חידושי הרי"ם חושן משפט חלק ב קי

וכה"ג. והיינו שכ' רש"י ותבעי לי' לא שיוכלו להוציא רק שבועה עכ"פ. אך הא כ' התקבלתי בקבלת ר' ספרא. ועכ"פ הוי עדות על השליחות. גם י"ל למ"ש רש"י שזקן ר' אבא א"כ י"ל דוקא הגיע לגבורות דח' שמא מת כדקי"ל בגיטין ולא הי' לו ליתן דהוי לי' למיחש דילמא שכיב ושוב כשמת חייב משא"כ בשאר אינשי דא"צ לחוש שמא מת ורשאי לסמוך וליתן שוב פטור אף שמת כנ"ל ולכך כתב משמע כו': (ה) על כן כ' א"א כו' הוי כאלו נתנה לו במתנה כו' אע"ג דקי"ל שליח שויו היינו דלא מצי תפיס לנפשי' אבל אהני כו' לענין זה שלא יכול לבטל השליחות אכל הרמב"ם כ' כו'. דעת הטור דלהרא"ש לא מהני הביטול כלל ואף שידע שביטל ונתנו פטור וב"י חילק דכ' הרא"ש רק שא"י לבטל לענין שיתחייב כשלא ידע שביטל ואין מחלוקת ע"ש. ולע"ד טור הוכיח שהרא"ש הקשה למה לא בתורת שליחות הרי פיו כפיו וע"ז תי' שמא ביטל כו' אבל הרשאה ע"ש פ' הגוזל. ולב"י מה תירץ הקושי' הלא אם בשליחות לחוד יהי' הדין דמחויב ליתן א"כ ודאי דכשיתן ולא ידע שביטל יהי' פטור כמו בהרשאה כיון דהפטור מטעם אנוס כמ"ש לעיל וגם בהרשאה הפטור משום אנוס כיון דמהני הביטול. וע"כ דס"ל דלא משוינין חיוב ושיחשב אנוס כמ"ש לעיל ולכך כיון דמדינא מהני הביטול והוא באחריות הנפקד ולוה אין אומרים שיהי' חייב ויחשב אנוס ואדרבא אינו חייב ליתן מה"ט שמא ביטל. וא"כ ע"כ ס"ל דבהרשאה א"י לבטל כלל דהוי קנין דאל"ה עדיין קשה כנ"ל

ומ"מ י"ל דגם טור מודה בידע שביטל דאינו נותן למורשה ולא נפטר כשנתן. דהטעם כמ"ש הרא"ש פ' מרובה לר"ת דגם מלוה מהני הרשאה כו' שתיקנו שיהי' לענין שליחות כאלו הוא עצמו קונה קנין גמור' ע"ש. וא"כ ממילא שא"י לבטל. והיינו דאל"כ עדיין לא יהי' מחויב ליתן שמא ביטל וע"כ נכלל בתקנה זו שאף ביטל לא מהני או דהוי כאומר תן כו' והפטר כיון דניתן לו הרשאה דהוי כקנין א"כ א"ל והפטר ואף אם יבטל ויתן ג"כ יפטור כיון דאל"ה א"צ ליתן אבל לענין אם יבטל וידע לוה בביטול ענין זה לא אמר והפטר וכן לא הי' התקנה לענין זה כיון שאין צורך לענין הגוביינא דמ"מ יהי' מחויב ליתן כיון שלא נודע שביטל. וא"כ בנודע לא תיקנו כלל שיחשב קנין גמור מה שא"צ להגיבוי. ושפיר כ' בת' דיכול להרשות להרבה דמי מהם שיבא קודם לגבות מהני דהא נודע שביטל הראשון והיינו שע"כ הטעם כמ"ש לעיל דלא עשאוהו כקנין רק נגד הלוה לא נגד המלוה דנגדו הוי רק שליח א"כ לענין פיטור הלוה כשיתן לו הוי קנין דנותן למי שהחוב שלו ולא מהני הבטול כמו בקנין. אבל אם נודע קודם שגבה א"כ כיון דנגד המלוה רק שליחות ובטל ממילא אינו רשאי לגבות מלוה ואין ב"ד מחייבין ואינו רשאי ליתן וחייב כנ"ל והא הטור בעצמו סי' קכ"ג דיכול להרשות לאחר וע"כ כנ"ל

גם י"ל דבהרשאה דכ' זכי ואפיק כו' דמשמע דמקנה לו אז כשיזכה ויוציא. ונהי דזמנו ש"ש מוכיח הוי מעכשיו כשיוציא מ"מ הוי כתנאי ע"מ להחזיר. ואף דקודם שזוכה אינו שלו. מ"מ אי"ל לב"ד דידי את דשפיר יכול לתבעו בתורת שליחות כמ"ש הרא"ש ואין חשש שמא ביטל ויהי' חייב באחריותו דהא אם יזכה ויוציא הוי קנין למפרע ולא מהני הביטול וכיון דאינו חשש אחריות ל"ח שביטל כמ"ש הטור. ולכך אי תפיס מפקינן דאינו מקיים תנאי להחזיר ובטל הקנין ומפקינן דהוי רק משום שליחות משא"כ כשמחזיר ומקיים כנ"ל. ואם נאבד שאינו מחזיר ע"י אונס חשוב נתקיים דקי"ל יש אונס בכל ד' חוץ גטין. והוי קנין למפרע ופטור לוה שנתן לו אף שביטל שהי' שלו ולא מהני ביטל. ומ"מ אמר שפיר שליח שויו דא"ל בתורת שליחות לא הי' יכול לתבוע כדי שיזכה ויקנה למפרע דעדיין לאו בעד"ד רק בתורת שליחות דאין חשש אחריות דכשיתן יפטר דהוי קנין כנ"ל וא"כ שפיר מהני הביטול כשנודע דכיון דהשליחות בטל שוב א"י לתבוע כדי להוציא דעדיין אינו קנין והשליחות בטל כנ"ל וממילא אף שעבר ונתן לו חייב דכיון שע"פ דין א"י לתבוע גם הקנין בטל דהתנה דון וזכי כו'. וא"ש דאף שהוא קנין יש חילוק בין נודע הביטול או לא כנ"ל

(ו) ואפילו לדבריהם אם דן ונתחייב כו' כיון דנזקקין ב"ד לדון כו' דינם דין כו'. ואינו מובן למה כיון שנודע שביטל מקודם ובטעות מה שדנו עם איש א' שאינו שלוחו. ובהג"א (פ' מרובה) כתב משום מה כח ב"ד יפה והא"ז חילק דלא שייך כו' דלא הם הרשוהו ע"ש. ונראה דהרא"ש מדמי לה להא דיתומים שבאו לחלוק ב"ד בוררין כו'. דקי"ל כר"נ דבלא טעו הגדילו א"י למחות משום מה כח ב"ד יפה ע"ש כתובות ק' ואף דהוא מטעם זכין של"ב דהוא כשליחות וכשמוחה כשהגדיל איגלאי שלא הי' זכות ולא הוי שליחות ומ"מ אמרינן כיון דאז הי' כדין ע"י ב"ד שא"צ לחוש שימחה אמרינן מה כח כו' כן כאן בהרשאה כנ"ל. ומ"מ אין ראי' כלל משם דנולד אח"כ מה שמוחה רק דנימא איגלאי כו' משא"כ בזה דנודע שביטל מקודם ולא הי' ראוי לדון אז כלל דהוי כטעו או הביא עדים לראי' דסותר הדין. ונראה הטעם דאם יועיל הביטול א"כ לא ידונו כלל שמא ביטל ויצטרך לדון פעם אחרת דאינו מחויב כמ"ש הרמב"ם בשותף ע"ש (פ"ג מה"ש) א"כ שוב כיון שכ' זיל דון כו' הוי כקיבל עליו גם שיבטל מ"מ יועיל מה שידין כל שלא יהי' נודע הביטול כיון דאל"ה לא יצטרך לדון אף שלא יבטל מחשש שמא ביטל וכמו נאמנת עלי שלא פייסתי (דפ"ג דגטין כ"ט ע"ב). וכיון שכ' זיל דון כו' ע"כ כנ"ל דאף אם יבטל חוזר ומקבל עליו מה שידונו ע"פ כנ"ל ואף שחוזר גם. מזה מ"מ קיבל גם על אחר שיחזור בו וכמ"ש הר"ן נדרים כ"ח ע"ב בשם הרשב"א עד שיקצצו או עד שילך לירושלים דפדאן חוזר וקדוש ע"ש וממילא להעיטור והפ' דל"ח שמא ביטל וא"כ צריך לדון עמו אף אם יועיל הביטול שוב י"ל כשביטל לא מהני גם שדן דאינו נכלל במה שכ' דון כו' שיועיל כשיבטל כיון דמ"מ יצטרך לדון כנ"ל

ואפשר דגם בקיבל עליו קא"פ דקי"ל (סי' כ"ב) לפני גמ"ד יכול לחזור ולא אחר גמ"ד. דאם חזר בו שלא בפני ב"ד ודנו וגמרו די"ל דלא מהני. די"ל דהוי כחיוב מעכשיו כשיפסקו ולכך דוקא קודם גמ"ד שאז מהני החזרה דאין רשאין לגמור. משא"כ כשלא ידעו ופסקו דהחיוב למפרע ולא הועיל החזרה כלל. כן י"ל כיון דכ' כל דמתעני מן דינא כו' הוי מעכשיו וכיון שפסקו לא הועיל הבטול כנ"ל. ויש לדחות

(ז) ב"י ג' חלוקים במת אף ולא ידע כו' חייב. בפקדון תמוה דעכ"פ אונס הוא כיון שמחויב ליתן ובהך דר' אבא או משום דא"צ ליתן מה"ט שמא מת דזקן ר"א כמ"ש רש"י ולכך אם נתן חייב. אבל למה שפסקו דל"ח שמא מת ממילא פטור. רק אם הי' זמן שיוכל לידע שמת י"ל דהי' לו לחקור. רק במלוה דחייב באונסין א"כ אף שנתן מ"מ כיון דלא חשוב פרעון שוב שלו נאנס. וי"ל דהוי כתן לפלוני והפטר די"ל כדאמר בנדרים (כ"ט ע"ב) עולה לאחר ל' כיון דכמסירה להדיוט הוי כמעכשיו דא"י לחזור ע"ש בר"ן. א"כ י"ל דדוקא מקדש או מקנה לאחר