חידושי הרי"ם חושן משפט חלק ב קמח

שכ' סמ"ע לחלק בין דרו ג"ש כו'. דאין מי שסובר כן דראב"ד ס"ל גם בג"ש בעי שטר. ורשב"א ז"ל אף אי מפ' ד' ראב"ד לחלק כנ"ל או לא עכ"פ הוא ס"ל כהר"י דגם ג' מהני בלא שטר כנ"ל. דס"ל לר"י דאין חילוק דודאי בשביל השוכרים עצמם א"צ למחות דל"ד ללוקח שמחזיק בתורת שלו כנ"ל. וא"כ ממ"נ אי לית לי' קלא ממי שכרו צריך שטר גם בדרו ג"ש ואי שם משכיר נקרא עליו גם ג' מצטרפין בלי שטר. והביא רק ב' הדיעות כנ"ל,. ומשמע דכיון דנקיטי אגר נאמנים ששכרו בשטר אף דאין השטר לפנינו. וכן לא חשיבי נוגעין מחמת השטר כיון שיצטרך להחזירו להם לא דמי לממון בדינא ודיינא כנ"ל וטור הביא בשם בעל העיטור כראב"ד ובס' הע' שלפנינו לא נמצא רק גבי ג' לקוחות וה"ה שכירות ע"ש. שוב ראיתי בתומים מקצת הדברים שכתבתי הנ"ל

(כט) וי"א דאפילו שכרום לג' זא"ז כו'. היינו ג' כתות עדים כת לשנה ע"ש בטור. ולכאורה קשה לטעם הרי"ף ותוס' פ' ח"ה דהא דלא הוי חצי דבר בכת לשנה משום דמהני עדות כת א' לאהדורי פירי כשלא יהי' כת השלישית ע"ש (דף נ"ו ע"ב). וא"כ כאן כיון דע"כ נקיטי אגר ולא שקל עדיין המשכיר כלום. א"כ לא מועיל כלל עדות כל כת בלא כת הג'. דמה שמודים על עצמו שדרו ושחייבין שכירות לבעה"ב זה אינו ענין לעדות כלל. ובתורת עדות אין פועלין כלום כל כת והוי כב' אומרים א' בגבה כו' דקי"ל דלא מהני. ולפי' רשב"ם שם דכיון שראו כל מה שהיו יכולין לראות מהני ע"ש א"ש. אבל לרי"ף ז"ל ותוס' קשה ולא הי' לש"ע לסתום. ולע"ד הי' מיושב בזה לשון הגמ' דאמר מ"ז אי טעין ליתי תרי סהדי וליסהדי דדרו בי' ג"ש כו' למ"ל אריכות הזה. ולמ"ש קמ"ל כיון דלא מהני אלא בנקיטי אגר כו' צריך דוקא דתרי סהדי ליסהדי על כל הג"ש. לא בצירוף כתות דהוי חצי דבר כנ"ל. ולראב"ד ז"ל ג"כ א"ש הלשון כיון דבלא שטר בעי שיעידו על כל הג"ש. רק להחולקין קשה כנ"ל

ולמ"ש לעיל ס"ק כ"א דלהפו' בשליח שוגג יש שליח לד"ע אף בהשכיר בית חבירו דחשוב דר בשליחותו הדין דרצה מזה גובה וכשאין להדרים לשלם יכול לגבות מהמשכיר. א"כ שפיר הועיל עדותם בשעת ראי' שדרו בשליחותו אף שלא נתנו השכירות עדיין שיוכל לגבות מהמשכיר כשירצה. ואינם נוגעין דמצי אמרי לא דרנו כשא"י. ואף להחולקים דאין שליח לד"ע. מ"מ אם היו נותנים למשכיר השכירות הי' מהני שיאמרו שדרו ונתנו לו שיתחייב להחזיר מדר"נ אי לית להו. כיון שמעידים על שחייב להמערער. ולא שייך משום לוה רשע דא"ב אמרו לא דרנו כמו שאומר המשכיר. וכיון שהי' יכול להועיל עדותן לא חשוב ח"ד אף שלא נתנו כמ"ש תוס' גטין (ס"ג ע"ב) גבי עדי אמירה כיון שאם לא היו בעיר א' הי' מהני בעדותן לחוד אף שנעשה באופן שאינו מועיל לא הוי ח"ד כנ"ל. ובש"ך סי' שע"א דכשהשכיר וקיבל השכר צריך לשלם מה שנהנה ע"ש. משמע בלא דר"נ כנ"ל ואף דאית להו להדרים ע"ש

עוד נראה דהא לכאורה למה להו טעמא דהדרי פירי הא בל"ז מועיל עדותם על שנה א' שהקרקע בחזקתו ואם לא יהי' להלה עדי אבהתא תשאר הקרקע דמחזיק ולא יהי' הדין כל דאלים גבר. אך ז"א דהא עדיין מוחזק ועומד בהקרקע ומה צורך לעדותם שאכל פירות שנה ראשונה וכה"ג הא מוחזק בה. ולכך צריכין לטעם פירות. אבל כאן דהשוכרים דרו בה דאי לאו העדות שדרו מכחו בשכירות אף בלי עדי אבהת' הי' הדין כל דאלים גבר שאין שום אחד מהם מוחזק בהבית ובעדותם שדרו בשכירות מהמשכיר ברשותי' קאי הבית שא"י להוציא ממנו בלי עדי אבהתא. וכיון שהי' מועיל עדותן מצד עצמם אם לא היו עדים אחרים לא לזה לא לזה שפיר דבר שלם הוא. אף דזה מביא עכשיו עדי אבהתא מהני עדות השאר לתשלום שני חזקה כנ"ל: יש להסתפק בלוקח לזמן לשנה וכה"ג ג' לג' שנים אי מצטרפין בלא שטר כיון דבונה והורס כאדם בשלו י"ל דל"ד לשכירות דאין שם המוכר נקרא עליו אף שחוזרת לו אח"כ

סעיף יג עדות השוכרים מועיל אפילו לא דרו בו שניהם ביחד אלא זה אב"ג וזה דה"ו ואפילו הי' ו' א' בכל שנה עלתה לו חזקה (י"א שאם הי' ידוע שהמערער הי' דר בחדר הפנימי מן הבית וטוען שהי' עובר דרך הכית החיצון ולכך לא מיחה במחזיק בבית החיצון אע"פ שיש לחדר הפנימי עוד דרך מצד אחר ולא ידעינן אם עבר דרך הראשון אפ"ה טענתו טענה וצריך המחזיק להביא ראי' שלא עבר דרך החיצון וי"א דזה לא מבטל החזקה אלא א"כ טען כשרציתי הייתי משתמש בכל בית הא' כו')

(ל) עדות השוכרים כו'. כן לשון הטור ור"י. וג"כ תמוה מה שייכות עדות לזה הי"ל לומר דהחזקה שע"י שוכרים מהני אף שלא דרו ביחד כו' דלענין עדות כ' טור סי' קמ"ה באחד מעיד אב"ג ואחד דה"ו. והרבותא כאן רק דבלא שטר מהני ע"ש. וי"ל דזה רבותא טפי אף דטוען ברי שלא דר בלילה וצריך שוכרים דמ"מ סגי בא' אב"ג כו' או ו'. דהא י"ל כמ"ש ראב"ד בהודאה ומחאה בפני ע"א דלא מהני כלל שסמך שיכול לכפור וכן בעה"מ והא דהודאה א"ה מצטרפין דוקא בפניו ובפני אחר ע"ש סי' פ"א. וא"כ בחזקה דעיקר הטעם דעכשיו שתקנו ג"ש שוב הוי ראי' ברורה מדהניח לאכול ג"ש דהא יודע שהדין דמהני וא"צ ליזהר כו'. וא"כ בע"א שייך דסמך כנ"ל כמ"ש לעיל ס"ק כ"ו רק מ"מ מהני דאיך סמך הא מסתמא ימצא עדי חזקה כיון דבאמת החזיק ואף דעתה אין לו מ"מ אם החזיק מהני וגם מחזיק א"נ בשטרו שסומך למצא עדים. אבל בבתים בברי דלא מהני כ"א שוכרים א"כ כיון שלא דר אלא א' שוב א"א אז למצא עדים רק ע"א והי' לו ליזהר שגם זה א"צ למחות דסמך כנ"ל שראה רק א' דר. ושוב אין מועיל הראשון אף אם אמת ושוב הב' י"ל דמשקר כמו בהודאה אחר הודאה לבעה"מ ע"ש דלא כהש"ך ז"ל. וקמ"ל טור וש"ע דמ"מ מצטרפי דהחזקה ראי' מצד גוף האכילה שמניח. וגם אי בלא עדים מ"מ לא הי' לו להניח. וגם זה סומך על מה שאינו מוחה ואינו נזהר בשטרו אף בלי עדים כנ"ל ואף דא"א שימצא עדים נגד ברי שלו כנ"ל. או דקמ"ל דגם על א' לא חוששין לקנוניא דנקיט אגר ביתא כדי שיהי' נאמן כנ"ל דס"ד דוקא ב'. גם דס"ד נהי דשוכר בעדים א"ל קלא כמוכר בעדים אבל בע"א ל"ל קלא וצריך שטר קמ"ל דגם בע"א כיון דשם המשכיר נקרא עליו א"צ שטר כנ"ל ולכאורה הב' של דו"ה אף דנקיט אגר כו' מ"מ בשלמא ב' אגרינן ודרינן כו' אין נוגעין דאם יאמרו לא דרו בלילה אין למשכיר טענה אבל כאן הב' אם לא יעיד על לילות מ"מ להמשכיר ע"א של אב"ג ותובע השכירות להב' ע"י העד א' שכבר החזיק וא"כ יהי' משאיל"מ להפ' נגד העד דגם בלה"ל למידע חייב. ומ"מ גם המערער יוכל להוציא ממנו דלא יועיל העד לפטרו. אך ז"א דהוי כמ"ש תוס' (ב"ק ק"ג ע"ב) באמר לב' גזלתי אף למ"ד ברי עדיף דכל