חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א צח

בשעת קבלת עדות והטעם כ' הב"ח ושאר פוסקים דאף דקי"ל בש"ס דעדים כגמ"ד דמי ובגמ"ד ד"ה בע"ד בעמידה כו' מ"מ הא אמר להדיא ריש פ' ראוהו בית דין דחקירת עדים כתחילת דין וכן גבי ביום הנחילו כו' דלענין לילה הוא כתחלת דין דאין דנין. ולכך ע"כ צריכין לחלק דנגד העדים הוי כגמר דינם שכבר נגמר דין עדותם ושוב אין צריך להם וא"י לחזור וכן לענין הזמה ולכך צריכין העדים לעמוד דהוא גמ"ד שלהם. אבל נגד הבע"ד והדיינים עדיין לא נגמר הדין והוי ת"ד ולכך אין דנין בלילה. וממילא אין הנידונים צריכים לעמוד ג"כ בשעת קבלת עדות כיון שהוא נגדם רק תחילת דין וכנ"ל ע"ש. ולכאורה קשה דא"כ למה הדיינים צריכים לישב בשעת קבלת עדות משום דהוא גמ"ד כדאמר בש"ס בשעת גמר דין ד"ה דיינים בישיבה כו' הא ג"כ נגד הדיינים לא הוי רק תחלת דין שאצלם לא נגמר כנ"ל. ואי ילפינן מלפני ה' א"כ גם בתחילת דין יהיו דיינים בישיבה כו'. אך באמת לא קשה כלל דכיון דנגד העדים הוי גמ"ד שלהם א"כ דין זה של הקבלת עדות הוא גם אצל הדיינים גמ"ד שגומרין הדין של העדים שמקבלין עדותן וממילא צריכין לישב. ורק נגד הבע"ד שפיר הוי ת"ד דאצל דין שלהם עדיין לא נגמר או לענין לילה. אבל נגד הדיינים שפיר הוי גמר דין של זה הדין של העדים וכנ"ל

וא"כ מיושב דגבי עד נעשה דיין שכתבו תוס' הטעם דבראו בלילה צריכין לחזור ולהעיד שאין יכולין לדון ע"פ ראייתם דכיון שדנין על ראייתם הי' הראי' כקבלת עדות של עצמם כיון שדנין ע"י עדות זה וקבלת עדות אינו בלילה ולכך אין יכולין לדון וצריכין לחזור ולהעיד ואינו נעשה דיין. וא"כ בראו ביום אף שראו מעומד מ"מ זה הקבלת עדות של הראי' שדנין הוי גם אצלם רק תחילת דין כיון שאינם מעידין כלל ולא יגמר גם הדין של הקבלת עדות כלל עד שגומרים כל הדין ע"פ הראי'. א"כ שפיר יכולין לדון ע"פ הראי' שראו מעומד דהיו רשאים גם מעומד לקבל עדות זה שהוא מחמת ראי' דהוא רק תחילת דין גם נגד העדים והדיינים ואף שלא היו יכולים לקבל עדות אחרים מעומד היינו משום שהי' נגמר הדין של העדים. וא"כ עדות שאינו נגמר שפיר יכולין לקבל משא"כ לענין לילה הוי ת"ד גמור ואין רשאין לדון עליו: ולכך אמרינן שפיר בראו ביום לא תהא כו' אף בראו מעומד כנ"ל וא"ש: עוד הי' אפשר לומר דדוקא בלילה שלא הי' בידם לקבל עדות כלל משא"כ מעומד הי' בידם לישב ולקבל עדות וממילא שם דיינים עליהם אף מעומד כיון שבידם להעשות דיינים. אך לפ"ז הי' נראה דבראו עדות כשהם נוגעין בעדותם ואח"כ נסתלקו יכולין אח"כ להיות דיינים. ג"כ דבנגיעה לא בעינן תחילתו וסופו בכשרות ואמרי' לא תהא שמיעה כו'. ואף דאז בשעת ראי' לא הי' יכולין לקבל עדות שהיו נוגעין והוי כראו בלילה מ"מ הא הי' בידם להסתלק מנגיע' ולדון ומהני כמו מעומד כנ"ל. ולטעם הראשון אין נעשה דיין בכה"ג דאם דנין על הראי' ממילא הי' תחילת דין בפסול כשהיו נוגעים כנ"ל. וכן נראה דבכה"ג אין נעשים דיינים כנ"ל דמה בכך שהיו יכולין להיות כשרים כיון שהיו פסולים אז וכנ"ל. אך להפ' שכתב הטעם בנגיעה דלא בעי תחילתו וסופו בכשרות משום דיש עליו שם עד כיון שבידו להסתלק ע"ש. י"ל גם כאן דנקרא דיין דבידו כו'

ובמ"ש יש לישב מאי שדקדקו המפ' אהא דמביא הרא"ש ז"ל ראי' דקבלת עדות מיושב מהני בדיעבד או דיינים מעומד מהא דאמר בירושלמי גבי מגדף מכאן לדיינים שקבלו עדות מעומד שדינם דין והוכיח דמהני כו' ודקדקו דהא לא תני רק שדינם דין ומשמע שאם דנו ע"פ קבלת עדות זה שקבלו מעומד דינם דין בדיעבד אבל י"ל שאף שקבלו עדות אינם רשאין לדון לכתחילה ע"פ ק"ע זה דגם זה מיקני לכתחילה לדון ע"פ עדות דכיון שהתור' אמרה ועמדו כו' צריכין לדון לכתחילה ע"פ עדות כדין. ואם כהרא"ש ז"ל למה אמר שדינם דין הוי לי' למימר דאם קבלו עדות מהני כו' ע"ש

ולמ"ש י"ל דהנה קי"ל דעדים שראו שנחקרה עדות בב"ד יכולין להעיד אח"כ בב"ד ראינו עדות שנחקרה אף שלא ראו הגמר דין ולא מיקרי עד מפי עד ומהני כמבואר בט"ז סי' ל'. וא"כ נראה דאף אי נימא דאם העידו מיושב אין דנין לכתחילה ע"פ רק בדיעבד מהני עדים אחרים שראו אלו העדים שהעידו מיושב או הדיינים בעמידה יכולין אף לכתחילה להעיד בב"ד ראיית עדות שנחקרה בב"ד דכיון דהעדות הי' כשר בדיעבד רק שלכתחילה אסורין לדון דבעינן לקיים מצות ועמדו לכתחילה וא"כ אותן העדים אחרים מעידים שפיר עדותם מעומד וכראוי דזה שראו שנחקרה עדות מעידים מעומד ומקוים שפיר מצות ועמדו דהא מהני עדות זה אף שהראשונים אינם כלל כאן. וא"כ מאי בכך שלא נתקיים בראשונים ועמדו כיון דעכשיו על עדות זה שפיר מקוים ויכולין שפיר לדון אף לכתחילה וא"ל דכיון דאסורין לדון לכתחילה ע"פ העדות שוב אין עדות כלל ואינם יכולין להעיד ראינו עדות שנחקרה. ח"א דהא בדיעבד מהני אם דנו ע"פ עדות זה וע"כ דהוא עדות כשר כדין רק דאין רשאין לכתחלה לדון ע"פ דבעינן ועמדו א"כ לגבי האחרים שמעידין שראו כו' יכולין שפיר לדון לכתחילה כנ"ל

וגם נראה דג' שראו בב"ד שקבלו עדות ונחקרה בב"ד יכולין הם עצמם ג"כ לדון ע"פ עדות זה ואמרינן עד נעשה דיין כיון שראו עדות שנחקרה וראוהו ביום אמרינן שפיר לא תהא שמיעה גדולה מראי' כיון דיכולין לקבל עדות על זה שראו עדים שנחקרה ומהני וא"כ הם עצמם שראו שייך שפיר לא תהא שמיעה כו' ויכולין שפיר לדון עפ"ז שיודעין שנחקרה עדות אחרים בב"ד

וא"כ מיושב ממילא הכא דאיך נימא כשקבלו עדות מעומד דאין רשאים לדון אח"כ לכתחלה ע"פ עדות זה דבעינן ועמדו כנ"ל. ולמ"ש א"ש דכיון דבדיעבד מהני אם דנו כנ"ל וא"כ אותו הב"ד עצמו שהעידו העדים לפניהם הם עכ"פ כג' אחרים שראו עדות שנחקרה בב"ד כיון שהם ראו בעצמם אותו העדות שנחקרה בפניהם דהוא עדות כשר וא"כ שפיר יכולין לדון אח"כ אף לכתחילה אף דבשעת עדות לא נתקיים ועמדו כו' מ"מ יכולין לדון ע"פ עדותם שיודעים שנחקרה עדות כו' דלא תהא כו' וכמו אחרים שהיו יכולין לדון רק דנימא דלא שייך לא תהא כו' כמו בראו בלילה כיון שקבלו עדות מעומד א"כ הי' ראי' זו שראו עדות שנחקרה ג"כ מעומד ולא היו רשאין לכתחילה לקבל עדות גם על זה מעומד ולא שייך לא תהא כו'. וא"כ ז"א למ"ש דלענין ראייתם הוי רק תחילת דין ולא בעי ישיבה כנ"ל ושפיר נעשה דיין בראו מעומד וא"כ יכולין שפיר ליעשות דיינים ע"ז גם לכתחילה דמיקיים שפיר ועמדו מה שדנים ע"פ ראיית עצמם שנחקרו כו' וממילא אם העידו בפניהם מעומד כיון דבדיעבד אם דנו מהני ממילא הוי עדות ושוב רשאין לדון לכתחילה ג"כ כנ"ל. ומיושב שפיר כיון דאמר בירושלמי דאם קבלו עדות מעומד דינם דין אם דנו ממילא רשאין לדון לכתחלה ג"כ כיון דבדיעבד מהני אם דנו והוי עדות כנ"ל ושוב יכולין לדון ע"פ ראייתם כנ"ל. ואף דבדיני נפשות גם עד הרואה אינו נעשה דיין מ"מ הא הטעם הוא משום דחזי דקטל לא חזי לי זכותא וא"כ על עדות זה שראו שנחקרה כו' שפיר נעשים דיינים כיון דלא חזו דקטל כנ"ל. ולכך אמר דאם קבלו עדות מהני דכל הטעם דמהני הוא משום דמהני בדיעבד כנ"ל. ואף דמשם לא מוכח רק אם דנו דהכל הוא דיעבד כיון דאי אפשר רק מעומד במגדף מ"מ מוכח ממילא דמהני בדיעבד ושוב מהני לכתחילה ג"כ כנ"ל ועדותן עדות אם העידו כנ"ל וא"ש וכן במיושב כנ"ל וא"ש

ובמיושב ודאי מהני כיון שהדיינים היו יושבים ג"כ ושייך לא תהא כו' שהיו יכולין אף לכתחלה לקבל עדות כנ"ל עוד י"ל על ירושלמי הנ"ל דכיון דאמרינן בקורדייקוס דמיקרי דיעבד אף לענין לדון לכתחלה ע"פ הקבלת עדות מיושב משום דא"א בענין אחר ולא יהיו עדים בענין אחד רק דנימא בשאר דוכתי דאף דקבלו עדות אין יכולין לדון לכתחלה ע"פ עדות מיושב דלא הוי דיעבד עדיין דאפשר לחזור ולהעיד מעומד כמ"ש הריא"ז בש"ג ריש סנהדרין ע"ש. וא"כ להפ' לקמן סי' ל"ג שפ' הרמ"א דהיכא דהעידו פעם אחת ולא הי' מהני עדותם שוב לא מהני גם כשמעידים אח"כ דעביד איניש לאחזוקי דיבורי' ע"ש בש"ך ס"ק ט'. ואף דגבי שלא בפני בע"ד פ' בסמוך סט"ו דיכולין לחזור ולהעיד בפני בע"ד כבר כתבתי לקמן דהיינו דוקא היכא שלא הועיל עדותם כלל והוי כחוץ לב"ד ולא שייך עביד איניש אבל היכא שהועיל עדותם קצת ודאי הם נוגעים גמורים אח"כ באם העידו שקר הם פסולים לעדות ושייך שפיר עביד איניש כו' ואינם יכולין לחזור בהו ג"כ דאין אדם משים עצמו רשע