חידושי הרי"ם חושן משפט חלק ב קכז

שהוא השכירו על כל הג"ש אכל פירות ג' שנים אף שהם לא דרו בלילה מ"מ חייבים השכירות והמחזיק אכל כדרך להשכירו. דבשלמא בדר בעצמו צריך שפיר כיון דעושה פירות תדיר ודירתו הוי פירותיו לא אכל רצופין משא"כ בהשכיר כנ"ל. ובגמ' שפיר כיון דמיירי בנקיטי אגר ביתא שעדיין לא נתנו והקשה הרמב"ן ז"ל הא חרש וזרע ולא הכניס פירות לביתו לא הוי חזקה וכיון דלא קיבל השכירות לא הכניס ותירץ דהם דרים בשליחותו חשוב הדירה שלהם כאלו דר הוא והוי כהכניס כנ"ל ע"ש. וא"כ לכך שפיר בעינן דדרו יום ולילה כיון דבתורת אכילת פירות דמי השכירות לא מהני דלא הכניס רק מצד דירה שלהם כדר הוא ושפיר בעי רצופין יום ולילה משא"כ בנתנו לו דמי השכירות דמהני חזקתו בתורת אכילת פירות. י"ל שפיר דאף שהם לא דרו בלילה מ"מ כיון שהוא השכיר להם על ג"ש יום ולילה ושלמו לו א"כ אכל פירות כל הג"ש דיום ולילה ומהני שלא בתורת דירתם בשליחותו

והי' מיושב בזה לשון הגמ' דפריך הני נוגעין כו' וא"ל רבא דייני דשפילי כו' מי לא עסקינן דנקיטא אגר ביתא כו'. והלשון תמוה כאלו הי' פשוט דמיירי כן הול"ל דמשכחת לה בנקיטי כו'. ולמ"ש מדויק דכל קושית הש"ס הי' בתים ביממא ידעו בלילה לא כו' היינו רק בדר בעצמו כנ"ל. ומשני אביי שיבבי כו'. ורבא דמשני אנן אגרינן כו' שהשכיר א"כ שוב לא קשה כלל דיכולין אחרים להעיד שהשכיר ג"ש ודרו ג"ש אף דאין יודעין הלילות מהני. רק בלא נתנו השכירות דרק מטעם שליחות אז צריך שיעידו הם בעצמם ושיעידו שדרו גם בלילות. א"כ רבא דאמר דאמרי אנן אגרינן ודרינן ביממא ובלילה לא הוצרך רק על נקיטא אגר ביתא ושפיר דחה דייני דשפילי כו' מי לא עסקינן דנקיטי כו' הא באחרים סגי ביום לחוד כשהשכירו ומה דאמרנא אנן כו' ובלילי הוא רק בלא נתנו עדיין השכירות. ובנתנו שאין הם נאמנים שוב מהני אחרים כנ"ל

ומיושב מה שמקשין דלמא כבר נתנו והא דנקיטי אגר ביתא כדי שיהיו נאמנים. ולהנ"ל א"ש דאי כבר נתנו באמת לא יצטרכו לשלם למערער אף אם לא דרו בלילות דיועיל עדות האחרים על סתם ג' שנים כיון דאכל כנ"ל. וממ"נ נאמנים בנקיטי אגר ביתא כנ"ל. דלא הוי נוגעין. אמנם זה שפיר בידוע ע"פ עדים אחרים שהשכיר להם ושדרו ג"ש רק על לילות א"א לידע ע"ז שוב השוכרים נאמנים בנקיטי אגר כו' דלא שייך דנקיטי בשביל הנגיעה דאי נתנו ג"כ יהיו פטורים ע"פ העדי ג"ש. אבל אם אין עדים כלל שהשכיר להם על ג"ש יום ולילה רק הם עצמם י"ל שפיר דלא מהימני אף דנקיטי אגר כו' דשמא נתנו כנ"ל דבזה אם נתנו אינם נאמנים דשמא לא דרו ולא השכיר להם כלל על לילות א"כ לא אכל כנ"ל. ויש לישב בזה ד' הרמב"ם ז"ל פ' י"ב מה' טוען ה"ב התמוהים מאד הביא עדים שהי' דר כו' ג"ש או ששכרה ג"ש ה"ז חזקה טען בעה"ח שמא לא שכן בה ביום ובלילה או שמא אלו שהשכירו להם לא שכנו בה ביום ובלילה ה"ז טענה אומרים למחזיק או תביא עדים ששנים אלו גמורות ביום ובלילה או תסתלק. אפי' באו עדים ואומרים לנו שכר ואנו דרנו בה ביום ובלילה וטען בע"ה ואמר יביא עדים שדרו בה ביום ובלילה צריכין אלו השוכרים להביא ראי' שדרו בה ביום ובלילה שזה תלוי בהן ואינו תלוי בט' המחזיק כדי שיעידו לו כו' ע"ש. ופי' הה"מ דמיירי בנקיטי אגר ביתא כמ"ש ה' עדות וכך הבין הראב"ד והא מפורש בגמ' דנאמנים. וגם לפי' הש"ך עכ"פ הא כבר כתב שטען שמא לא דרו. וע"כ דמפרש הגמ' כן דדוקא טען וא"ל א"צ שוכרין. א"כ אין תועלת כלל בעדות השוכרין דאמר רבא דממ"נ אי טען לא מהני ואי לא טעין אינו צריך וגם לשון הרמב"ם הא כבר כתב שטען ולמה כפל אח"כ שכשהביא השוכרים חזר וטען ועוד קושיות ע"ש

ולמ"ש א"ש דמקודם כ' שהביא עדים שהשכירו להם ושדרו ג"ש רק שטען שמא לא שכנו אלו שהשכיר להם ביום ובלילה ע"ז כתב שפיר או יביא עדים ששנים אלו גמורות יום ולילה דסגי בעדות השוכרים ע"ז לבד שהשנים שמעידים אלו דרו יום ולילה דכיון דנקיטי אגר ביתא כמ"ש ה' עדות אין נוגעין דממ"נ אם נתנו הן פטורין ע"י העדים אחרים שהשכיר ושדרו ג"ש דאף אי לא דרו בלילה עכ"פ השכיר ואכל פירות כנ"ל. וזה הוא פירוש דברי רבא בגמ' דמשני על הקושיא דלא משכחת עדים רק על הימים ומשני דנוסף על העדים אחרים מעידים השוכרים שדרו יום ולילה ומהני בנקיטי אגר ממ"נ כנ"ל. ואח"כ כתב הרמב"ם אפי' באו כו' ואומרים לנו שכר ואנו דרנו כו' היינו כשאין עדים אחרים על השכירות כלל כמ"ש שהם המעידים לנו שכר והמערער טוען שמא משקרים ולא דרו בלילה ולא יודע שהשכיר להם כלל על הלילות וטוען שיביאו עדים אחרים שדרו יום ולילה וזה דין אחר ממ"ש למעלה שפיר צריכין להביא כו' דאף דנקיטי אגר כו' נוגעין וכ' שתלוי בהן כו' דדלמא כבר נתנו ובמכוין נקיטי אגר דליהימני דלא השכיר כלל על הלילות ולא אכל אף שנתנו ונוגעין כנ"ל. וזה פירוש ד' מר זוטרא בגמ' אי טעין ליתי תרי סהדי כו'. ולכך שינה הלשון דברישא סגי בטענתו שמא לא שכנו בלילה דאפשר שנזדמן שלא דרו' בלילה ולכך לא מחה שלא החזיק. וכאן לא סגי בטענה זו דגם אם לא דרו אם שכרו על ג"ש שלימות הי' מועיל בנתנו. וצריך לחוש שלא שכרו על הלילות וזה לא שכיח וצריך לטעון יביאו עדים אחרים. וברוכלים טענינן שלא שכרו ג"כ כנ"ל ומיושב

אמנם מלשון כל הפוסקים מבואר דאף בידוע בעדים שהשכיר לג"ש ולא דרו כל הג"ש או חסרו הלילות דמ"מ לא הוי חזקה אף ששילמו השכירות. ולכך נראה דלא מבעי' כששכרו שלא בשטר דבזה להפ' דדמי ללקוחות דג' לא מהני רק א' כל הג' שנים דלא ידע ששכרו רק שהי"ל למחות שלא יחזיק המחזיק שהוא לקח ממנו כיון שדר כל הג"ש. דבזה ודאי בעי שדרו ג"ש יום ולילה אף ששלמו דלא מהני מצד אכילת פירות של המשכיר דלא ידע שהשכיר ומשום השוכר עצמו אין מתירא שדירת עצמו צריך יום ולילה ולא איבעי למחויי כנ"ל. רק אף בשכר בשטר או להפ' דשם המשכיר נקרא וידע שהשכיר כנ"ל. מ"מ לא מהני מצד אכילת פירות די"ל דוקא הכנסת פירות משדה וכה"ג שהוא בפירסו' משא"כ נתינת השכירות אף שידוע שבשכירות מ"מ אין ידוע ששלמו ושאכל. וזה קצת דוחק דכיון שידע שהשכיר הי' לו לחקור דגם הכנסת פירות הוא ביום א' או בלילה ומ"מ אמרינן דצריך לחקור כיון שזרע כו'. רק דנראה כמו דקי"ל בש"ס ל"ו דקל נערה שמשיר פירותיו דלא הוי חזקה ובש"ע סי' קמ"א ס' ט"ו דדוקא ג' גדירות כו' שתולשן מן המחובר הוי חזקה בקרקע משא"כ כשנתלשו מה שהכניס פירות תלושין אינו ענין ליחשב חזקה בהקרקע או באילן רק כלוקח מטלטלין של זה ע"ש דאף שגדלו כל צרכן לר' האי ז"ל. וא"כ שכירות הבית שקיבל המשכיר הוי רק פירות תלושין ואף שקיבל זה מעותיו שלא כדין אין זה חזקה בהבית. ודוקא הדירה שדר בו שזה פירותיו של הבית שנוטלין מהבית עצמו כלקיטת פירות ממחובר משא"כ השכירות מהדירה. ולכך לא מהני רק מצד שדרים שליחותו