חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א צז

להדיא דגם בהדיוטות בעינן עמידה לכתחילה. וגם אי אפשר לומר לענ"ד כדברי הע"ש שהביא הסמ"ע שם דהראב"ש סובר דלפני מומחין הי' פסול אף בדיעבד עדות מיושב ובהדיוטית בעינן לכתחילה ע"ש. דהא המרדכי כ' ז"ל וכ' הראב"ש דעמידה דוקא במומחין הוא דכתיב כו' לפני ה' והאידנא ליכא מומחין ולכך נהגו בישיבה בין העדים כו'. והא דאמר בזבחים מה ליושב שפסול לעדות היינו דוקא לכתחילה אבל בדיעבד כשר כו' ע"ש. ואם כדברי הע"ש מאי הקשה מהא דזבחים הא שם קאי מדאורייתא דבעינן מומחין דיליף ק"ו וא"כ באמת פסול אפילו דיעבד ואיך תירץ דהיינו דוקא לכתחילה ומבואר להדיא דאף בפני מומחין כשר בדיעבד ומהתימא שלא עיינו במרדכי עצמו רק מה שהביא הב"י. ולכך נראה פשוט דהראב"ש סובר דבזמן שהי' מומחין בעינן מדאורייתא ועמדו אבל רק למצוה בעינן לכתחילה אבל בדיעבד הי' כשר אף במומחין וכדעת כל בפוסקים. ולכך בת"ח כשר גם לכתחילה אף לפני מומחין וגם הירושלמי דדיינים שקבלו עדות כו' קאי אמומחין דבדיני נפשות איירי רק דעכשיו בהדיוטות לא בעינן מדאורייתא ועמדו אף לכתחילה רק מדרבנן בעינן דכל דתיקון כו' כיון שתיקנו שיהי' לנו דין ב"ד. ולכך כתב דהאידנא נהגו להושיב כו' דכיון שהוא רק דרבנן נהגו מפני המחלוקת דלא ליבעי עמידה ומה שהוכיח הסמ"ע שם דהא הראב"ש כתב זה להתיר בזה"ז בישיבה ומוכח דמותר לכתחילה ע"ש אינו הוכחה כלל דלא כתב רק דאינו דאורייתא לפני הדיוטות דאם הי' דאורייתא לא היו מבטלין מפני המחלוקת וכה"ג וע"כ שהוא דרבנן ולכך תיקנו עכשיו דרשאי אפילו לכתחילה. אבל מדינא דש"ס הי' בעי לכתחילה עמידה בהדיוטות ג"כ כמ"ש

וזה נראה דעת הרמב"ם ז"ל ג"כ דכיון שהוא רק מדרבנן עכשיו ולכך נהגו מפני המחלוקת להושיב כולם וא"ש ואין סתירה כלל מדברי הפו' וי"ל דכולם סברי כהראב"ש וכמ"ש

ובזה יש לישב מ"ש הרשב"א ז"ל והר"ן ביבמות פ' מ"ח דבחליצה לא בעינן עמידה אף לכתחילה ואף דחליצה כגמר דין ובגמ"ד בעי עמידה מ"מ לא דמי לגמרי דהא לא דמי דסגי מדאורייתא בהדיוטות בחליצה ובדין בעי מומחין ע"ש והוא תמוה כיון דאמר חליצה כגמ"ד הוא לענין לילה ושאר דברים רק להדיוטות יליף בש"ס (ר"פ מ"ח) מזקני או מלעיני ע"ש ולמה לא ליבעי עמידה כיון דליכא ילפותא להכשיר ע"ש. ולמ"ש מיושב דהא בהא תליא דכיון דסגי מדאורייתא בהדיוטות ממילא לא בעינן עמידה ג"כ דלפני ה' כתיב. ואף לכתחילה לא בעי דהא דבעי בדין מדרבנן היינו משום דתיקנו למיעבד שליחותייהו דסמוכין ואל"ה לא מהני ולכך בעינן עמידה ג"כ משא"כ בחליצה דכשר מדאורייתא בהדיוטות לא בעינן עמידה אף מדרבנן כנ"ל ורש"י ותוס' שכתבו (שם דק"ו) דבעינן לכתחילה עמידה היינו מדרבנן וסברי דדמי לדין ע"ש

עוד ראיתי בב"י שהביא בשם המרדכי ישן שכ' וז"ל ונראה דהא דאמרינן מצוה שיעמדו כו' היינו כשעומדין אינם רשאים לישב אבל כשיושבים אינם צריכין לעמוד והאי דשב"ש (סנהדרין י"ט) דאמר לינאי עמוד כו' פי' אל תשב כו' וה"ה לעדים כו' ע"ש. ולענ"ד אין הדברים מחוורין דהא אמרינן בזבחים ט"ז מה ליושב שפסול ועדות ולדעתו הא יושב אינו פסול כלל לעדות רק שאינו רשאי לישב כשעומד וא"כ עדיין הק"ו הוא מיושב שיושב מקודם דאם עבד חילל וכשר לעדות ולמה הוצרך לומר מיושב ת"ח וע"כ דליתא ואף יושב מקודם פסול. וגם בהא דר' יימר כו' דאותבינהו לכולהו ופריך הא עדים ד"ה בעמידה ומשני עשה דכ"ת עדיף כו' ומאי פריך הא הושיבם מקודם ואינם צריכין לעמוד כלל. ואין לומר שהיו עומדים והושיבום כו' דא"כ באמת למה הושיבום אח"כ הא קי"ל כל מקום שאתה יכול לקיים שתיהם אין עשה דוחה כו' ולמה לא הושיבום מקודם ולא יעברו על עשה דועמדו וגם יקיים עשה דכבוד תורה ולמה הושיבום בשעת עדות ממש משום עשה דכבוד תורה וגם גבי דביתהו דר"ה וגם מהא דירושלמי גבי קורדייקוס כו' ומוכח דאין חילוק בין יושבים מקודם או לא כו וכמ"ש וצ"ל או כדעת הראב"ש או כדברי הרשב"א וכמ"ש וא"ש. והב"י לטעמי' אזיל שפירש דברי הרמב"ם ז"ל שפסק כר' אחא דחד כשר דהיינו אפילו הדיוט מדאורייתא כו' וא"כ אין ומר ממילא כדברי הראב"ש דדוקא בפני מומחין כו' דהא קאי ועמדו מדאורייתא גם אהדיוט דכשר כו'. אבל למה שפירשו דהאמת הוא דבעינן עכ"פ שאותו היחיד יהי' מומחה כמבואר בש"ס בכמה דוכתי דסמוכים בעינן ממילא יש לומר שפיר כדברי הראב"ש ז"ל דדבריו נכונים דודאי לא קאי מדאורייתא ועמדו רק אדיינים שם כשרים מן התורה ואתי שפיר

ובמ"ש אפשר לישב דברי הסמ"ע שכתב דלהראב"ש בפני הדיוטות אף לכתחילה לא בעינן ועמדו וכבר כתבתי דמבואר בש"ס להיפוך גבי ר"נ דפריך כו' כמ"ש. ולמ"ש י"ל דא"ש דהא ר"נ סבר סנהדרין ה' כשמואל דב' שדנו דיניהם דין ע"ש וע"כ דס"ל כר"א דמדאורייתא חד נמי כשר כמבואר התם ע"ש וא"כ לדעת הב"י דאפילו חד הדיוט כשר א"כ קאי ועמדו גם על הדיוטות דכשרים מן התורה ופריך הש"ס אר"נ דהא לדידי' ע"כ בעינן עמידה אף בהדיוטות כנ"ל כיון דסבר כר"א כו' אבל לדידן דפסקינן כר' אבוהו וכרוב הפוסקים דלא כהרמב"ם ובעינן מומחין מן התורה ושפיר לא בעינן בהדיוטות עמידה אף לכתחילה כמ"ש הסמ"ע כנ"ל אבל מ"מ נראה כמ"ש דבעינן לכתחלה כנ"ל

(יד) ואם העד ת"ח מושיבין אותו כו'. ובעידי גיטין וקידושין י"ל דגם ת"ח צריך לעמוד לחד תירוצא שתרצו תוס' שהקשו הא כבוד מלך כת"ח ולמה אמרו לינאי מלכא עמוד על רגליך ותרצו דיני נפשות שאני ע"ש (ר"פ שה"ע). וא"כ בעידי גיטין כו' אמרינן סוף יבמות דכדיני נפשות דמיא ע"ש ואף דקי"ל לענין דו"ח כיון דאיכא כתובה למישקל כדיני ממונות כו' היינו משום דאיכא ממון שייך התקנה לענין דו"ח משא"כ לענין עמידה. וכן ראיתי בתומים סי' י"ז ואח"כ דחה שם קושית תוס' ע"ש

ולענ"ד נראה ראי' לזה מהא דאמר בירושלמי הובא ברמב"ן ב"ב שהבאתי לעיל אהא דראוהו ב"ד יעמדו שנים כו' ואי משום ישיבה ועמידה ליתוב חד כו'. ופי' הרמב"ן דאי משום שהעדים צריכים לעמוד והב"ד יושבים וא"א לעמידה וישיבה כא' כו' ע"ש. וא"כ מאי מקשה הא קידוש החודש בעינן סמוכין מומחין. וא"כ הא ת"ח אינו צריך לעמוד כלל ושפיר יכול לישב ויכול להיות עד ג"כ כיון שע"כ הם ת"ח. וע"כ כמ"ש דבדיני נפשות גם ת"ח צריך לעמוד ורק בדיני ממונות א"צ. ולכך גם בקידוש החודש י"ל דצריך לעמוד. ואף דגם בד"נ ודאי רק מדרבנן צריך לעמוד כדאמר בזבחים מיושב ת"ח מ"מ עכ"פ מדרבנן אינו נעשה דיין כיון שצריך לעמוד כו'. ומזה קצת ראי' ג"כ כדברי הסמ"ע דעמידה ע"י סמיכה היכא דסתרי כמו שהדיינים נסמכים וגם העדים לא מהני ע"ש דאם כדברי הב"ח שם מאי פריך אי משום כו' הא שפיר יכולין להיות נסמכים ויתקיים ישיבה ועמידה כא' וע"כ דלא מהני כנ"ל

סעיף ו צריכין היו הדיינים להיות יושבים בשעת קבלת עדות וצריך שיבינו הדיינים לשון העדים שלא ישמעו מפי המתורגמן ואם מבינים מה שהם אומרים אפי' אינם יודעים להשיב מותר להעמיד תורגמן ביניהם

(טו) צריכין הדיינים כו' לכאורה הי' נראה בהא דקי"ל אין עד נעשה דיין רק בראו בלילה אבל ראו ביום אמרינן לא תהא שמיעה גדולה מראי' כו'. והטעם כמ"ש תוס' שם דהוי כקבלת עדות ובלילה שאינם ראוים לקבל עדות לא שייך לא תהא כו'. וא"כ גם בראו מעומד י"ל ג"כ דאינו נעשה דיין דלא שייך לא תהא כו' שאינם ראוים לקבל עדות מעומד מדאורייתא והוי כראוהו בלילה כנ"ל. ואף למאי דקי"ל דבדיעבד מהני אם קבלו עדות מעומד מ"מ הא כתב הרשב"ם ב"ב קי"ד דגם בלילה אף דמהני קבלת עדות בדיעבד מ"מ כיון דלכתחילה אינו יכול לקבל עדות לא שייך לא תהא כו' ואינו נעשה דיין ע"ש ואף בשבת וי"ט כ' הב"ח ז"ל די"ל דאינו נעשה דיין אף דיעבד

אך לא אשתמוט בשום דוכתי דבראו מעומד לא יהי' נעשה דיין. גם בכל דוכתי דפריך לא תהא שמיעה כו' ומשני בראו בלילה ולא משני שראו מעומד

ונראה דהנה הפוסקים פסקו דאין הבעלי דינים צריכים לעמוד