חידושי הרי"ם חושן משפט חלק ב קכח

הוי כדר המשכיר בעצמו בהבית כנ"ל. וממילא בעינן שידורו השוכרים ג"ש יום ולילה כמו בעצמו אף ששילמו השכירות בזמנו כנ"ל. כיון דלא מהני החזקה על המשכיר רק מצד הדירה בשליחותו כנ"ל וא"ש. וראי' לזה כיון דמוקי מתני' בהשכיר הבית א"כ למה לר' ישמעאל ור"ע בבתים ג"ש הא באספסתא סגי בג' חדשים. א"כ משכיר בית סתם דהוא ל' יום. ובחורף ו' חדשים (סי' שי"ב) א"כ כשהשכיר ג' פעמים על ל' יום יהי' חזקה כאספסתא דהא דרך להשכיר כן ולא מיקרי משמט שמיט והוי כאספסתא כנ"ל דעושה פירות א' לל' יום. וע"כ כמ"ש כיון דאין לשכירות אלא לבסוף ואז הוי תלושין מהבית ולא מהני רק מצד הדירה שבמחובר וזה צריך ג' שנים גם לר"י ור"ע דעושה תדיר כנ"ל. וא"כ מ"ש המחבר שדר בו או השכירו ג"ש רצופות אינו מדויק שהי' לו לפרש שהשכירו ודרו בו השוכרים ג"ש רצופות. דע"כ כונתו כן כמבואר בפ'. וס"ט כ' כן על השוכרים שדרו בו כו' ע"ש. וכמבואר ברמב"ם להדיא ע"ש. אך מ"מ י"ל דברי רמב"ם כנ"ל. דבש"ס דרבא משני לר"ה דסתמא כרב רבי' ס"ל דדקל נערה הוי חזקה. וממילא מהני מצד אכילת פירות אף שתלושין. ולכך אמר שפיר מל"ע דנקיטי אגר דאי נתנו בל"ז הוי חזקה. ומועיל נקיטי דאין נוגעין כו' משא"כ לדידן לא מהני נקיטי כו' דבכונה נקיטי כנ"ל וא"ש ד' הרמב"ם

(יד) ואם יאמר כו' שיעידו בפירוש כו'. זה לשון הרא"ש ע"ש וסובר דבסתם שהעידו ג' שנים רצופות כוונת העדים מסתמא גם בלילות רק כשטוען צריך לחקור אותם ושיעידו' בפירוש. וממילא כשאמרו מפורש שא"י מהלילות לא מהני עדותם אף דלא טען וקשה שלא רביא דעת התוס' שכ' בפירוש להיפוך לדעת רשב"ם דאם הספק בכוונת העדים הי' צריך לשואלם גם כשלא טען דבכל עדיות אנו דורשין יפה. רק דאף שפירשו שא"י הלילות ג"כ מהני דמסתמא דר גם בלילות ודוקא טוען ברי שלא דר בלילה. וגם לשון הרא"ש ז"ל תמוה דכ' ודאי אי לא טעין כו' והעידו עדים סתם כו' מסתמא גם על הלילות העידו וא"צ לדרוש ולחקור דמסתמא הוי כאלו חקרנום כל זמן שאינו טוען. אבל אי טעין כו' ט"ט וצריך להביא עדים על ימים ולילות עפ"ע שכנים כדאביי או שוכרים כדרבא ואי טעין ראיתיו יוצא כו' דוקא שוכרים כו'. ותמוה בשלמא לענין שא"צ דו"ח בסתם וכשטוען צריך דו"ח הי' שייך. אבל כיון שכ' דהוי כאלו חקרום שמעידין גם אלילות. א"כ מה מהני שטוען נגד עדותם. דלדבריו אין העדים רשאין להעיד סתם ג"ש רצופין אי א"י על הלילות ג"כ. וגם למה כתב אי טעין כו' להביא עדים כו' הול"ל שצריך לחקור אותם בפירוש. ואי כשיאמר א"י יהי' חוזר ומגיד א"כ די בעדותן סתם. ועוד כיון דמיירי הרא"ש מעיקרא בסתם עדים דאח"כ כתב ע"פ שכנים כו'. א"כ איך אפשר דנאמר מסתמא כחקרו שמעידים אלילות הא בגמ' פריך לפשוט בתים בלילי לא ידעי ומשני שכנים כו' דא"א לאחרים לידע ואיך נימא בסתם כנ"ל. ולכך נראה דהרא"ש ז"ל מחלק לג' חילוקים דסתם עדים יכולין ג"כ לידע תחלת הלילה כמו שיכולין לידע ביום ג"ש. וכשא"י כלום מהלילות אין רשאין להעיד סתם ג"ש רצופין אם לא שיודעין על התחלת הלילה ג"כ כמו שאפשר לאחרים לידע. ולכך הוי כאלו חקרום ע"ז וכשלא טען אמרינן שוב כיון שדר ימים ותחלת לילה אין סברא שיצא משם אח"כ ולא מצאו זה דר שמסתמא דר כל הלילות. ואי טעין ברי שבא בלילה ולא מצאו לא סגי באחרים לא בסתם ולא בפירוש דמעידים רק כדרכם לידע תחלת ועדיין טענתו קיימת שבא בלילה ולא דר. וצריך להביא שכנים ואלו גם בסתם שמעידין על ימים ולילות סתמא עד שהולכים לישן. ושוב אין חוששין בסתם שאח"כ יצא וכשטוען גם ע"ז ברי שאח"כ בא ולא דר צריך שוכרי' דוקא כנ"ל. ולכך כתב צריך כו' על ימים ולילות עפ"י שכנים ולא כ' שיעידו בפירוש כו'. ולכך אינו מביא ד' תוס' החולקין שנראה לו שתוס' לא הקשו רק ע"ז שנאמר דמסתמא יודעין על כל הלילות כשלא טעין שזה דבר דלא שכיח על אחרים ע"ז הקשו למה לא נשאל שמא א"י ולא נוציא ממון של"כ כיון שהדבר רחוק שידעו. ולכך כ' דאף שא"י סתמא דר אבל לענין שידעו מתחלת הלילה שפיר בסתם נכלל בעדותן כאלו פירשו באמרם ג"ש רצופין דאם לא היו יודעין מה שאפשר לידע לא היו מעידין סתם. ושוב על שאר הלילה אף דא"י בפירוש ג"כ ל"ח שיצא משם אי לא טעין כמ"ש תוס'. וא"כ שוין בדין דמעידין אחרים מפורש שא"י כלל מלילה לא מהני גם לתוס' דלא חשוב ג"ש כלל. רק ביודעין כמו שהדרך כנ"ל מתחלת הלילות. וממילא גם במעידין סתם כן אז אי לא טעין מהני דמסתמא כל הלילה דר. אף אי אמרו בפירוש שיודעין רק מתחלת כנ"ל. ואי טעין שבא כו' צריך שכנים. ובשכנים נראה אף שהעידו סתם מתחלה ג"כ מהני. רק אי טעין אחר שישנו צריך שוכרים כנ"ל. ואין מחלוקת בין תוס' להרא"ש כנלע"ד. ומהתימה שלא ביארו האחרונים כלל. ובשוכרים שהעידו סתם והלכו להם מהני ולא מצי טעין כלל כמבואר בהרא"ש שם ע"ש. אולם הי' לו להזכיר גם בשכנים כן. ומשמע קצת דכיון דטעין צריך לשאול השכנים אם יותר מתחלת הלילה. אך ז"א דעל שוכרים הזכיר הרא"ש לישב מה דנקיט רבא בלישני' אגרינן כו' ודרינן יממא ולילא. והא סגי במעידין סתם. לכך כתב דנקיט לאפוקי מהמקשה אבל בשכנים לא הוזכר יומא ולילא בגמ' פשוט דבסתם סגי. ולתוס' ג"כ לכאורה הא קי"ל ברור אכילתך (כ"ט ע"ב) ואי סמכינן על המסתמא דר בלילה מה יועיל טענת ברי שלו. דלא קשה דמצינו בכמה דוכתי בלא שכיח דל"ח וכשטוען ברי טענתו טענה. גם י"ל דבלא טעם ודאי שלא יצא בלילה. רק דנאמר שידע שיבא הבעלים ולכך יצא ולא מצאו דר. ושוב הי' למערער לידע שלא מצאו ויש ריעות' כשאינו טוען ברי ואמרינן כיון שאין מערער יודע שוב מסתמא דר. משא"כ בטוען ברי יש טעם לתלות ולא שייך מסתמא כנ"ל. וגם הי' לו למחות כיון דידע מיום וסתמא דר גם בלילה. ואי ידע שלא מצאו בלילה א"כ כיון שע"ז סמך שלא מיחה רמיא עליו והי' לו לטעון שלא מצאו דר בלילה וכיון דלא טעין לא מהני משא"כ בטעין כנ"ל. דמוכרח לומר כן דהרא"ש כתב על רוכלין כיון דמחמת שלא הי' בעיר לכך א"י לטעון ברי טענינן לי'. ומה טעם זה מ"מ אינו טוען ברי. אי סתמא לא מספקינן רק משום שטוען. וע"כ להיפוך דכשאינו טוען ברי יש ריעותא דאיך סמך שלא למחות הא מסתמא דר גם בלילה והי' לו לילך לראות אם דר בלילה או לא כיון שהוא בעיר ואי באמת ראה שלא דר למה אינו טוען ברי. ולכך לא טענינן לי'. משא"כ רוכל טענינן לי' שסמך ע"ז שלא שמע שדר בלילות כנ"ל דאין ריעותא כנ"ל

ומ"ש הרא"ש בתחלה ע"ד רבא דאית לי' נמי שנויא דאביי כו' אלא שהשיב ע"ד המקשה דאף בלא עדות שכנים משכחת עדות יומם ולילה ע"פ שוכרים כו' וקשה למה לא כתב דהוצרך רבא לשוכרים כשטוען אחר שישנו השכנים כמ"ש אח"כ דהא גם לשכנים לא הוצרך רק כשטוען כנ"ל. ועוד דמה פריך בתים כו' הא כשלא טען מהני סתם והי"ל לשנויי בלא טען. ואי הי' הפירכא למה תני סתם דמשמע דלא מהני שום טענה א"כ גם תי' אביי