חידושי הרי"ם חושן משפט חלק ב קלט

אך תוס' ורמב"ן ז"ל ע"כ לא ס"ל סברא הנ"ל דא"כ לא הוי מקשי מידי כנ"ל דמה בכך דמצו אמרי פרענו לי' מ"מ עכשיו שבאמת פרעו לזה נוגעין על דדרו יום ולילה וע"כ דס"ל כיון דמצי פטרי נפשייהו באיזה אופן מהני. ומ"מ מסתימת הפ' וטור וש"ע משמע דלא מהני עדותן בהנ"ל וי"ל דס"ל כנ"ל. ובל"ז לתוס' לא מהני כתירוצים כנ"ל. ומשמע דנם בבית העומד להשכיר מהני השאילם בחנם וחשוב כדמחזקי אינשי דמתנה כמכר (סי' קי"א) דא"ל דעביד נייח כו' וכן מכר הפירות או נתנם כנ"ל (כג) ויש מי שחולק. כ' ב"י שהנ"י בשם רשב"א לפי שהי' השוכר מתירא שמא יפסיד שכרו ועכשיו שזה מחזיר שכרו לידו מצילו לגמרי מן ההפסד א"ל שמתוך שמתבייש מזה שעושה עמו לפנים משורת הדין יעזור לו עכ"ל. ואינו מובן מה לפנים מש"ה עביד הא אי לא דרו בלילה הדרי פירי ויוכלו להוציא ממנו ומחזיר רק שלהם מה שחייב ע"פ דין רק מטירחא למיקום בדינא מצילם. והא אפילו בנוטל שכר להעיד ממש אין הפסול רק מקנס דמה אני בחנם דעביד איסור. והיכא דנא עביד איסור כשר. ומה איסור בזה שקיבלו שלהם. וצ"ל דגם טעמו רק משום נוטל שכר מה שמקבלים ממנו כדי להעיד דפשרה כמכר משום זבין דיני' חשיב קבלת מתנה מה שלא יצטרכו למיקם בדינא עמו. ונראה דע"כ לא אמר רשב"א אלא במחזיר לידם כמבואר לשינו. אבל במחזיר לב"ד עבור מי שיזכה בדין דלא עבדי העדים כלום מודה דלא שייך למיפסלינהו כלל כיון דנסתלק נגיעתם כנ"ל. ועוד דהא פורע חובו של חברו לא חשוב הנאה אפילו במודר הנאה. א"כ אפילו פורע למערער בעצמו לא הי' חשוב. הנאה ונוטל שכר דמ"ש א"כ מה שמניח ביד ב"ד לשלם למערער חוב שלהם אם יזכה. אף אם הי' נותן מעות שלו לא היו חשובים נוטלין שכר כנ"ל. ורק מקבלין בעצמם א"כ נותן להם משא"כ לב"ד כנ"ל. וגם במחזיר להם נרא' עיקר כר' יונה וטור. ובספר הישר לר"ת שם ד' ע"ט מפורש ג"כ כהר"י דאם קיבל ישיב להם ומהני עדותן ע"ש. וכן סי' ל"ז לא הביא ש"ע דעה זו. וכ"כ הש"ך דעיקר כדיעה א'. מיהו אם העידו קודם שהחזיר י"ל דלכ"ע לא מהני שיחזיר ויעידו פעם אחרת אף להפ' דלא אמרינן עביד אינשי לאחזוקי דבורי' ע"ש (סי' כ"ח סט"ו) מ"מ בזה שההפסד ברור כבר. ועוד דמהני בתורת הודא' שדרו ג"ש וא"צ להחזיר והם צריכין לשלם למערער אם לא יעידו כמ"ש לעיל ס"ק ט"ז. ומ"מ יש להסתפק במניח ביד ב"ד שמ"מ יתנו למערער אם יזכה ופוטר את השוכרים אף שהודו. דמ"מ נסתלק נגיעתם כנ"ל. ואף דשלו מ"מ הוי רק פורע חוב שלהם וי"ל דמהני עדותן לפו' הנ"ל

סעיף י אפילו אם כבר פרע שכר למחזיק אם יטעון המחזיק בב"ד קודם שיבא המערער יעידו השוכרים בפניכם שדרו בו נ"ש טענתו טענה ולא הוי נוגעין בעדות כיון דלא הוי מערער קמן ואע"נ דאין מקבלין עדות שלא בבע"ד כיון דהשתא כשרים ואם יעידו משיבא המערער יהיו נוגעין מקבלין שלא בפניו כו' טור ורשב"א)

(כד) אם כבר פרע כו'. ותמוה כיון שכל צורך העדות שלא יועיל ערעורו דמערער וע"ז נוגעין כשיהי' מערער ואיך יועיל. ובטור אינו מפורש כ"כ שכבר פרע וי"ל דקודם שפורעין רוצה מחזיק שיעידו לו ועתה אין נגיעה. וא"צ להמתין מעותיו כיון דאין מערער. וקמ"ל דס"ד דמ"מ נוגעין דהא ע"כ הן צריכין לפרוע עתה למחזיק וא"י לעכב שמא יהי' מערער. א"כ נוגעין שאם לא יעידו ויפרעו יוכל אח"כ להוציא המערער מהם. קמ"ל כיון דעכשיו הי' מהני כשהי' מערער קמן יכולין להעיד משא"כ כשכבר פרעו. שוב ראיתי באו"ת כ' ככל הנ"ל והניח בצע"ג ד' ש"ע ע"ש. ולכאורה באמת אין חילוק כיון שמחויבין לשלם הוי נוגעין גם קודם שפרעו כנ"ל כמו אם כבר פרעו. וי"ל דאפשר יכולין לעכב השכירות כיון שידוע דשל אבותיו דאחר הי' ולזה אין שטר ולא חזקה. בחזקת בעלי' עומדת אף שאין המערער לפנינו. ואף שזה השכירו להם מה בכך מ"מ כשאין לו שני חזקה א"צ לשלם לו. וכ"ש כיון שיוכל אח"כ המערער להוציא מהם. והא אי אין כותבין שובר אף דודאי חייב א"צ לשלם מחשש שמא יצטרך לפרוע פעם שנית. וכן באבד שטר שכתב כל המוציאו שא"צ לשלם לזה אף לדידן כיון שיבא להפסד אם ימצאנו אחר ויתבענו. כ"ש כאן שבאמת ספק אם מגיע לו השכירות ואף שמגיע לו מ"מ כיון שיצטרכו לשלם פעם אחרת אם יתבעום המערער יכולין לעכב הפרעון. ומצד ברי ושמא לא מהני כמו באבידה כו'. כיון שא"י מה יטעון המערער ושוב אין נוגעין כלל קודם שפרעו דאם לא יעידו שדרו ג"ש יו"ל יוכלו לעכב פרעון השכירות עד שיברר שקנאו או שנשמע מהמערער שמודה. וממילא כשרוצין לשלם יכולין להעיד קודם. ומיושב לשון הר"י שבטור ולא הוו נוגעין כו' כיון דלא הוי מערער קמן כו' היינו דלא נימא דנוגעין בשביל דליתא קמן ויצטרכו לפרוע דליתא דיכולין לעכב וממילא יכולין להעיד ולפרוע לו. דשוב לא יפסידו אח"כ עדותם. והי' מיושב בזה דתמוה ג"כ מ"ש דמקבלין שלא בפני בע"ד דהוי כעדים חולין או למדה"י. ולא דמי כלל דשם יפסיד זכות שיש לו דאלו הי' קמן עתה הי' מקבלין עדותן וע"י שאין הבע"ד כאן והעדים ילכו אין זה צריך להפסיד ומקבלין. משא"כ כאן דאם הי' הבע"ד כאן גם עכשיו לא הי' מהני עדותן ושיועיל רק משום דשלא בפני בע"ד מנ"ל זה הא אין זה מפסיד כלל ממה שהוא הדין תורה שאין מקבלין עדים שלא בפני בע"ד ולמ"ש א"ש דעכשיו שלא פרעו הי' מהני כשהי' בע"ד כאן וע"י שאינו כאן ויפרעו יפסיד. וגם הפסד לו שע"י שלא נקבל עדותן לא יפרעו לו מה שחייבין ע"פ דין. וזמן חשוב ג"כ הפסד כנ"ל

אמנם בשיטה מקובצת הביא ד' ר"י הנ"ל ומפורש כהש"ע אף דלא נקיטי אגר מהני עדותן דמפרש ד' מר זוטרא כן דכיון דאין כאן מערער לא חשבינן להו נוגעין דל"ח למאי דלא חזי וכאותה כו' דלוקח א' מעיד לב' והוא דא"ל ארעא אחריתי ולא הוי נוגע אע"פ שא"י כמה המוכר חייב מפני שאין אדם חושש ממערער שא"י וה"נ ל"ש ע"ש. ואדרבא ממה שהקשה הט"ז עיקר ראיתי. דדוקא שלא יפסיד אחריות שסמך עליו כמ"ש תוס' ב"ב מ"ו ע"ב לזה חייש. משא"כ למה שאין ידוע לו אין חוששין ולא הוי נגיעה כלל לא על שגזולה ולא על בע"ח כדמוכח שם ע"ש. רק דיש לחלק קצת דשם העדות על ענין אחר אין חוששין לנגיעה משום מה שא"י. אבל כאן דכל העדות הוא רק על מה שיהיו נוגעין אין ראיה משם, וי"ל הטעם כמו דאמרינן התם כיון דרואין שהלוה לו או לקח על סמך זה ע"כ שלא חש על מה שאינו ידוע לא אמרינן שמא נודע לו אח"כ או עכשיו חושש. דלעולם לא תלינן שנשתנה ממה שהי'. כן כאן למ"ש דקודם פרעון יכולין להעיד כנ"ל א"כ ממילא גם שכבר פרעו יכולין להעיד דהא חזינן שלא חששו למערער דאל"כ לא היו פורעין לו שהיו מעכבין משום מערער ויהי' ע"פ דין. או שהיו מעידים קודם שפרעו. וממילא כיון דחזינן שלא חששו גם עכשיו מהני עדותן ולא הוו נוגעין דודאי אין חוששין. דלא אמרינן שנשתנה ונודע להם אח"כ או עכשיו חוששין דאין לזה טעם כנ"ל. ויש נ"מ בזה דדוקא שגבר פרעו