חידושי הרי"ם חושן משפט חלק ב קמג

בבית אם יהי' הדין דנאמנים בתורת עדות. א"כ אף דיבאו עדים אח"כ שדרו ג"כ לא יתבטל עדותן למפרע מחשש שמא ידעו כיון שנתקבל עדותן ויהיו פטורים כנ"ל. א"כ שוב מיד לא מהני עדותן דחוששין שמא יודעין וכשישתקו יהיו חייבין כשיבאו עדים כנ"ל. וא"א להאמינם בתורת עדות דהוי נוגעין מיד מחשש שיבאו עדים כנ"ל

אמנם י"ל דר"ח ז"ל סובר נהי דבאמת חשובי נוגעין מטעם הנ"ל וא"נ בתורת עדות מ"מ שוב יש להאמינם בתורת מיגו דאף בע"ד נאמן במיגו דאמרו לא דרנו כפשטי' דלענין בתורת מיגו שפיר כיון שאין עדים לפנינו שדרו אית להו מיגו ככל דיני מיגו ואם יבאו עדים אח"כ שדרו יסתלק המיגו ויהיו חייבין לשלם השכירות. וממילא כל שאין עדים שדרו הדין דנאמנים שדרו ג"ש במיגו דלא דרנו ופטורין מהשכירות. ושוב כיון דנאמנים שדרו ג"ש יועיל גם להחזיק המחזיק אף שלא בתורת עדות כנ"ל. ואף דהא אם יאמרו לא דרנו לא יהי' חזקה למחזיק ואיך יהי' עדיף עכשיו מטענת המיגו שנאמינם להחזיק המחזיק שדרו ג"ש. ז"א למ"ש הרמב"ן ז"ל ב"ב קל"ד באומר זה בני נאמן הואיל ובידו לגרשה אף דתהי' אסורה לכהן ותי' כיון דלא איכפת לי' אם אינה נשאת לכהן שפיר מהימנינן לי' במיגו דלא שייך דבשביל כן אומר ומשקר ורק כדי להתירה וע"ז אית לי' מיגו ושוב כיון שמאמינים לו שזה בנו מותרת לכהן ג"כ ע"ש וכ"כ נ"י. ודוקא גרש' למפרע שרואין שרוצה לחפות ע"ש. וא"כ כאן בעדים השוכרים כנ"ל. דלענין לפטור אותם מהשכירות מהימנינן להו שדרו ג"ש במיגו דלא דרנו. דמה איכפת להו אם יזכה המערער או המחזיק כיון שהם פטורין. וממילא כיון שנאמנים שדרו ג"ש במיגו כנ"ל מהני נאמנותם להחזיק המחזיק ג"כ כמו אם הי' לו מיגו. כיון דמיגו שלהם טוב בתורת בע"ד דלא שייך לחשוד לענין המיגו שרוצים להעיד שקר בחנם. מהני המיגו להאמינם לגמרי כמו שם בזה בני כנ"ל. ושפיר הזכיר הר"ח רק לא דרנו וגם הזכיר מיגו ולא בת"ע דבת"ע הוי נוגעין רק להיפוך כיון דחשיבי נוגעין ובע"ד שוב נאמנים במיגו וכיון שנאמנים מהני גם להחזיק וכשבאו עדים אח"כ שדרו בטלה מיגו שלהם וחייבין לשלם וגם מהמחזיק יוציאו הבית ככל דין נאמנות במיגו. וממילא כל זמן שאין עדים נאמנים ונאמן גם הוא כנ"ל. וע"ז דחה הטור ז"ל דכיון שבאים להחזיקו וא"א אא"כ יאמרו דרנו. אין כאן מיגו. והיינו דכיון דחזינן שבאים להעיד דע"כ לא באז רק לפטור עצמם מהשכירות דהא אין מי תובע אותם שא"י שדרו רק ע"פ. וא"כ ע"כ באו בתורת עדות להחזיק המחזיק בהבית א"כ שיב לא שייך כלל מיגו דלא דרנו דכמו שסבורין להיות עדים הם נוגעין גמורין דרוצים להחזיקו שיהיו פטורין גם שיהי' עדים שדרו כנ"ל וא"א להחזיקו אא"כ יאמרו דרנו. ואיך יחשב מיגו דלא דרנו דא"כ לא היו צריכין לבא להעיד כלל דבשלמא בע"ד שייך מיגו כנ"ל דאם יבאו עדים יודע מסתמא הדין דגם שטוען פרוע אינו נאמן. אבל באלו כיון דאי נאמנים בת"ע הם נוגעין וגם מיגו ליכא כנ"ל דעתה יהיו פטורין אף שיבאו עדים. רק דנימא דבאמת נוגעין ופסולין בת"ע ויהיו נאמנים במיגו כנ"ל. והא ליתא דע"כ באו בת"ע כדי להחזיק וכמו שסבורין בת"ע ליכא מיגו כלל ממילא אין כאן להאמינם כלל בתורת מיגו. דנימא שלעצמם נאמנים דלא איכפת להו בזכות המחזיק הא ע"כ באו רק להחזיקו דאל"כ לא היו באין כלל כנ"ל. ומדויק שפיר לשון הטור ז"ל כפשטי' וי"ל דר"ח ז"ל סבר כלשון א' דרש"י סנהדרין כ"ג ע"ב בפי' כבר העידו דהיכא דאיגלאי אח"כ שהי' נגיעה בטל עדותן. וא"כ שפיר כיון שאין עדים קמן דדרו אין כאן נגיעה דאם יבאו עדים אח"כ שדרו באמת יבטל עדותן למפרע ויוציאו הבית מהשכירות וממילא כל שאין עדים הוי עדות ושוה לדין מיגו הנ"ל ואף אם יסבור כלשון ב' דרש"י י"ל דוקא שם שהוא חשש רחוק שמא ימצאו העדים פסולין אין חוששין שידעו ואף שנמצאו ל"א איגלאי כו'. אבל כאן דחשש קרוב שיש עדים שדרו ואם נחוש לא מהני עדותן כלל. שוב אמרינן דהדין דנאמנים כשאין עדים דאין נגיעה בפנינו. וכשבאים עדים אח"כ איגלאי ובטל למפרע וכיון שהדין כן ממילא ראוי להיות הדין כן דאין נוגעין עתה דגם עכשיו כשיבאו אח"כ עדים יהיו חייבין כנ"ל. וא"כ יש להסתפק לדינא שפ' כר"ח באם אח"כ באים עדים שדרו אם בטל למפרע דאיגלאי מלתא שהיו נוגעין או דדמי להאי דפ' ז"ב כנ"ל ולא ביאר הדין בש"ע. ולע"ד דבטל למפרע דהא רש"י כ' ב' לשונות שם. ורמב"ן ז"ל תמה על הר"ח וטור חולק ג"כ. א"כ י"ל דר"ח ז"ל מודה כנ"ל וצ"ע. והא הה"מ לדעת הרמב"ם דטוען על השוכרים א"נ ע"ש. ויש לדחות

עוד י"ל למ"ש לעיל ס"ק כ"ב דאף דלא נימא סבר הרא"ש בבקרא מ"מ בב' דברים ודאי נראה כנ"ל. וא"כ נהי דלענין מה שמעידים שדרו ג"ש יום ולילה אין נוגעין שהוא דבור א' ואם לא היו אומרים שדרו כלל ג"כ היו פטורין. דלא היינו אומרים שדרו מקצת כנ"ל אבל מה שמעידים ג"כ דאגרי מיני' שזה ב' עדיות ששכרו מזה ושדרו ג"ש יו"ל. א"כ איך נאמין להם ששכרו ממנו אף שבאמת דרו ג"ש ולא שכרו חייבין שכירות למערער. א"כ מה דאמרי אגרי מיני' נוגעין שיפטרו. ואף דאם היו אומרים שלא שכרו ולא דרו ג"כ יהיו פטורין מ"מ עכשיו שאומרים שדרו ג"ש שוב מה דאמרי דאגרי אם לא יועיל בתורת עדות ודאי דיהיו חייבין ע"פ הודאתם שדרו ג"ש. והדר ג"ש בבית חבירו א"נ לומר ששכרו מאחר ושפרע לו. רק מצד שהעדות מועיל להחזיק המשכיר בטענת לקוח. וא"כ שוב עדות זה ששכרו מזה ממש לזכיתם שע"י שיועיל עדותן הם פטורין מהמערער ואינו עדות. אף שהי' בידם לשקר ולומר שלא דרו. זה דבר אחר ולא מהני כיון דעתה שאומרים האמת שדרו חייבין ואנו רוצים לפטרן ע"י עדות עצמם דאגרי כנ"ל. אמנם מטעם מיגו מהימני. ואף שלא יועיל בתורת עדות ששכרו יהיו נאמנים עכ"פ לגבי עצמם שאמת ששכרו ודרו ג"ש ופרעו במיגו דלא דרנו כנ"ל. ואף אי המיגו לא מהני לגבי המחזיק מ"מ מהני לגבי דידהו כיון שאם האמת כדבריהם ששכרו ודרו, ופרעו לו פטורין שוב אף דבלא דרנו לא יזכה המחזיק מ"מ מהני המיגו לפטרם אף אם לא יהי' נאמנות שלהם בתורת עדות. ושוב אין צורך העדות לפטרם. ושוב נאמנים בתורת עדות לנגד המחזיק כנ"ל דהא אין נוגעין דמצי אמרי לא דרנו ולא אגרי כנ"ל. וגוף העדות שיועיל אינו נוגע להם דב"כ וב"כ פטורין אף שלא יועיל בת"ע וכמו בפרענו למלוה דא"ב אמרי אהדרינהו כנ"ל. ושוב ע"ז דחה הטור ז"ל שפיר דבתורת מיגו דבע"ד לא אמרינן מגברא לגברא. וכיון שע"י שנאמנים במיגו יהי' מהני בת"ע להחזיק המחזיק וכיון שבאין ורוצים להחזיקו שוב לא מהני מיגו דלא דרנו דאז יזכה מערער. ואין כאן מיגו בתורת בע"ד אם לא יועיל משום עדות. וע"כ בתורת עדות ושוב מה שיחשב עדות לזכותם ולא מהני אי בעי אמרי כנ"ל

ור"ח ז"ל סבר כתוס' דגם שהעדות לזכותם מהני אי בעי אמרי דלא יחשב נוגע כנ"ל. ועוד כיון דאמרי אגרי מיני' קודם שאמרו שדרו ג"ש א"כ בשעה שהעידו