חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א צד

ויוכל להשביעם אח"כ היסת דלא שייך כנ"ל דאין עדותם שהעידו לפני עכו"ם יכול לפטור אותם משבועה. ועל מה שאומרים עכשיו הם בע"ד כיון שכבר גרמו היזק ומה שהעידו לא הי' עדות כשר לפוטרם וכן קשה גם בשנים דאין משמתין אותן משום דאף בדיני ישראל הוי מפקינן כו' ובעד א' אף שיודע שהאמת אתו מ"מ גורם להוציא שלא כדין ע"פ עד א' דלא מהני בדינינו משא"כ בב' דגם בדינינו מהני ע"ש (בסמ"ע ס"ק כ' וכ"ד). וקשה ג"כ הא בדינינו לא מהני רק עדות שנתקבל לפני ב"ד כשר אבל אם העיד לפני ב"ד פסל הוי כחוץ לב"ד ואין מוציאין ע"פ עדות כזה א"כ גם בשנים כיון שמעידים לפני כותים א"כ ג"כ מוציאין שלא כדין. דאף דהי' מהני בדינינו היינו אם היו מעידים בפני ב"ד כשר משא"כ עדות זה לא מהני בדינינו דהוי חוץ לב"ד וא"כ ג"כ גורמים שהוציאו ממון שלא כדין ע"פ עדות פסול בדינינו ואף שהאמת אתם היינו שאומרים (שהאמת) כן מ"מ גם בע"א או' שהאמת כן ולמה לא הי' משמתין בשנים. וא"ל דבשנים כשאומרים שהאמת כן מהני שפיר עדותם של עכשיו שמעידים כן בפנינו דז"א דעכשיו כבר הם נוגעים דאם לא יאמרו כן יתחייבו לשלם מדינא דגרמי ועדות שהעידו אז ג ק לא מהני דהוא חוץ לב"ד ולא מהני עדות כזה בדינינו כנ"ל

ובזה הי' אפשר לישב הרי"ף ז"ל שהשמיט הא דאמר הנ"מ חד אבל תרי לא והוא תמוה ע"ש פ' הגוזל ב' ובכה"ג. ולמ"ש י"ל דהא דקאמר רבא הנ"ל היינו משום דהוי קודם דתקנו רבנן היסת ולא הוי נוגעין עכשיו דיכולין לטעון שאר טענות ויכולין להעיד עדיין שהם כשרים ולכך לא משמתינן כו'. אבל עכשיו דתקנו היסת והם עכשיו עד הצריך שבועה ולא מהני עדותם של עכשיו רק מה שהעידו אז דהיו כשרים ואז הי' חוץ לב"ד ושפיר משמתינן להו כנ"ל

אך לדידן דקי"ל באמת דבתרי לא משמתינן אף עכשיו קשה כנ"ל וצ"ל דהא בידוע שאמת העיד לא משמתינן אף בחד והא דלא מהימן לומר אמת העדתי משום דאף אם יודע האמת מ"מ הא לא יכול לברר בדינינו האמת דליכא אלא חד משא"כ בתרי אם האמת כדבריהם שפיר היו מעידים גם בב"ד כשר וממילא לא (היו) משמתינן להו כיון שאומרים אמת העדנו והיו יכולין להעיד אף בב"ד כשר ולברר האמת ואף שהוא טוען שקר העדתם לא משמתינן דאין אנו יודעין האמת

אמנם קושיא הראשונה עדיין קשה דיתחייבו היסת כמו בשאר תביעה דכיון שהוא טוען שהוא שקר אם כן טוען ע"ז עצמו דודאי לא היו מעידים לפני בית דין כשר ואף שהם אומרים כו' מכל מקום הם בעלי דברים דמעולם לא העידו בתורת עדות שנאמין להם. דאטו שנים ששרפו שטר של חבירו יהיו נאמנים לו' שפרוע הי' או שאר טענות ולא גרמנו לך היזק דהיינו יכולין להעיד בב"ד שהוא פרוע ולא היית גובה. וע"כ ז"א דכיון שהוא שקר לא היו מעידים כלל בב"ד ודוקא בעדות כשר הימני' רחמנא לב' ולא לבע"ד. ואח"כ ראיתי בס' נה"מ שהקשה כנ"ל על עד א' דיתחייב היסת ותירץ דכיון שאם הי' מעיד מחייבו שבועה הוי גורם לממון ע"ש. ולענ"ד ז"א ואף בשנים קשה דמה בכך שהיו יכולין להעיד כיון שנא העידו וכיון שהוא שקר לא היו יכולין [להעיד] כלל כמ"ש ואפשר לחלק דבב' ששר רפו יכול לומר דאם הייתם יכולין להעיד בב"ד מ"מ למה הי' לכם לשרוף השטר הי' לכם להעיד כדין עדות והי' מועיל ולכך חייבין משא"כ הכא שתבעם להעיד לפני העכו"ם. ובזה מיושב קושית הסמ"ע דבי"ד כתב דמנדין עד שישלם ע"ש דשם איירי בלא תבעו כמבואר שם ודמי לשנים ששרפו השטר כנ"ל ואף בשבועה לא מהימני כנ"ל דלמה הי' לכם להזיק הי' לכם להעיד בב"ד כשר ואפשר אף בב' כן והוא דחוק

וי"ל דלכך א"י להשביעם היסת דהא אמרינן בש"ס מיגו דחשיד אממונא כו' ומשני אישתמוטי או ס' מלוה ישנה יש לו כו' ע"ש. והכא אם הוא שקר א"כ מסר ממון ישראל ליד עכו"ם ואיסור זה ליתא בחזרה ובל"ז לא שייך ס' מלוה כו' דמה ענין זה בשביל שיש להם עליו ס' מלוה למסור ממונו ביד העכו"ם ואין יכולין להשביעם דאם הוא שקר הוי מסור ופסול לשבועה כנ"ל ואפשר דעוברים גם על לא תענה אף שאינם מעידים בב"ד כשר כיון שמועיל עדותם ואיסור זה ליתא בחזרה ושייך מיגו דחשיד כנ"ל או משום דלא חשדינן להו לעבור על לא תענה בדבר שאין להם הנאה בו ולכך פטורים משבועה כנ"ל וא"ש. אך קי"ל לקמן סי' שפ"ח דאף דמסור אין נותנין לו שבועה מ"מ אם טוען מסרתני והוא כופר צריך לישבע ע"ש. וצ"ל דכיון דרשאים לכתחלה לילך ולהעיד אינו יכול להשביעם אח"כ. אך היכא דליכא חילול השם דאסורים להעיד לכתחלה י"ל דיכול להשביעם כנ"ל ויש לדחות

סעיף ד' ישראל התובע לכותי וכופר ויש לכותי עד א' מותר להעיד לו אם יתבעחו (וכ"ש שב' עדים יכולין להעיד כו' וכן במקום שאין מוציאין ממון ע"פ ע"א יכולין להעיד כו')

(י) מותר להעיד. וכ' הסמ"ע אפי' במקום שנותנין לו שבועה על הכפירה כו' אפ"ה מותר דהא גם בדיני ישראל עד המסייע פוטר משבועת היסת כו'. וכ' בתומים דקדק לכתוב היסת דאם הי' הכותי מודה במקצת ופסקו לו שבועה בזו אסור דהא בד"י העובד כוכבים חשוד ואינו פוטרו דנתחייב ממון ולא כן דעת רבינו הב"י רק דגם בכה"ג עד א' פוטרו ועיין לקמן סי' פ"ז ע"ש. וכן כתבו שאר אחרונים דתלוי בזה אי עד המסייע פוטר בחשוד ע"ש. ולענ"ד נראה דזה אינו דאף אי אין עד פוטר בחשוד מ"מ מאי בכך שאם הי' בדין בפנינו באמת לא הי' פוטר דחייב ממון אבל עכשיו שכבר הדין הוא בפני עכו"ם ובדיניה' אינו חשוד ופסקו לו שבוע' ממילא מותר להעיד דגם בדינינו פוטר משבוע' גרידא ואם הי' בדינינו מתחייב שבוע' ג"כ הי' פוטרו והיכא דחייב ממון אין א' קם לממון אבל הכא דאם לא יעיד יתחייב הכותי שבועה ואינו עושה בעדותו כי אם שפוטרו משבועה וזה יכול לעשות דעד המסייע פוטר כנ"ל ואדרבה כיון דקי"ל דאין מוסרין שבועה לחשוד ואם לא יעיד ישביעו להכותי ומאי מפסידו במה שמעיד ואם לא יעיד יעבור על לא ישמע על פיך ומצוה להעיד ואינו ענין כלל לס' פ"ז ודברי הרב"י נכונים כנ"ל

ובזה נתיישב לי דקשה למה לא נקט הב"י רבותא טפי אף דיש להישראל עד א' כדבריו ובדיניהם מוציאין ממון ע"פ א' מ"מ מותר להעיד כיון שבדינינו אינו חייב רק שבוע' ועד המסייע פוטר בדינינו ומותר להעיד כמו בתרי ולמה נקט במודה במקצת ע"ש. ולמ"ש מיושב דבכה"ג שפיר אסור להעיד כיון דבדינינו הי' חשוד והי' חייב ולא יהי' פוטרו המסייע רק משום דהא בדיניהם אינו חייב רק שבוע' והכא כיון שבדיניהם חייב ממון ע"פ העד א' ממילא אסור להעיד ולפוטרו דמזיקו כנ"ל שלא כדין דהא גם בדינינו לא הי' פוטרו משום חשוד אף דאין מוציאין ותלוי שפיר במחלוקת הנ"ל וא"ש

(יא) וכן במקום שאין מוציאין ממון ע ע"פ עד אחד והרא"ש ז"ל פסק דאפילו אדם חשוב שמוציאין ממון על פיו כיון דאדם חשוב הוא וקשה לו להשמיט מותר להעיד. והוא בעיא דלא אפשיטא בש"ס (ב"ק קי"ד) וכ' הרא"ש ז"ל הלכך אזיל ומסהיד וכ' הרש"ל דהוא טעות ס' וכ' ז"ל ולא ידעתי דלא שייך כאן ספיקא דרבנן לקולא דאף מדאורייתא אסור לעשות היזק לחבירו ואפילו גרמא כו' דפטורין מ"מ אסורין מן התורה לכך נראה דט"ס הוא וצ"ל ולא אזיל כו' ואי אסהיד לא משמתינן כו' ע"ש. והש"ך הסכים לדבריו דלא כב"י ע"ש. ולענ"ד לא ידעתי מאי קשיא להו דמאי איסור דאורייתא יש כאן הא העד שיודע שהאמת כדבריו מותר להעיד ומאי גרם היזק יש כאן כיון שבאמת חייב רק כיון שהוא עד א' לא מהימנינן לי' אנן שהאמת כדבריו ומשמתינן לי' וכיון דהוא בעיא דלא אפשטא ולא משמתינן ממילא הוא שיודע האמת מותר לו להעיד ומאי ענין זה לגרמא בניזקין שמזיק לחבירו שלא כדין משא"כ הכא שיודע שהאמת כדבריו ואינו מזיק כלל ובפרט כיון דאיירי היכא דאיכא חילול השם בהפקעת הלואתו כמ"ש הרש"ל בעצמו ע"ש ויש איסור להפקיע הלואתו וקי"ל גבי נרצע ב"ק פ' המניח דמצוה על כ"א ורשאי להכות לחבירו כדי לאפרושי מאיסורא אם רואה שרוצה לעבור וע"ש ביש"ש ס' ט' וא"כ כאן שרואה שרוצה להפקיע ההלואה ולעשות איסור אדרבה מצוה לו להעיד כדי לאפרושי מאיסור רא דלא גרע מהכאה רק בשאר עד א' לא מהימנינו לי' שיש איסור כלל ומשמתינן לי' וממילא אינו רשאי להעיד