צריך להשלים עבודות הצריכים לפירי דרביעית בנעילה וגדר או זמורות ושחת כמ"ש תוס' לר"י. ואף דזה בא ליטלו והוי כניר דכל שיבא דכרבי לענין הרביעית. ומה תועלת במה שעשה בפירי ד'. ז"א דמ"מ מצטרף להשלים כאדם עושה בשלו כמ"ש תוס' שם. ולדיעה ב' שכ' רמ"א לא מהני אף שהתחיל בזריעה ואכל ג' פעמים בכל הגידול מ"מ כשנגמרה תבוא' ג' קודם תשלום זמן ג"ש צריך להשלים בעבודה דפירי ד' עד הזמן ג"ש. מה שלדיעה א' א"צ כנ"ל. דשמואל לא לגרוע בא לדיעה ב' כנ"ל

ולפי פשט הלשון משמע דבאילן העושה פירות ב"פ בשנה ג"כ סגי בשנה ומחצה לדיעה א' וזה פי' הג' שברשב"ם שם ל"ו בהא דדקל נערה א"ב ע"ש. ותמהני שהרי"ף ורמב"ם לא הביאו כלל הא דדקל נערה ועכ"פ איזה פי' שמפרשים הי' להם להביא דא"ל דלפי' הנ"ל נכלל בלשון שיגדור ג"ג כו' וסגי במה שכ' דג"פ אכילה כו'. דז"א דודאי חידוש גדול דא"כ באספסתא יהי' חזקה בג' חדשים לדידן ג"כ והא אמר בגמ' כ"ח ע"ב דדוקא לר"י ע"ש. וע"כ דז"א דכמו דבר שעושה פירות תמיד בעי ג"ש שלימות כן בשדה אספסתא שעושה פירות י"ב פעמים בשנה כל חודש ג"כ צריך ג"פ י"ב. דדוקא לר"י דרק הפירות לחוד סגי כנ"ל משא"כ לרבנן. ורק בעושה פירות פעם א' בשנה חשוב אכילת פירות אלו אכילה של שנה וסגי בג' בצירות כנ"ל אף שאינה שלימה. אבל בעושה פירות ב"פ בשנה משמע ודאי דלא מהני שנה ומחצה וצריך ג"פ ב' פירות. שוב ראיתי לרמב"ן בחי' דחה פי' ר"ח הנ"ל מטעם הנ"ל דג' פירות של שנה בעי ע"ש. ומצאתי בשיטה מקובצת ריש פ' ח"ה שכ' פי' ר"ח הנ"ל וכ' דלא דמי לשדה דאספסתא דהכא שאני שדקל זה מושבח ומוציא בטבעו מחמת שבחו בשנה א' מה ששאר דקלים מוציאים בב' שנים ולפיכך בוטח לוקח כשלא מיחה בג' אכילות גמורים ע"ש. וא"כ כיון דע"כ כנ"ל ממילא מוכח מהשמטת הרי"ף ורמב"ם דלא ס"ל פי' הנ"ל דע"כ אינו נכלל בלשון ג' אכילות שיועיל דהפי' ג' אכילות של שנה דאספסתא אינו מועיל. וא"כ הי' להם להביא דין הגמ' דדקל נערה חשוב כאכילה דג"ש כנ"ל. וע"כ דלא ס"ל ובאמת לא מהני. וגם פי' ב' לא ס"ל דהי' להם להביא. וע"כ כפי'