חידושי הרי"ם חושן משפט חלק ב קב

דטרח כו'. אך א"כ הי' חלוק בין שלוה או הפקיד שם במקום המלוה והלוה או נפקד הלך משם ובין כשלוה כו' במקום הלוה והוא הלך משם דא"צ לשלחו לשם רק שיקח ממנו כאן ויחשב שליח כנ"ל. והא לא חלקו כלל הש"ס והפ'. ועוד דא"כ מה פריך ב"ק ק"ד ממתני' דהגוזל לא יתן לשלוחו כו' דלמא מתני' משום דנשבע ומדינא יוליך אחריו מש"ה לא הוי שליח מסתמא לפטרו ופלוגתייהו היכא דא"צ. אך י"ל כיון דתני אבל נותן לשליח ב"ד ושוב א"צ להוליך וממילא גם לשלוחו יתן. אך כיון דזה הי' תקנה לפירש"י כדי שלא יוציא ק' על ק' וא"כ כיון שיש כאן שלוחו דנגזל שיוכל לשלחו בלי הוצאה רק שיהי' באחריותו שוב לא סגי בנתינה לשליח ב"ד וצריך לשלחו ואחריותו עלי' וממילא י"ל דלא פטרו נגזל בעשיית שליח כנ"ל. אך אפשר דא"צ להאמין לאחר אף שעשאו שליח וג"כ סגי שיתן לשליח ב"ד כנ"ל

ובזה מיושב לע"ד תמיהת תוס' שם ד"ה בשכירו כו' אמאי לא אמרה ר"ח אהא. וגם למה לא פריך ממתניתין דקאי עלה מעיקרא ע"ש. ולמ"ש י"ל דלא מצי פריך ממתניתין דהוי מ"ל כנ"ל דר"ח לא קאי אמתניתי' דנשבע רק היכא דא"צ להוליכו למקום המלוה או נפקד שלוה כאן והלך לו המלוה כנ"ל. ולא קשה ממתני' דצריך כנ"ל ולכך פריך ממתני' דהשואל דתנן וכן בחזרה ואמר עלה ר"ח גופי' (ד"פ ע"ב) דדוקא תוך ימי שאלה ע"ש וא"כ ג"כ א"צ להוליכה לשם ומ"מ חייב. ומשני כדאמר ר"ח בשכירו כו'. דמשאלה אין קושיא די"ל דלא רצה להתחייב באונסין עד שיבוא לידו שיהי' הנאה שלו רק מחזרה ומשני כנ"ל. ושוב כיון דבחזרה דוקא שכירו אבל שליח מהני ממילא גם בשאלה כן. ובזה תלוי בו שלא רצה להתחייב וכמו בפטור היכא דצריך להוליכו ואעפ"כ הוי שליח לר"ח ושוב פריך ממתני' דהגוזל אף דצריך להוליכו יועיל שליח. וכן ר"ח עצמו דבאמת קאי אמתני' אף שצריך סבר דהוי שליח ומוקי בשכירו ולקיטו כנ"ל. עכ"פ מוכח שפיר דאין חילוק בין שצריך או א"צ

וי"ל הטעם למאי דאמר ספ"ק דגטין תן הולך כו' בא לחזור אינו חוזר ושמואל ס' מתוך שחייב באחריות יכול לחזור ע"ש. והטעם נראה נהי דהוי כזכי שמחויב לפרוע אבל אינו מחויב לפרוע רק בענין שיפטור מאחריות אבל זה אין חיוב עליו שיהי' ב' הריעותות שיהי' באחריותו ולא יוכל לחזור. ולכך הוי כמתנה ויכול לחזור בו ג"כ דאינו רוצה במה שאינו חיוב עליו. ואנן דקי"ל כרב משום דכיון שנותן סתם ממילא זכה עבורו. ומ"מ הדין ממילא דחייב באחריות דאין חבין כו' וכשאינו רוצה הי' לו להתנות שלא יזכה כנ"ל. וא"כ בעושה שליח שלא בעדים שלא ידע לוה או נפקד שהוא שלוחו. ממילא גם אם יהי' איש מהימן ללוה ויתן לו מ"מ מסתמא אינו רוצה שיהי' ב' הריעותות. ובאמת נפרש מסתמא שיוכל לחזור בו כיון שחייב באחריות ושוב באופן זה שיוכל לחזור אין המלוה רוצה שיהי' באחריותו דהוי נגדו ב' ריעותות אף שעושהו שליח כנ"ל. רק בעשאו בעדים דיהי' לו קול או יקח ח"י וכה"ג או שיהי' עבידא לגלויי ויאמין לשליח שהוא שלוחו דאז יתן לו באמת שלא יוכל לחזור ויהי' אחריות אמלוה הוי שליח לר"ח. ולרבה כיון דמסתמא העדים לא ילכו לשם ג"כ שייך טעם הנ"ל דממ"נ אם לא יאמין לא יאמין שעשאו שליח לפטור מאחריות וג"כ יתנה שיוכל לחזור כנ"ל וממילא אינו רוצה שיהי' באחריותו. ור"ח סבר דלהכי טרח בעדים דלוקי ברשותי'. היינו כדי שעי"ז ידע הלוה או נפקד שזה שלוחו ויתן לו לגמרי בלי תנאי שיודע שפטור מאחריות. וא"ל דליקו ברשותי' אין תועלת בעדים דעדיין לא יתן כנ"ל

ובאמרו ללוה שלח אף היכא דצריך להוליכו למקומו וא"כ למה לא נאמר דכונתו לשלוח ע"י שלוחו דלוה. ובשלמא כשא"ל ע"י פלוני א"כ מורה זה דליקו ברשותי' דלהיות שליח דלוה מה לו לצוות ע"י מי. וזה נראה טעם הפ' דדוקא מיחד איש. אבל רוב הפ' דגם סתם שלח או ע"י מי שתרצה. ובזה אין הוכחה כלל כנ"ל. וי"ל או דכיון דאם א"ל שלח ואח"כ עשה שליח לקבל ודאי דהי' מהני דשוב הוי שליח לקבלה דכמותו דלא שייך ב' הטעמים דלעיל דהא יודע לוה. וא"כ אף שלא חזר ועשאו שליח הוי כאומר אמרו שמצוה ללוה לעשות שליח עבורו למי שירצה. והוי שלח הפי' שיעשה ש"ק וכיון דעושהו מדעת הלוה מהני לכ"ע. אך למה נפרש כן. ועוד בנכרי וחשו"ק לא שייך כנ"ל

או י"ל דהוי כאומר תן מנה לפלוני כו' (קדושין ד"ז). דמה שנותן בציויו הוי כאלו נתן לה ומקודשת מדין ערב. משא"כ באינו אומר רק לאחר קבל מזה מנה לא מהני מדין ערב וע"כ כמ"ש הרא"ש גבי אומר צאי וקבלי קדושיך (שם י"ט) דלא מהני מדין ערב כיון שלא אמר לנותן ע"ש וכ"כ תוס'. א"כ כאן דוקא באמר לשליח לקבל צריך מדין שליחות כנ"ל. משא"כ אומר ללוה שלח או תן לפלוני מה שאתה חייב לי ונותן הוי כאלו נתן ופרע למלוה. ואף דשם צ"ל ואתחייב לך או ואתקדש וכאן אין צ"ל והפטר. היינו דשם א"ל ואתחייב נהי דהוי כאלו נתן לו ולא אמר כלום אמרינן מתנה יהיב כמ"ש הרבה פ' וצ"ל ואתחייב משא"כ בלוה שחייב ונתן סתם דלכ"ע לפירעון לא מתנה דלא שביק איניש כו' כמ"ש הפ' ממילא סגי באומר תן לפלוני לחוד כאלו נתן למלוה סתם דהוי פירעון כ"ש שאמר בפירוש מנה שאתה חייב לי כנ"ל

אך עדיין אינו ברור דבאומר תן שיהי' של פלוני שייך מה שנותן בציויו כי' אבל באומר שלח א"כ אין הכונה ליתן למי שירצה שיהי' שלו שיהי' שייך דין ערב רק בתורת שליחות א"כ עדיין י"ל בתורת שליחות דלוה כנ"ל

והסמ"ע לעיל ריש סי' ק"כ כ' החלוק דגבי זרוק כו' בעי דוקא והפטר וכאן בשלח סגי בל"א והפטר. וכ' הטעם דשם תיב ונטר קאמר משא"כ שלח אין סברא שילך עמו לשמור ע"ש. ואינו מובן לע"ד הא גם אם יהי' באחריותו ג"כ אינו עם השליח לשמור. והא זה עצמו שיהי' שלוחו דלוה חשיב תיב ונטר היינו ששלוחו ישמרנו ויהי' באחריותו ולמה יהי' הפי' יותר שהוא ישמרנו ע"י שיחשב שלוחו יותר משמירת לוה ע"י שיהי' שלוחו כנ"ל. ונראה לע"ד דהטעם דלרוב הפ' דזרוק מנה לים ג"כ חייב מדין ערב דע"י שמוציא מעות מרשותו בציויו חייב ע"ש בר"ן פ"ק דקדושין ואף דבקרע כסותי בא"ל בתורת שמירה חייב. ולכאורה הא עכ"פ בציויו והוי כזרוק לים דשוב חייב המצוה ושוב יפטור. אך י"ל דשם אינו מוציא מרשותו כלל ע"פ ציויו וכיון דלא א"ל והפטר אין דין ערב. משא"כ זרוק לים דמוציא מרשותו כנ"ל רק לעיל בזרוק חובי כיון שהוא מקום המשתמר ויכול לשמרו א"כ ברשותי' דמרי' איתא ולא חשיב כלל מוציא מרשותו בציויו דתיב ונטר כנ"ל. וממילא כאן בשלח כו' כיון דקי"ל הולך ותן כזכי בחוב א"כ במה שנותן לזה אף שיחשב שליח דלוה ג"כ קי"ל כרב דבא לחזור אינו חוזר רק באחריותו הוא דאין חבין כו'. אבל באמר שלח כו' כיון דזכה שא"י לחזור שוב הוציא ממון מרשותו והוא ע"פ ציוי מלוה ושוב מדין ערב הוי כנתן לו ונפטר מאחריות כנ"ל כיון דיצא עכ"פ מרשותו כנ"ל. אף שאינו של השליח כנ"ל לא מגרע כנ"ל. ואף שמואל דסבר יכול לחזר ר ג"כ מודה דהא גם לדידי' א"י לחזור דזכה רק מתוך שחייב באחריות יכול לחזור. א"כ בהנ"ל דאמר שלח כו' דאם יהי'