חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א פו

להעיד עדיין מדאורייתא דלא חל כלל. ואם נשבעו בכולל שלא יעידו ולא יגידו לשום אדם שפיר חייל כדעת הרמב"ם ורוב הפ' ואסורים להעיד מדאורייתא ואם עבר והעיד במזיד עדותו בטל שנעשה פסול שעבר על שבועת ביטוי דלהבא בקים ועשה לדעת מהרי"ט ז"ל דגם אותו דבר שנעשה פסול ע"י מיקרי פסול וכנ"ל. ואם נשבעו קודם התביעה שלא יעידו חל ג"כ דהוי ג"כ כולל שלא יעידו בלא תביעה דליכא ביטול מצוה וחל ג"כ אף שתבעם אח"כ והדין ג"כ כנ"ל. ואם אמרו בפירוש שלא יעידו כשיתבעם אז אם אמרו בפירוש שלא יעידו עדות המועיל ודאי לא מהני כמ"ש דהוי ביטול מצוה ולא חל והוי שבועת שוא והדין כנ"ל. ואם אמרו סתם שלא להעיד יש להסתפק אי מיקרי ביטול מצוה או לא וחייל כמ"ש. ואפשר אחר דמספקא לן אי חייל וממילא לא יתחייבו מלקות מספק וממילא אין עדותן בטל כנ"ל דאינם פסולין ושוב הוי לי' ראוי להגיד כיון שיועיל וממילא הוי ביטול מצוה ולא חל כלל בוודאי ואף דהוא ספק שמא פסול מדאורייתא מ"מ כמו דחייב בקרבן שבועה בעד מיתה כיון שמועיל מדרבנן ויועיל עדותו ע"ש (שבועות ל"ב) וממילא גם הכא כן כיון שיהי' כשר כנ"ל

אפשר דלכך סתמו הפ' דלא חל כיון דמספקא לן כנ"ל. אך בס' בדין נר' דלא שייך זה דשמא באמת פסול וכי בשביל שאין אנו יודעין הוי ראוי להעיד כנ"ל. ולכך יש להתיר שבועתם קודם שיעידו בכה"ג ואם עברו והעידו אין לפסול העדות מספק כיון דבל"ז משמע מלשון הפוסקים דלא חל כנ"ל. וכל זה כשיש ב' עדים כנ"ל אבל בעד אחד אף אם נשבע אחר שתבעו ג"כ חל כמ"ש. ואם עבר והעיד עדותו בטל כנ"ל במזיד. ואם אמר בפירוש עדות המועיל אפשר דלא בטל דאינו חייב מלקות דאם בטל העדות לא עבר כלל כמ"ש וממילא כיון דאינו חייב מלקות הוי פסול דרבנן ובעי הכרזה כנ"ל ויש להסתפק קצת בזה כמ"ש. ואם נשבע קודם שידע העדות שלא יעיד כשידע ויתבע אותו ועכשיו יש עוד עד אחר ג"כ לא חל כמבואר ברמב"ם ז"ל. אמנם נראה דוקא כשאמר בפי' כשידע עדות המועיל לחייב ממון ויתבענו כו' אז לא חל אבל אמר סתם שלא יעיד כשיתבענו שפיר חל דהוי כולל כשידע לבדו ולא יהי' אחר עמו דפטור מדאורייתא ומכש"כ בסתם שלא יעיד דכולל בלא תביעה וחל ואם עבר והעיד הדין ג"כ כמ"ש. דר כן נראה לענ"ד בדינים אלו

(ב) וראוי להעידו ויש לחבירו תועלת כו'. וכ' הסמ"ע ראוי להעידו לאפוקי קרוב או פסול כו' ואינו בכלל כיון דאף אם יעיד אינו מחייבו ממון כו'. ואין לשונו מדוקדק דזה הוא בכלל ויש לחבירו תועלת דגם כאן לא יועיל רק הא דנקיט ראוי להעיד היינו לאפוקי קרוב א"פ אף היכא דקיבלו עליו כשנים שיועיל עדותו ויש לו תועלת מ"מ כיון שאינו ראוי להעיד מצד עצמו אינו בכלל נשיאות עון דלא יגיד וכן כתבו הרשב"א והר"ן ז"ל אמתניתין שבועות העדות ל"ה אהא דעד מפי עד כו' והקשו הא בל"ז פשיטא כיון שלא יועיל הוי כחוץ לב"ד ותירצו דממעט אף בקבלו עליו דמועיל עדותו ע"ש. והוא מהירושלמי אמרו לא' הרי את מקובל עלינו כב' יכול יהא חייב ת"ל והוא עד את שכשר להעיד עדות ממון כו' ע"ש: ובזה נתישב לענ"ד תמיהת הרשב"א ז"ל בחידושיו דקאמר התם ל"א ראוי להעיד כו' ר"פ אמר לאפוקי מלך ראב"י אמר לאפוקי משחק בקובי' וקאמר למ"ד מלך אבל משחק בקובי' לא כיון דמדאוריית' מיחזי חזי ורבנן הוא דפסלינהו וחייב בקרבן שבועה ע"ש. וכ' הרשב"א ז"ל תמוה לי מ"מ כיון דפסלוהו רבנן ואפילו יגיד לא יתחייב הלה ממון למה יגיד הא לא חייבתו התורה אלא במפסיד ממון כו' והניח בצ"ע מ"ש. ולמ"ש מיושב בפשיטות כיון דראוי להעיד לאפוקי פסול אף בקבלו עליו כנ"ל. וא"ש דקאמר דמשחק בקובי' היכא דקבלי' עליו שפיר חייב כיון דמדאורייתא חזי וא"כ ממילא כיון שבאמת יועיל עדותו כשיעיד דקבלי' רק דממעטין לי' משום שאינו עד הכשר וא"כ כיון דמדאורייתא חזי והוא עד הכשר ממילא חייב אף דפסול מדרבנן כיון שיועיל כנ"ל אף מדרבנן מחמת הקבלה ואין כח ביד חכמים לעקור שם עד ממנו מדאורייתא וראב"י סבר דכיון דאינו מועיל מחמת עדותו מדרבנן לא נקרא עד כיון שבעדותו לבד בלא הקבלה לא הי' מועיל כנ"ל

או י"ל לשיטת הרא"ש (בתשו' כלל ס"ו סי' ח') דמיגו במקום עדים פסולים לא מהני וע"כ הא דלא שייך גבייהו קרבן שבועה כיון שמועיל כו' ואף שאינם רק מסלקים המיגו מ"מ גם בעד א' דנסכא דר' אבא הוא רק מסלק המיגו כמ"ש תוס' דהוי העזה ואעפ"כ חייב ע"ש וע"כ ג"כ משום דפסול ואינו עד כלל אינו חייב וא"ש ג"כ משחק בקוביא דסבר ר"פ דחייב היכא דמועיל כנ"ל

או י"ל למאי דקי"ל נמצא א' קרוב א"פ בטלה עדות הכשרים דפ' הרמב"ם ז"ל דנאמנין הפסולין אי למחזי אתו אי לאסהודי אחר ואי אמרינן דבסתמא למחזי אתו וכשר מ"מ אם אומרים לאסהודי פסול ע"ש (בש"ך סי' ל"ו). וא"כ לכאורה שייך גבייהו קרבן שבועה ג"כ שהשביעם הלוה להעיד דאתו לאסהודי ובטל עדות הכשרים וכן ראיתי בתומים לקמן סי' ל"ו שהקשה כנ"ל ע"ש. והתירוץ הנכון כמ"ש שם ג"כ כיון דהם פסולים לא חייבתו התורה ק"ש אף שמועיל כנ"ל. וא"כ כיון דאף בפסול דרבנן שייך נמצא א' קא"פ ובטל כל העדות. וא"כ נראה בהיפוך דהיכא דכשר מדאוריית' להעיד שייך שפיר ק"ש כנ"ל. דהנה תוס' הקשו שם דאמר משחק בקוביא לא משום דמדאורייתא חזי כו' והקשו הא קי"ל בעד מיתה דחייב אף שאינו מועיל רק מדרבנן ותירצו דאזלינן בשניהם לחיוב דהתם כיון דמועיל מדרבנן חייב מדאורייתא כיון דיועיל והכא כיון דכשר מדאורייתא ג"כ חייב ע"ש. וא"כ ממילא היכא דפסול מדרבנן ויש עדי' הכשרים ג"כ להעיד עמהם שפיר יוכל להשביעם הלוה להעיד דאתו לאסהודי ובטלה עדותם והכא כיון דמדרבנן הוא פסול ומועיל עדותו מדרבנן לבטל עדות הכשרים וממילא חייב מדאורייתא כיון שמועיל כנ"ל. וכיון דכשר מדאורייתא ויש עליו שם עד ואעפ"כ יועיל עדותו ובטל כיון דפסול מדרבנן שפיר חייב ק"ש דאזלינן בשניהם לחיוב כו'. ואף דמ"ה לא נתבטל כלל דכשר מ"מ הוי כעד מיתה ואעפ"כ יש עליו שם עד דכשר מ"ה לכל עדות ושפיר חייב כנ"ל כיון שמועיל וא"ש ג"כ: ואפשר סברת הרשב"א ז"ל דלא תירץ בקבלו וכמ"ש משום דבכה"ג מאי טעמא דר' אחא ב"י דפוטר מק"ש כיון שמועיל עדותו וכשר מדאורייתא גם ר"א הי' מודה דחייב וע"כ דלא איירי בקבלו וכנ"ל

ויש להסתפק בזה לדינא דלמ"ש ממילא בפסול מדרבנן וקיבלו עליו למאי דקי"ל כמ"ד לאפוקי משחק בקוביא שפיר מ"מ פטור להעיד מדאורייתא אף בקבלו וכנ"ל דמ"מ אינו עד כנ"ל דפליג בכה"ג. ולמ"ש בדעת הרשב"א ממילא בכה"ג מודה ראב"י ושפיר חייב מדאורייתא להעיד בכה"ג. ולכאורה נרא' להחמיר ואפשר כיון דחזינן בכשר מדרבנן דחייב מדאוריית' וחייב בק"ש ואף דאין כח ביד חכמים לעקור כו' רק משום הפקר ב"ד. וא"כ למה יהא עדיף מקבלו עליו דאף דמועיל מ"מ כיון שפסול אינו מחויב וממילא בכשר מדרבנן דג"כ אין ביד חכמים לעשות לו שם עד כשר מדאורייתא רק שיועיל וישלם ע"י ומאי בכך שמועיל הא מ"מ אינו עד הכשר מדאורייתא ולמה יתחייב בק"ש יותר מקיבלי' עליו כו'. וע"כ צ"ל דלא ילפינן מוהוא עד כו' רק שמחמת עדותו שיודע יהי' עד המועיל אבל בפסול וקבלו כו' מחמת עדותו לא הי' מועיל כלל בשעה שראה וידע רק מחמת הקבלה ולכך פטור כנ"ל. אבל בכשר מדרבנן שפיר הוא מחמת עדותו לבד עד המועיל ונקרא שפיר עד מדאורייתא וחייב בק"ש וא"ש: וא"כ ממילא להיפוך בפסול מדרבנן ממילא אין עליו שם עד כלל מדאורייתא מיד בשעת עדות כיון שלא יועיל כלל וממילא אף דקיבלו עליו אח"כ לא מהני לחייבו בק"ש כיון שמחמת עדותו לבד אינו עד המועיל וסבר שפיר ר"א ב"י דאף משחק בקוביא פסול ופטור מק"ש. ומיושב שפיר קושית הרשב"א ז"ל כמ"ש וממילא לדידן שפיר פטור מדאורייתא בפסול דרבנן אף קיבלו עליו רק שמחויב מצד ג"ח ונ"מ לענין שבועה כמ"ש לעיל כנ"ל

או יש לישב קושית הרשב"א ז"ל בפשיטות למאי דקי"ל דתבעו שיעיד לו כשידע לו עדות פטור ויליף לה מושמעה קול אלה כו' והוא עד כו' שבשעת שמיעת קול אלה כבר צריך להיות עד כו' ע"ש (שבועות ל"ה). ונראה דממילא היכא שהי' קרוב ונתרחק או פסול ועשה תשובה ותבעו בהיות פסול פטור אח"כ אף כשנעשה כשר ואף היכא דגם בראיית העדות הי' כשר וגם עכשיו הוא כשר רק בנתיים הי' פסול ובכה"ג כשר לעדות אף דבעינן תחלתו וסופו