חידושי הרי"ם חושן משפט חלק ב קח

או משום דעכ"פ הלוה הי' מוכרח לשלם ופטור כנ"ל

או י"ל דהוי קנין לזמן דמהני עד ל' יום. כן הלשון זכי ואפיק לנפשיך שיהי' שלו לזמן החוב עד שיגבנו מלוה ואחר הגבוי הוי דמלוה ככל קנין לזמן וא"צ להקנות למלוה כנ"ל. וממילא מיפטר לוה מאחריות דאז כשפרע לוה הי' החוב של המורשה כנ"ל. ולא מהני ביטל ומת כיון דשלו אז ולטעם הזה הי' המורשה פטור מאחריות כמ"ש תוס' במתנה לזמן דשלו נאבד ע"ש

עוד י"ל לשון הטור שמא ביטל כו' חייב באחריות כו', להפ' דקבלת עדות שלא בפני בע"ד גם דיעבד לא מהני. ואפילו שקבלו לדבר שהי' מועיל לא מהני למה שנוגע לחוב מי שהוא שלו בפניו כדפי' ריב"א הזמה שלא בפניהם כו' הכחשה הוי כו' ומ"מ להזמה בטל ע"ש (בהגהת אשר"י פ"ב דכתובות) א"כ כיון דשליח שעשאו שלא בעדים לא מהני לפטור מאחריות א"כ אף שעשאו בעדים ומעידים כאן מ"מ לא יועיל שלא בפני מלוה לענין האחריות כשיאבד דזה לחובתו ובטל שלא בבע"ד וכשלא יהי' אח"כ העדים בפנינו יהי' נאמן שלא עשאו שליח בעדים כלל. רק כשמצוה ניתן מקבלין שלא בפניו. וע"ז שפיר יש חשש שחזר וביטל או מת דכיון שחזר מציויו שוב בטל הקבלת עדות משום שלא בפניו ויוכל לומר שלא עשאו שליח בעדים כלל ובטל השליחות בפני עדים סתם שלא אמר השליחות בעדים כנ"ל. ויהי' זה חייב באחריות. ואטו כיפ' תלוי בעדים שיהי' אז ולכך אינו מחויב ליתן משא"כ הרשאה דמקיימין שלא בפני בע"ד שפיר מחויב ליתן דלא שייך כנ"ל

ויש לדחות דא"כ שליח בשטר בלי אפיק לנפשי' יועיל אך י"ל כיון שאין לו דין שטר אין מקיימינין שלא בפני בע"ד דצריך קיום מה"ת משא"כ הרשאה יש לו דין שטר דהא לכך תיקנוהו כנ"ל. ועוד דמהני אפיק לנפשך שיחשב בפני בע"ד כנ"ל. ומ"מ יש לדחות: בטור הנ"ל שמא ביטל או מת ויהי' חייב כו'. וקשה מקרקע כמ"ש לעיל דל"ק רק על קרקע תיקון הרשאה והא בזה סגי שליחות דליכא חשש אחריות כנ"ל. ואפשר דהא י"ל הטעם דלא מהני שליחות כמ"ש הר"ן נדרים (ע"ב) גבי הפרת בעל דלא מהני שליח שיהי' שמועתו כשמיעת הבעל דבמידי דממילא לא מהני שליחות להיות כמותו רק המעשה כאלו עשאו המשלח ע"ש. וא"כ מה"ט נהי דשליח בעדים מהני לענין שאם נתן לו הלוה כמו נתנו למשלח שזה מעשה ככל ש' לקבלה. אבל לענין שיוכל לתבעו שיהי' חייב לוה ליתן שבזה אין שום מעשה ולא שייך שלוחו כמותו ועדיין לאו ב"ד דידי את כיון שאינו ממונו ולא כגופו של מלוה איך יוכל לתבעו. ולכך צריך הרשאה אפיק לנפשיך כמו קנין כנ"ל. ולא ק' תמיהת הרא"ש הא פיו כפיו ע"ש

אולם נראה דהרא"ש סובר כיון דבמעשה מהני שליחות א"כ נעשה כמותו לכל מה שצורך להמעשה כמו לקדש וכה"ג. כן בזה שכדי לקבל המעות צריך התביעה בב"ד ושאר דברים מהני. ולכך צריך לטעמו הנ"ל. וא"כ בקרקע שאין כאן שום מעשה קבלה רק התביעה והזכי' בב"ד להיות של פלוני שפיר אין בזה דין שליחות כלל בלא טעם אחריות ובעי הרשאה בלא"ה כנ"ל וא"ש

מ"ש לעיל דקשה לטעם הנ"ל מהא דבכורות שאם יתן לא' יפטור מאחריות דמדחי לי' ול"ל הרשאה כנ"ל וי"ל דהא דלא מיקרי תופס לבע"ח חב ללוה כמ"ש לעיל דהא ע"כ חייב לשלם ולא מיקרי חב ומהני שליח. אבל התם דאי לאו ההרשאה ושליחות מצי מדחי ופטור מדינא מספק רק ע"י השליחות ממ"נ הוי חב דלא מהני מטעם שליחות כלל רק בהרשאה וא"ש כנ"ל. ומיושב ג"כ לישנא קמא די"ל דס"ל תופס לבע"ח קני ומהני כנ"ל

אולם בהרא"ש לא הוזכר כלל חיוב אחריות רק שמא ביטל או מת. וי"ל דהטעם רק דלא בע"ד דידי' ומה"ט אינו מחויב וממילא חייב באחריות. והטור הוסיף זה י"ל דמשמע לי' דא"ל חשש הפסד לא הוי חיישינין לח' רחוק שביטל. ואפשר לומר דאף דבש"ס (ב"ק ק"ד) הוזכר רק חשש מת י"ל דבא ליישב דהא קי"ל בחזקת שקיים. דכאן צירוף ב' החששות משוי למיעוט המצוי ביטל או מת וא"כ אפשר בנסתלק חשש א' ל"ח לחד לחוד כנ"ל. אך מטור לא משמע כן כנ"ל

(ב) בב"י כ' שמא יבטל. והי' ל"ל שמא ביטל. דהא דנין אם יתחייב ליתן לשליח ובמה שיבטל אח"כ לא יפסיד לוה. וי"ל דכונת הרא"ש דהגם דל"ח שמא ביטל כשדנין על דבר מיוחד מ"מ ודאי שמזדמן לפעמים שמבטל ויוכל לוה לבא להפסד ולכך תיקנו הרשאה אך א"כ צ"ל דהי' התקנה דבלא הרשאה לא יוכל לכוף רק בהרשאה ונא משמע כן

גם י"ל דהא דלא חשיב כל שליח לגבות חב ללוה הוא משום דהא חייב לפרוע ואין זה הפסד. אבל בזה שיוכל ע"י שליחות זה שיבא לוה לידי הפסד אם יבטל מלוה השליחות ולוה יהי' מחויב לשלם דל"ח שביטל ויתחייב באחריות וזה הוא שלא מחויב וכיון דבשעת שליחות חב בטל כמו תופס לב"ח. ושפיר הלשון שמא יבטל כנ"ל

גם י"ל דכמו דאמר ב"ב קי"ד דלמא הדר בי' ופירשב"ם דכיון שאפשר שיחזור בו יובטל הדין אין שם ש וב"ד ע"ז אף דלא הדר בי' אח"כ ע"ש ובתוס'. א"כ י"ל דמה"ט בשליח גרידא א"י לתבעו בב"ד ללוה ושיפסקו דחייב ליתן לו. דשייך שמא יחזור בו מלוה ויבטל השליחות אחר הפסק קודם שישלם לוה לשליח ויבטל הפסק דלא יוכל ליתנו לשליח דאז יהי' חייב באחריות כיון שיבטל ויודיע ללוה או לב"ד שביטל. ומה"ט א"י להוציא בב"ד דאין שם דין ע"ז כנ"ל. רק בהרשאה דאי"ל כנ"ל. וג"כ א"ש שמא יבטל כנ"ל ויודיע ובזה שפיר כ' דחייב באחריות כנ"ל ועי"ז לא יצטרך ליתן כנ"ל

(ג) ובעה"ע כ' כו' סמכתי עליך כו' שכשם שחזקה שליח עושה שליחותו כן חזקה שבעה"ב עומד בשליחותו כו'. קשה דתלי תניא כו' הך חזקה דשליח עושה שליחותו לא מהני רק בדרבנן כדמסיק בש"ס עירובין (דל"ב) וחזקה דלא ביטל המשלח השליחות מהני גם בדאורייתא דהאשה מותרת להנשא בשלח גט גם קודם תקנת ר"ג ול"ח שמא ביטל דאל"ה לא הי' חשש ממזרות ע"ש (גיטין ל"ג) דע"כ חזקה גמורה וכן דל"ח שמא מת מפורש במשנה (שם כ"ח) השולח ממדה"י כו'. וגם קשה להרא"ש באמת איך חיישינן שמא ביטל הא חזקה כנ"ל. ולכן נראה דלא שייך הכא חזקה הנ"ל. דשם בגט וקידושין כיון שהי' בדעתו לשלוח גט חזקה שלא נשתנה דעתו ולא ביטל מה שעשה דכשביטל אינו גט או קידושין משא"כ כאן דהי' הכונה בשליחות רק שיביא לו המעות רק דהוצרך לעשותו שליח בעדים כדי שיתן לו הלוה. שייך שפיר שמא ביטל דבמה שמבטל השליחות לא נתבטל מה שהי' בדעתו שעדיין יביא לו מעותיו. ותועלת לו בענין חיוב אחריות שיהי' אלוה שייך שפיר שמא ביטל ואין כאן חזקה כנ"ל דאין הוכחה שלא הי' מיד בעת עשיית שליח דעתו לבטלו אח"כ כדי לחייב לוה כנ"ל,. ומ"מ הוצרך לעשות שליח שיוכל לגבות כנ"ל. אם נאמר דחייב באחריות ע"י שביטל