חידושי הרי"ם חושן משפט חלק ב קלה

והי' בעיר נראה. ג"כ דלכ"ע בטלה החזקה דג"ש רצופין מיום ליום בעי. וזהו שכ' הרמב"ם וש"ע סי' קמ"א חסרים יום א' לא מהני. דכל מדות חכמים מצומצמות הן. זה הי' קושי' הגמ' בתים בלילה א"י. ושמא לא לן כמה לילות יותר מהרגיל. או הוציא הכל בלילה וצריכין לברר החזקה. ומשני שיבבי כו' או שוכרים. ולרשב"ם דוקא אי טעין וא"ל טעין סגי בעדות יממא לחוד כמ"ש תוס' וכמבואר לשון רשב"ם. דמסתמא גם בלילה דר דאין סברא לתלות שביום הנראה לכל הי' מחזיק ובלילה לא. ובמערער רוכל דאינו בעירו ביום דיש סברא שהי' יוצא בלילה טענין לי'. אבל מ"מ לרשב"ם בטעין סגי בשיבבי ורבא לא פליג אאביי דדי כפי ניהוג העולם שהיו מרגישין אם הי' מוציא כלי תשמישו כמ"ש הרא"ש או אם כמה לילות לא לן. ומ"ש הרא"ש אם יוסיף לטעון כו' צריך דוקא שוכרים כו' יחידאי הוא כמ"ש לעיל דזה ד' הי"מ שמביא נ"י דרבא פליג והא דמ"ז אי טעין קאי על שיבבי דלא מהני בטעין ע"ש. ובאמת תמוה כק' ר"ת דא"א דלא ניימי ואטו בכיפי כו' ובטלה חזקת בתים בטעין. ולא משכחת אלא בשוכרים. ולהרמב"ם ז"ל דהשוכרים אין נאמנים בטעין, א"כ א"א למצא כלל עדים. וע"כ דגם רמב"ם ז"ל סבר כר"ת ורשב"ם דסגי בעדים שראוהו דר ביום ובלילה אף שהי' שעות שלא השגיחו לא אמרינן שהוציא וחזר כנ"ל. וכשהמחזיק רוכל לא הוזכר בגמ' לפי' רשב"ם מה דינו. וע"ז הביאו פי' ר"ח דמפרש אי טעין ליתי כו' דאין דרין עכשיו כו' ומודה ברוכלין היינו שאותן השוכרים רוכלין דיכולין להעיד דאף שלא הי' בעיר זמן מ"מ גם אז הי' הבית בחזקתם היינו שהי' כלי ביתם מונח שם ג"כ מהני. ועיקר הרבותא דאף שעשוי לדור ואם המחזיק בעיר ולא דר לא מהני מה שמונח כליו בבית חבירו. וא"כ אף שהוא רוכל מ"מ ס"ד דהמערער שלא ראה דר בו אדם לא הי' לו למחות אף שראה בו כלים. דמנין ידע אם רוכל מחזיק או אחר כדאמר על לא מוברי כו'. וקמ"ל דגם זה מיקרי אחזיק כדמחזקי אינשי כיון דלגבי דידי' שהוא רוכל דר כדרך שרוכל דר בו שכשיוצא מהבית מניח כליו וכשבא חוזר לבית לדור בו הוי חזקה. וזה נראה ג"כ לכ"ע דהרמב"ם ז"ל כ' שאם המחזיק או שוכרים רוכלין המחזירין כו' צריך עדים שדרו יום ולילה כו'. ודוחק לומר שכל הג"ש לא היו רוכלין המחזירין וע"כ דגם בהני מועיל החזקה כנ"ל. רק בזה יש להסתפק אם הרוכל גברא ערטילאי שלא נשאר כלום בבית או במקום שירא מגנבים וכה"ג שהדרך כשיוצא למקום אחר שאינו מניח כלום בבית. אם נאמר דלגבי דידי' חשיב כדאחזקי אינשי אף שהבית פנוי לגמרי. או דמ"מ לא שייך שמחזיק בו. והרי התוס' והרא"ש בלשון ר"ח כ' שאף שלא לנו כו' מ"מ הי' הבית בחזקתם. ובאופן הנ"ל מה בחזקתם הי'. ואפשר דבנעילה מהני וכמ"ש תוס' ריש פ' ח"ה לר"י דמהני אכילת שחת ונעילה להצטרף להאכילה ע"ש. ולרשב"ם במוברי ניר כו' וגם לדידן ע"ש (סי' קמ"א). כן כאן מהני נעילה וכה"ג איזה דבר המורה שהוא בחזקתו להצטרף למה שדר כשהוא בביתו כדרך שראוי כיון שעומד כנ"ל. וזה אין ללמוד מדברי ר"ח רק מסברא א. וגם הרא"ש שכ' מדבריו למדנו שאם יוצא מהעיר לעיסקא וכשחוזר נכנס כו' מהני ולא מצי אמר לא אחזקת כאינשי שכן מנהגו של עולם ע"ש משמע באופן שכמנהג. וכן מקומות בה"כ שכשטרוד בעסקיו אינו נכנס לבה"כ ג"כ מהני אף שפנוי לגמרי שכן הדרך כשטרודין א"נ לבה"כ ע"ש. וחשיב מה שעושה פירות תדיר באופן זה כשאין טרודין. וכחנותא כו' כ"ט ע"ב. אבל בבית שראוי לישאר כלי ביתו אף שמחזיר בעירות והוא הוציא משם נראה דמבטל החזקה גם לפוסקים הנ"ל. וא"כ אין ראי' כלל מהרמב"ם שיחלוק על זה. וגם הם י"ל דמודים לרמב"ם אף שאין מפרשים הגמ' כן. רק דכונת הרמב"ם כיון דראוי ליום ולילה אף דאי לא טעין אין חוששין שמא לא דר בלילות דאין טעם. וממילא המעידים סתם ג"ש ודאי דלפי אומד שלהם דר כל הג"ש דאל"כ היו מרגישין ולא הי' מעידין סתם. מ"מ בטוען צריך שיעידו שהשגיחו גם בלילה אבל מ"מ רק כמו שהדרך לידע כנ"ל. ואם המחזיק רוכל דמסברא יכול להיות שגם כלי ביתו הוציא והניח פתוח וכה"ג ומ"מ חשוב אצל השכנים או עדים שדר ג"ש כיון שדרכו לצאת. ולכך אף דלא טען לא מהני סתם וטענינן לי' שיעידו שדר תמיד היינו גם שהי' מחזיר בעיירות נשאר כלי ביתו כמו שדרך להיות. והיכא שראוי לישאר ריקן לגמרי מזה לא מיירי כלל הרמב"ם דקאי רק לפי פי' בגמ' כנ"ל. ור"ת ז"ל פי' להדיא כר' האי דמודה ברוכלין כו' שמחזירין ביום ובאים לביתם בלילה ללון. וכמו חנותא דמחוזא ביממא כן ברוכלין ללילה עבידי דירת ביתם, וקאי רוכלין על מחזיק ע"ש. דמפרש אי טעין גם על עדים אחרים שאינם שיבבי ולא שוכרים. שיעידו שהשגיחו תמיד אף שא"א להם לידע כמו שכנים מ"מ אם לפי דעתם שראו מקצת ימים ולילות בכל זמן שנראה להם שהי' כל הג"ש בחזקתו שהיו יודעים אם הי' יוצא ג"כ מהני. ואי לא טעין לא טענינן לי' כיון דראוי לשכנים לידע וא"י לא טענין שיביא אחרים באומדנא כנ"ל ואי טעין מהני. וכשהמחזיק רוכל שבא בלילות אין ריעותא מה דלא טעין דסובר שגם ע"י שיבבי לא יועיל וטענין לי' שיועיל ופתח לאלם חשיב ע"ש. ולא הוזכר כלל שעדים או שכנים רוכלין המחזירין כו' יהי' חשוב עדות כמ"ש הסמ"ע. זה לא הוזכר לא בד' ר"ת ולא בשום פוסק דבר"ח ז"ל שכ' העדים רוכלין ע"ש קאי אשוכרים עדים רוכלין שיכולין להעיד שהי' בחזקתם גם כשהי' מחזירין כו' שהניחו כליהם וכה"ג או דכה"ג חשיב חזקה אף בפנוי כיון שהדר בו רוכל. ומינה יליף הרא"ש במחזיק רוכל או יוצא לעסקיו כנ"ל. אבל כשהמחזיק אינו רוכל וכשלא דר בו אינו חזקה. מה ענין שיועיל שכנים רוכלים אם אינם בביתם זמן מה אינם עדים. ומה גבול יש לזה והרא"ש כ' בד' ר"ת רק יום או יומים מסברא כמו דא"א דלא ניימי כו' וא"י ויכול להיות שיצא והוציא כ"ב וחזר והי' מבטל החזקה. ואעפ"כ לא חיישינן דלא שכיח. כן ביצאו העדים יום או יומים לעסקיהם שג"כ רחוק שיצא אז וחזר. דמי ללילות. והעיקר הוא כשלפי אומד דעתם הי' זמן מועט שמאומת אצלם שודאי לא יצא וחזר. וזה לא הוזכר בדברי ר"ת רק מסתבר לי' לרא"ש דבכלל דבריו כדרך שכנים לידע. אבל ודאי דאם לא היו השכנים בעיר זמן שאפשר שיצא וחזר דלא הוי חזקה. ואין חילוק בין השכנים רוכלין או לא. ומ"ש תוס' ורא"ש ומודה רבא ברוכלין כו' כונתם. ג"כ שהמחזיקים רוכלין שא"י להעיד על הראי' הרי מחזרין ולא דר בו שיראוהו אלא שבחזקתו הי' כנ"ל. כמ"ש בס' הישר. ולכך כ' רמ"א ז"ל לר"ת ג"כ כנ"ל. וגם מ"ש הסמ"ע דקאי אי טעין כו' אשכנים לר"ת לא אעדים דעלמא ע"ש מפורש בס' הישר דקאי על עדים שאינם שכנים כמ"ש הש"ך ז"ל. וזה עיקר הטעם שלו כיון שיש שכנים שיודעין יותר אין טוענין שיביא אחרים ע"ש. גם כ' שם דדוקא רוכלין שמתקנת עזרא מחזירין בעירות וכ' תדע דלא אמר גמל חמר ספן כו' ע"ש. דמשמע מדבריו שתקנת ח' הי' שתועיל חזקתו אף שאינו בירור גמור כדי שלא יצטרך הרוכל לשמור שטרו לעולם. ומ"מ י"ל דדוקא ברוכלין הוצרך לטעם הנ"ל דנהי דלהיפוך כשדר ביום סתמא בלילה. או חנותא דמחוזא דליממא עבידי שנראה לכל. אבל רוכלין שאין