חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א ט

שגזל ובא"ע אבל בהודאה בב"ד דאם נאמר שגזג שוב אינו הודאה בב"ד בהדיוטות ורק דנימא פ"ד באמת שלא גזל כלל דאאמע"ר והוי הודאה בב"ד לחיוב. א"כ שוב לענין שנאמר פ"ד דוקא שלא גזל י"ל בחד דיבורא לא פ"ד כמו בעדים כנ"ל כיון דאי גזל אין כאן הודאה לחיוב וצריכין למיפלג דבורי' מטעם אאמע"ר לומר ש שלא הי' גזילה כנ"ל:

אך מ"מ י"ל הסברא כנ"ל דאף דלא שיך פ"ד מ"מ כיון שדנין רק על ההודאה שזה עצמו מעשה המחייבו והא אלו ידעינן שלא גזל והוא מודה מתחייב במה שאינו חייב כמבואר לקמן סי' מ'. וזה אינו גזילות והיו יכולין לדון. א"כ לא גרע מה שלא נודע לנו אם גזל אם לא דאין אנו דנין רק מצד החיוב של ההודאה ולא על המעשה. ופשט לשון הגמרא מורה כן דא"כ הוי לי' למימר גם בגזילות שאין דנין הודאות וגזילות כמו הודאות והלואות שהפי' ע"י הודאה אי ע"י עדים כן הוי לאשמעינן בגזילות שאין דנין ג"כ כלל. ומשמע כמ"ש דבהודאה שפיר דנין גם בהודאה של גזילות וחבלות כנ"ל

והי' נראה לענ"ד לדינא דאף למ"ש רמ"א וי"א דגזילה גמורה אין דנין כו' מ"מ בהודאה י"ל דמחייבינן כנ"ל. ועוד די"ל דמה דגזילה גמורה לא שכיח דוקא בפני עדים כמ"ש תוס' ריש כתובות לענין זנות כו'. בפרט למ"ש תוס' ריש ב"מ לאביי דאמרינן ספק מלוה ישינה כו' דהא דבגזין מיפסל דכיון דיש עדים אין ספק מוציא כו' אבל בלא עדים לא מחזקינן לי' בגזלן רק משום סמ"י אף שגזל. וזה י"ל דשכיח ככל תפיסה. וא"כ בהודאה בלי עדים .ר י"ל דשכיח דמחזקינן דתפס משום סמ"י

ועוד דהא אמר בש"ס בבא קמא ק"ד מתני' כיון דידע למאן גזלי' ואודי לי' הוי לי' כמאן דאמר יהי' לי בידך כו' ואי לא אישתבע הוי לי' פקדון גבי' עד דאתי ושקיל ע"ש. וכן אמר ריש ב"מ גבי תקפו כו' אודויי אודי ושוב לא הוי דבר שאינו ברשותו ע"ש. וא"כ כיון שפסק הרמ"א ז"ל כהנ"י דכופר בפקדון שפיר דנין דשכיח רק גזילה גמורה וא"כ כיון דהודה בפני עדים נעשה ברשותו של הנגזל ופקדון אצלו א"כ שוב אף שכופר עתה הוי כופר בפקדון דדנין דמה בכך שהי' מתחילה גזילה. וכמו אלו החזיר מה שגזל ואח"כ הפקידו הנגזל בידו וכופר דהיו דנין ולא איכפת לן מה שגזל מקודם כן בהנ"ל דאודי ונעשה פקדון דהוי עכשיו גזילה חדשה דכופר בפקדון ודנין כנ"ל. אך זה דוקא בהודה בפניו כמו שכתבו תוס' שם. ועוד דזה שייך רק כשגזילה קיימת דכשאינו בעין ונאבד בכה"ג לא שייך דהוי פקדון דאינו אלא חיוב ומלוה היא רק כשקיימת. וא"כ אין נ"מ דבלא זה כתב רמ"א גם לי"א הנ"ל דמ"מ כשהגזילה קיימת מחייבין להחזיר כנ"ל

(ה) הודאות והלואות. הפירוש ב' ברש"י הודאה במקצת לחייב שבועה ע"ש. לכאורה למ"ש תוס' ריש ב"מ דאי מה"ת מגו דחשוד כו' רק מדרבנן דחמור לי' כו' לא הוי אמרינן מתוך שאינו יכול לישבע משלם אף דגוף השבועה מה"ת מ"מ מה"ת לא הי' מחייבין אותו שביעה רק מדרבנן ולא אמרינן מתוך ע"ש. וא"כ כיון דבעינן הודאה בב"ד לחייב שבועת מ"מ. וכיון דמה"ת אין לנו דין ב"ד רק מדרבנן א"כ אינו חייב כלל שבועה מה"ת על הודאה זו רק מדרבנן ואיך נפסוק בנ' ידענא כו' מתוך שאיל"מ הא בחיוב שבועה מדרבנן לא אמרינן מתוך כו'. ולא שייך שליחותייהו עבדינן רק היכא דמומחין היו מחייבין על משפט זה משא"כ על הודאה זו גם מומחין לא היו פוסקין שישלם. ואף דבחיוב דרבנן כמו כתובה חייב שבועה מה"ת כמ"ש הרמב"ם פט"ז מה' איכות באומר אלמנה נשאתיך. היינו דהפקר ב"ד כו' הפקר ומיקרי חיוב מה"ת משא"כ כאן אף דההודאה בפנינו מחייבתו מדרבנן דשייך הפקר ב"ד מ"מ החיוב עכשיו ואין זה הודאה מה"ת בתורת נאמנות דכי הוא זה לחייב שבועה על הכפירה כיון שאין החיוב מה"ת מצד הודאתו רק דהפקר ב"ד כו'. דפירש"י פ"ג דקדושין דילפינן מכי הוא זה שסמכה תורה על נאמנות הודאתו דכק' עדים ע"ש דס"ה ע"ב. אבל לא בתורת חיוב כנ"ל. וכן בהודאת עדים דר"ח קמייתא כיון שאין קבלות העדות בפני הדיוטות מהני רק מדרבנן ומה"ת כסעודו חוץ לב"ד ממילא אין חיוב שבועה רק מדרבנן ולא נימא בי' מתוך שאיל"מ

ונראה דכיון דהודאה בפני עדים ואמר א"ע ג"כ מהני כיון שכונתו להודאה גמורה וממילא כיון דמדרבנן דין ב"ד יש לנו שוב הוי הודאה גמורה גם בלי אתם עדי דיודע שמחייבין אותו ע"י הודאתו. וחשוב שפיר הודאה בב"ד מה"ת דכק' עדים דמי. וכן קבלות העדות דמאי דלא מהני חוץ לב"ד הוא דילפינן מאם לא יגיד כו'. דוקא במקום שמגיד זה מתחייב זה ממון משא"כ חוץ לב"ד. וא"כ כמו דאמרינן פרק שבועת העדות הכל מודים בעד מיתה כו' דחשוב מה שמועיל מדרבנן לענין קרבן שבועה והוי במקום שמגיד מתחייב כו' כיון דמועיל עדותו מדרבנן ע"ש. כן בהדיוטות שהן ב"ד מדרבנן שוב נגד העדים הוי עדות בב"ד מה"ת דהא קרינן בי' במקום שמגיד מתחייב זה כו' כיון דמתחייב ע"פ עדותם מדרבנן עכ"פ ועוברים אלא תענה מה"ת ומשקרין. ושפיר חשוב עדות מה"ת ודנין מתוך כו' וכה"ג. וראי' לזה דהא בקיבל עליו קא"פ יכול לדון ולקבל עדות ודאי דאם הוזמו משלמין דאי לאו הכי הי' עשאאי"ל ואף שקיבל הפסול לדיין לא קיבל עליו פסולי עדות ואף דתלי' הא בהא מ"מ הי' צריך קבלה מפורשת לענין העדות. וע"כ שמשלמין כשהוזמו ולמה הא העדים לא קיבלו עליהם הפסול לב"ד וא"כ מעולם לא העידו לפני ב"ד ולמה ישלמין ואין עוברים כלל אלא תענה. וע"כ כיון דהבע"ד קיבל עליו הקא"פ ומועיל עדותן לחייבו שוב ממילא חשוב עדותן בפני ב"ד דהוי במקום שמגיד מתחייב ושפיר חייבין בהזמה ועוברים כנ"ל. ואף דלענין ק"ש לא מהני קיבל עליו עד פסול דלא מיקרי והוא עד כו' כמבואר בירושלמי הנ"ל סק"ב אבל כיון שהם עדים כשירים וקיבל עליו ב"ד פסול ממילא הוי מקום שמתחייב ועדותן כשאר עדות בב"ד. ומכ"ש היכא שיש דין ב"ד מדרבנן דזה מהני גם לענין ק"ש ודאי מהני שיהי' חשוב מה"ת עדות בב"ד כיון דעכ"פ מועיל כנ"ל. ומיושב בקדושין וגטין איך מהני הקבלות עדות בפנינו שמקודשת לאחר להפקיע מי שקדשה בפנינו הא הדיוטות אנן ולא מהני הק"ע מה"ת. ואין כח כו' בקום ועשה. וכיון שקדשה הב' בפנינו איך יועיל הק"ע דמהני רק מדרבנן להפקיע קדושי תורה וכה"ג דקי"ל קדשה בפסולי עדות דרבנן צריכה גט משא"כ בפסולי דאורייתא והא הקבלות עדות לפוסלו רק מדרבנן מהני ויהי' דינו כמו פס"ע דרבנן שתצטרך גט. וראיתי אח"כ שהקשה זה בס' קצות החושן סי' ל"ד ס"א. ולמ"ש לא קשה דכיון דחשוב ב"ד מדרבנן ומהני עדותן שוב חשוב מה"ת עדות בב"ד גמור דקרינן בי' במקום שמגיד כו'. דעכ"פ מועיל כנ"ל

ועי"ל דחכמים תיקנו שיהי' לנו דין מומחין והיינו שיכולין לדון כל הדין שהוא לפנינו כאלו הי' כל הדין לפני מומחין ממש וכיון דאלו הי' העדות וההודאה לפני מומחין והי' אומר איני יודע הוי מתוך שאי"ל כו' וממילא גם הדין לפנינו כך ועל זה שפיר הפקר ב"ד כו'. וע"כ צ"ל כן דאלת"ה איך נחתינן לנכסי' בשבועה דאורייתא עכשיו או בפסק שפסקו על פי קבלות עדות או שאר דברים דהא בדרבנן לא נחתינן לנכסי' וכיון שגם מומחין לא היו יכולין למיחת לנכסי' ע"י קבלות עדות זה דהוא רק גזל מדרבנן כמו מציאת קטן ובהיסת דלא נחתינן ע"ש ואף דשליחותיהו עבדינן מ"מ כיון שהוא רק גזל מדרבנן לא נחתינן לנכסי'. וצ"ל ג"כ כנ"ל דכיון שאם הי' כל הדין והפסק לפני מומחין הי' גזל דאורייתא והוי נחתי לנכסי' ממילא גם עתה שליחותיהו עבדי אף לענין זה כנ"ל. וכן בפסולי עדות דאורייתא דלא בעי הכרזה אף שקבלות עדות שאנו פוסלין אותן ע"י הוא רק מדרבנן ובדרבנן בעי הכרזה. והוא ג"כ כמו שכתבתי דכיון דאלו הי' לפני מומחין שפיר היו פוסלין אותן בלא הכרזה דהיו פסולין מדאורייתא ממילא גם לענין זה עבדינן שליחותיהו לפסול אותם בלא הכרזה אף שגוף הפסול הוא לפנינו שהוא מדרבנן כנ"ל. וקצת דוחק. ולענין מיחת לנכסי י"ל כמ"ש הש"ך בס' תקפו כהן דבמאי שתיקנו משום תקנות עולם הי' התקנה למיחת לנכסי דאל"כ לא הועילו ע"ש וגם הכא י"ל כן ועדיין קשה בפסולי עדות דקי"ל במקדש לפני פסולי עדות דאורייתא דאין חוששין לקדושין כלל ובפסולי דרבנן פסקי רוב הפ' דהוי קדושין ולא אמרינן אפקעינהו כו' וא"כ גם בפסולי דאורייתא עכשיו לא הי' מהני הקבלות עדות