חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א צה

ובאדם חשוב דלא משמתינן ממילא רשאי להעיד ואין כאן איסור כלל. ולכך נראה נכון כדברי הטור וב"י שסתמו דאף אדם חשוב רשאי להעיד כנ"ל ואף איסור דרבנן אין כאן כנ"ל

סעיף ה' ת"ח שיודע עדות לישראל ותבעו שיעיד לפני ב"ד קטן ממנו אם הוא עדות ממון אינו חייב לילך להעיד כו' צריכין העדים לכתחלה להעיד מעומד ואם העד ת"ח מושיבין אותו

(יב) צריכין העדים כו'. והוא מדאורייתא דכתיב ועמדו שני האנשים כו' וקאי אעדים ולא כמו דמשמע מסמ"ע לעיל סי' י"ז ס"ק ה' שכ' דקרא ועמדו אינו אלא אסמכתא כו' וליתא דהא מבואר בש"ס ריש פ"ב דזבחים דאמר מה ליושב שכן פסול לעדות ולכך אם עבד חלל ומבואר להדיא דפסול עכ"פ מדאורייתא לכתחלה רק דהם כתבו דאינו אלא למצוה ולא מיפסל בדיעבד ע"ש. ויש להקשות דקי"ל דעד נעשה דיין בדרבנן וכ' הר"ן ז"ל פ"ב דכתובות גבי ג' שישבו לקיים כו' דמעידין בפניו וחותם וכ' דאף דבקבלת עדות בעינן ג' מ"מ כיון דענ"ד בדרבנן נעשים הם עצמם דיינים לקבל עדות של עצמם ובשעה שמעידין ג"כ נעשים דיינים לקבל עדותם והם ג' ע"ש. וכן ריש גיטין גבי בפני נכתב ע"ש. וקשה כיון דבעינן עדים בעמיד' מדאורייתא ודיינים בישיבה ג"כ דמחד קרא נפקא כמ"ש הר"ן פ' שה"ע וא"כ איך מקבלין עדות של עצמם ממ"נ אי עומדי' לא מיקיימי ישיבת הדיינים ואי יושבים ליכא עמידת העדים ואף דקי"ל דלא מיפסל בדיעבד מ"מ איך רשאים לכתחלה להעשות דיינים ועדים בב"א הא לכתחלה בעינן שניהם מדאורייתא וא"א להיות עומדים ויושבים בב"א. ולדעת הב"ח ז"ל לעיל דעמידה ע"י סמיכה מיקרי עמידה וישיבה בב"א ע"ש א"ש דמשכחת עמידה על ידי סמיכה דמקיימי שתיהם. אך הסמ"ע פסק שם דלא מהני היכא דסתרי אהדדי ע"ש וקשה כנ"ל. ודוחק לומר דבמילי דרבנן לא בעינן כלל ועמדו כו' דהא לא אישתמיט בשום דוכתא דבמילי דרבנן לא ליבעי עמידת עדים או ישיבת הדיינים. ואפשר דאפילו מדאורייתא בעינן ועמדו בעדות דרבנן כיון שהוא עדות כמו לענין קרבן שבועה דהכל מודים בעד מיתה ע"ש. ולדעת הרמב"ם ז"ל שפוסק דמדאורייתא חד נמי כשר י"ל דכיון דמוקים מדאורייתא ועוזרו שמעידין לפני הא' שיושב ורק מדרבנן בעינן ג' וסגי בהכי. אך רוב הפוסקים חלקו עליו ע"ש

והי' אפשר לומר למ"ש המרדכי בשם הראב"ש ז"ל דלא בעינן ועמדו רק לפני מומחין סמוכין דכתיב לפני ה' משא"כ לפני הדיוטות ע"ש. ואף שחלקו עליו לכאורה טעמא בעי הא באמת כתיב לפני ה' דמשמע סמוכין וי"ל דהטעם דכיון דאין הדיוטות יכולין לדון כלל ואין כח ביד חכמים לעקור כו' רק משום דשלוחייהו דסמוכים אנן אבל מצד עצמם אין יכולין לדון דאין כח כנ"ל ולכך בעינן שפיר ועמדו כו' כיון דהוא מטעם שליחות דסמוכים. וממילא א"ש דבמילי דרבנן שפיר יש כח ביד חכמים ויכולין שפיר ההדיוטו' לדון מצד עצמם ואין צריכין לשליחות הסמוכין כלל וממילא לא בעינן כלל ועמדו דלפני ה' כתיב כנ"ל כיון דאינו מטעם שליחות כנ"ל. ולכך במילי דרבנן שפיר עד נעשה דיין כנ"ל. אך אין זה מספיק דהא קאי האי דינא דעד נעשה דיין בדרבנן אף לפני סמוכין ובריש גיטין קאי אמתניתין ועדיין קשה כנ"ל הא לפני מומחין בעינן מדאורייתא ועמדו כנ"ל. ודוחק לו' דקאי דוקא בת"ח שיכול לישב משים עשה דכבוד תורה דהא סתמא קתני ומשמע אף בהדיוטות. אך י"ל ממ"נ דבפני הדיוטות לא בעינן כמ"ש ובפני סמוכין וע"כ הם ת"ח דאין סומכין כו' ממילא יכול לישב כנ"ל משום עשה דכבוד תורה ושפיר נעשה דיין בין בסמוכין בין בהדיוטות כנ"ל. אך גם זה דוחק דא"כ ג"כ לא ליבעי כלל עמידת העדי' במילי דרבנן כיון שדנין מצד עצמם כנ"ל. ואח"כ מצאתי ברמב"ן ז"ל ב"ב קי"ד שהביא בשם הירושלמי וז"ל אהא דתנן ריש פ"ג דר"ה יעמדו שנים ויושיבו מחבריהם כו' וליתוב חד וליקום חד אין עד נעשה דיין וכך פירושו אי משום ישיבה ועמידה הוא שהדיין צריך לישב והעד עומד וא"א לעמידה וישיבה כא' ליקום חד ויעיד בפני ב' א"נ יעמוד א' ויושיבו אחר אצל הב' ויעיד בפני ג' ואח"כ ידון הוא ומשנינן אין עד כו' ולאו משום ישיבה ועמידה ע"ש. וא"כ קשה כנ"ל דנהי דבדרבנן עד נעשה דיין היינו לדון אח"כ אבל לענין קבלות עדות לא מהני משום ישיבה ועמידה כנ"ל

וצ"ל כמ"ש דבדרבנן לא בעינן ועמדו ומ"מ דוקא היכא שהוא הדיין בעצמו דלא שייך כבוד כו' הקילו חכמי' משא"כ לפני דיינים אחרים בעינן עמידה וישיבה אף במילי דרבנן כנ"ל. או אפשר דבאמת לא בעינן כלל ועמדו במידי דהעדו' הוא רק מדרבנן

(יג) לכתחלה אבל בדיעבד מהני אם העידו מיושב ודעת איכא מרבוותא שפסול אף בדיעבד הובא בר"ן ורשב"א ז"ל ריש פ' שה"ע וראייתם מהא דאמר (ריש פ"ב דזבחים) מה ליושב שפסול לעדות והם דחו דהיינו רק לכתחלה וראייתם דהא ת"ח מעיד לכתחלה ואי פסול איך מכשירין עדות פסול משום כבוד תורה ומהא דקורדייקוס (גיטין דע"א) דבודקין למשיאות לעדיות ואיתא בירושלמי ז"א מעידין מיושב כו' ע"ש והובא בב"י. ולכאורה יש להקשות דהא קי"ל אין עד נעשה דיין ופסול אפילו בדיעבד אם נעשה דיין והא התוס' ורשב"ם ז"ל כתבו עיקר הטעם דאינו נעשה דיין משום דכתיב ועמדו לפני ה' ע"ש וא"כ כיון דהאי קרא הוא רק למצוה ולא בדיעבד כנ"ל ולמה פסול בדיעבד כשנעשה דיין ומאי חילוק בין העידו מיושב כנ"ל

והי' אפשר לומר דלכאורה קשה למה מהני בדיעבד כיון דאסור מדאורייתא להעיד מיושב הא קי"ל כרבא דכל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני וכיון דאסור מדאורייתא נימא דלא מהני העדות כיון שעבר והעיד מיושב ושפיר יתוקן האיסור אי לא מהני דלא אסר' התורה רק להעיד עדות מיושב. וגם באיסור עשה אמרינן אי עביד לא מהני כמבואר בפוסקים. ונהי דקרא אתא רק למצוה מ"מ יפסול בדיעבד ג"כ מטעם הנ"ל. וכן בדיינים שקבלו עדות מעומד ג"כ. אך באמת י"ל כמ"ש הסמ"ע וש"ך ז"ל לקמן ר"ח דהיכא דאפשר לעשות המקח בלא האיסור לא אמרינן אי עביד לא מהני אף שעשו באיסור ע"ש. וגם הכא כיון שהי' אפשר להם להעיד מעומד אף שהעידו מיושב כשר. וא"כ ממילא א"ש דעד אינו נעשה דיין ופסול אפילו בדיעבד דהכא כיון דאי אפשר בלא האיסור דאם יעיד מעומד יעבור על איסור דישיבת הדיינים ומיושב יעבור על עמידת העדים ממילא שייך אי עביד לא מהני ופסול שפיר אפילו דיעבד מקרא דועמדו כנ"ל. ואף שאפשר לו להעיד בפני אחרים מ"מ עדות וקבלה זו אי אפשר בלא האיסור ולא מהני כנ"ל. אך האמת הוא דליכא למימר טעם מועמדו כנ"ל דא"כ עד ת"ח יהי' נעשה דיין דכשר להעיד מיושב ויכול שפיר להיות עד ודיין בב"א. וע"כ עיקר טעמא כמבואר מלשון התוס' מדכתיב ועמדו לפני ה' משמע שהקפידה התורה שיהיו דיינים אחרים זולת העדים וזה הוא עיכובא אפילו דיעבד דהא כמה דברים דילפינן מהאי קרא אנשים ולא נשים וקטנים דפסולים בדיעבד ורק עמידה לחוד הוא למצוה לכתחלה. ולא כמו שמשמע מלשון הרמב"ן ז"ל שם דטעמם מועמדו לחוד ע"ש

ולכאורה הי' נראה לענ"ד דטעם הפוסלים אפילו דיעבד מיושב הוא כמ"ש משום כל מילתא דאמר כו' אי עביד לא מהני ואף דאינו אלא מצוה שיעמדו כשיעידו ולא אמרה שלא יעידו מיושב מ"מ הא חזינן דאמר מה ליושב שפסול כו' ואסור מדאורייתא להעיד מיושב ושייך שפיר לא מהני כנ"ל ולא סברי כהנ"ל רק דאף היכא דאפשר בלא האיסור אמרינן לא מהני כנ"ל כדמשמע מתוס' גבי שוחט הפסח על חמץ ע"ש פסחים ס"ג. ולכך אמר דיושב פסול כנ"ל. ושוב לא קשה עליהם כל קושייתם הא דהקשו מת"ח דכשר מיושב ואיך בשביל כבוד תורה מכשירין עדות פסול. ולמ"ש מיושב דבת"ח דכשר לכתחלה דעשה דכבוד תורה עדיף ממילא אינו פסול כלל כיון דליכא איסור כלל דרשאי לכתחלה להעיד מיושב כנ"ל. וגם מהא דירושלמי גבי קורדייקוס ג"כ מיושב דכיון דאף לדידהו דהוא למצוה מ"מ רשאי לכתחלה כיון דאי אפשר כו' וממילא כשר. והא דאמר מעידין מיושב היינו שאין הפסול מחמת שפסלה התורה מיושב ע"ש וכן מהא דדייני' מעומד גבי מברך השם אין ראי' כמ"ש ע"ש סנהד' דנ"ו: