חידושי הרי"ם חושן משפט חלק א עז

כהלכה. דכיון דיכולין לדון בע"כ גם עכשיו יכולין לדון ע"ז שטעו. וכן פירש"י ז"ל במשנה ריש פ' אד"מ לאחר שגמרוהו ונודע להם שטעו מחזירין וסותרין כו' ע"ש. ומ"מ נראה דאין יכולין לכופו שידון לפניהם אף למה שכ' רמ"א ולעיל ס' י"ג דכשטענו לפניהם גם קודם גמ"ד א"י לחזור וא"כ כיון שהדין חוזר שטעו בד"מ עדיין יוכלו לדון החזרה בע"כ כיון שטענו כבר עכ"פ. מ"מ הא זה מטעם קבלה וא"כ נהי דבסתם ג' אף שיש לחוש שטעו מ"מ מחויב לשלם ע"פ דינם כל שלא נתברר וכשיברר שטעו יחזור כמ"ש לעיל סי' י"ד ס"ד ע"ש. היינו משום דבסתם לא חיישינן לטעות אבל כאן שטעו בדין זה עצמו אף שכבר טענו ונתרצו מ"מ כיון שרואין דטעו י"ל שמא יחזורו ויטעו וא"צ לדון לפניהם דוקא. וגם בקבלוהו למידן ד"ת מ"מ אדעתא דהכי לא קיבלם דאף דאם יטעו יוכל לברר ויחזור הדין מ"מ מה שנתרצה בהקבלה שישלם ע"פ דינם כל זמן שלא יברר הי' שלא החזיקם לטועין ועכשיו שטעו יוכל לחזור וכמבואר בש"ע לקמן ס' ע"א בנאמנות דאם הוחזק כפרן בטל הנאמנות דאדעתא דהכי לא הימני' רק בסתם שהי' מחזיקו לנאמן ע"ש. וכן כאן לענין הקבלה. ואינו מוכרח דשם ודאי דלא האמינו רק בשביל שחשבו לנאמן וגם כיון דכפרן במכוון וגם שיפסיד (לעולם) [בודאי] משא"כ כאן. ויש לדמות קצת להמבואר לקמן ס' ש"ו בסופר שטעה אף פעם א' בשטרות דמסלקינן לי'. דלא קבלוהו אדעתא דהכי. ואף להפ' שם דדוקא ב' או ג' פעמים היינו משום שהוחזק מקודם לאינו טועה משא"כ כאן בסתם ג'. וי"ל להיפוך דדוקא התם שקבלוהו בחזקת אינו טועה ומומחה משא"כ בג' הדיוטות דודאי יש לחוש שיטעו דלא סבירי ואעפ"כ נתנו להם חכמים רשות או שנתרצה הבע"ד לפי שיכולין לברר. ממילא אף שטעו פעם א' עדיין לא נתבטל הקבלה לחזור ולדון לענין זה שיקיים הפס"ד שלהם כל שלא יבורר שטעו. ועוד דהוי פסידא דהדר כיון שטעו בדבר משנה וחוזר ובזה בעי התראה וא"י לסלקו כספר מתא (ב"מ ק"ט) ע"ש

והי' נראה כמו בכל הדברים דמחזיקין בסתם כמו סתם ספרי דדייני גמירי. וכ' הר"ן וריב"ש בתשובה כמה פעמים היכא דרואין שטעה בדבר א' שוב לא שייך סתם כו'. וכן גבי רוב מצוין א"ש מומחין וכשבדקו וא"י דבר א' א"צ לבדוק יותר דחזינן שאינו מהרוב. וכן בג' הדיוטות דכשרין רק דמסתמא איכא בינייהו חד דגמיר כמבואר בש"ס ריש סנהדרין א"כ כיון שרואין שטעו בדבר משנה א"כ חזינן דאינן מהסתם דהא לא גמירי. ואף דהא ודאי הדיוטות לא בקיאי בכל דברי הפ' שנקרא דבר משנה מ"מ אמרינן דמסתמא חד גמיר היינו עכ"פ יודע מה שראוי להסתפק וכשלא יהי' ברור אצלו ישאול ולא יפסוק הדין רק בדבר ברור משא"כ בחזינן דטעו כנ"ל. אבל במומחה שמוחזק בזה נראה דלא יצא מחזקתו בפעם אחד שטעה כמו כל דבר שהוחזק בג' פעמים שלא נוציאו מחזקתו ג"כ רק בג' פעמים כמבואר בש"ס בכמה דוכתי כנ"ל ושפיר אף שטעה בד"מ יוכל בעצמו להחזיר הדין ולדון בע"כ כנ"ל

ובמ"ש מיושב מה דמשני ר"י כאן במומחה כאן באינו מומחה ופרש"י הטעם באינו מומחה דמצי אמר מי יימר דטעמא בתרא דידך עיקר דלמא טעמא קמא עיקר ובהאי הוא דטעית משא"כ במומחה ע"ש. ותמוה דגם במומחה שייך זה הא גם בפסק הראשון הי' מומחה ומה חילוק בין אינו מומחה בשתיהן למומחה בשתיהן

ולמ"ש א"ש דהטעם הוא כדאמר בש"ס יבמות פ' החולץ דאמר נתגיירתי ביני לב"ע לדבריך כותי אתה ואין עדות לכותי ואף ע"ז עצמו אינו נאמן שהוא כותי ונשאר ישראל דאיך נאמינו א"כ אינו עד ואינו נאמן ע"ש. וא"כ באינו מומחה כיון דאם טעה אף בפעם א' יצא מחזקת גמיר ופסול לדון א"כ נהי דג' הדיוטות יכולין לדון ע"כ דמסתמא חד גמיר מ"מ לענין זה שאומרים שטעו ורוצים להחזיר הדין אמרינן לדבריהם שטעו אינם דיינים ואין להם דין ב"ד להחזיר הדין ולדון שטעו כלל ושוב נשאר הדין הראשון קיים ושפיר אמר מי יימר דטעמא בתרא כו'. ואף שהם ב"ד ויכולין לדון לפי דעתם והא יודעין עכשיו שהדין כן מ"מ הא לדבריהם אם טעו אינן יכולין לדון גם עכשיו ע"ז שטעו וכנ"ל. ואף דהא ממ"נ טעו פעם א' מ"מ על למפרע לא איתרע ונשאר פסק הראשון קיים כמו התם לדבריך כו' משא"כ במומחה לא שייך מי יימר כו' דהא אף שטעה מפסק הראשון מ"מ לא יצא מחזקתו בפעם א' שטעה וא"כ עדיין יוכל לדון ע"ז עצמו שטעה ולהחזיר הדין דגם אי טעה כשר כיון דמומחה ושפיר לא שייך מי יימר כיון שיכול לדון כדעתו בע"כ ודן עכשיו ומחזיר הדין כנ"ל

ולכאורה כיון דעכ"פ חזינן לר"י באינו מומחה דאמרינן מי יימר כו' דלמא בהאי טעית ממילא אף דבטעה בש"ם קי"ל כר"ש מ"מ בטעות בד"מ באינו מומחה לענין שיחזיר בעצמו ויצטרך זה לקיים הפסק שמחזיר קודם שיברר יכול ג"כ לומר מי יימר דלמא בהאי טעית. ואף שיש לחלק בין ש"ה דתליא בסברא שייך מי יימר דטעמא בתרא עיקר כו' משא"כ בדבר משנה דהוא דבר ברור לא שייך מי יימר כו' מ"מ הא גם בש"ה דסוגיין דעלמא אזלא כחד דג"כ ברור שנודע לו שרוב הדיינים או הסוגי' דשמעתא להיפוך ואעפ"כ מצי אמר מי יימר כו' דכיון דטעית י"ל שגם עתה יש איזה טעות אצלך. וכן בדבר משנה מה בכך שנראה לו בחור כמו שטעה מקודם ופסק במה שברור להיפוך ונעלם ממנו כן יכול להיות גם עכשיו שטועה ונעלם איזה פוסק ממנו כנ"ל

ונראה דבמומחה או ב"ד של ג' דהוחזקו דגמיר אפילו חד מהם שפיר מחזירן בעצמם בטעו בד"מ אף בע"כ אף דלא סביר וצריך לקיים הפסק שמחזירן כ"ז שאינו מברר להיפוך דבטעות פעם א' לא יצא מחזקתו כיון דהוחזק דגמיר עכ"פ הוחזק לאינו טועה בד"מ עכ"פ דהתם לענין טעות בש"ה אף דגמיר כיון דלא סביר לא הוחזק לענין שלא יהי' טועה משא"כ לענין טעות בד"מ הוי כמו מומחה דסביר לענין שקול הדעת דלא מצי אמר מ"י וזה מוכח מתוס' ד"ה כאן במומחה שכ' דכל הסוגי' מיירי בש"ה ע"ש. ולכאורה מי הכריחם הא לטעם רש"י משום מי יימר ולשנוי' דר"י דלא איירי מב"ד אחר שיחזירם רק הם עצמם א"כ גם בד"מ י"ל דאין מחזירן משום מי יימר כו'. וע"כ דסוברים דבד"מ לא שייך מי יימר ואף הן עצמם מחזירין דאינו מומח' דהתם היינו גמיר ולא סביר וא"כ עכ"פ לענין ד"מ לא אמרינן מי יימר כו'. והגם שיש לדחות קצת דכוונתם על ב"ד אחר שיחזירום בטעות בד"מ וסברי לטעמא דר"י דגם ב"ד אחר אין מחזירן כיון דאינו רק טעות בש"ה משא"כ בד"מ מ"מ הפשוט משמע כנ"ל

אבל ג' הדיוטות דלא הוחזקו כלל רק משום דמסתמא א"א דלית בהו חד דגמיר ודאי דאין הפירוש שיודע כל דברי הפ' כמ"ש לעיל ס' ג' רק כמ"ש לעיל דלא יפסוק רק בדבר ברור וכשיסתפק לא יפסוק וא"כ כיון דאומרים שטעו בד"מ אחר גמר דין אין זה צריך להאמינו ולקיים מה שיחזירו הדין בע"כ דשייך ם יימר כיון דחזינן דטעו יכול להיות גם עכשיו שטעו ואין יכולין לכופו עד שיבררו בפני ב"ד אחר שטעו בד"מ ויחזירו הדין כנ"ל

וביחיד שקבלוהו אף דגמיר נראה בטעה בד"מ דאין יכול בעצמו לחזור ולדון בע"כ עד שיברר כיון דאין דינו דין רק מצד הקבלה וא"כ נהי דכשמברר שטעה עדיין הקבלה קיימת דהא לא דן כלל כיון שטעה בד"מ וכמו דקי"ל לענין עדים שעשו שליחותן כו' דבטעות לא מיקרי עשו שליחותן עדיין ע"ש (גיטין ס"ג) גבי נפאתא כו'. מ"מ כל שאינו מברר רק שידון בעצמו על מה שטעה והא אם לא טעה כבר נתבטל הקבלה דכבר פסק ואינו יכול לדון עוד בע"כ שאינו ב"ד ממילא גם ע"ז עצמו אינו יכול לדון דא"צ להאמינו שמא לא טעה ואין דינו דין עכשיו. וכל זמן שלא נסתלקו הבע"ד י"ל דמהימן מטעם שליש דהא הימנוהו כיון שהי' בידו דלכך נאמן לומר לזה זכיתי כו' אבל כשכבר נסתלקו מלפניו דא"נ עוד לזה זכיתי כו' וכיון שכבר פסק ודאי דאינו יכול אח"כ לומר טעיתי בד"מ ואני רוצה להחזיר הדין מטעם הקבלה ראשונה דהא כבר פסק ושמא לא טעה וכמו במכחישו שלא קבלתיו ע"ש לעיל ס' כ"ב דאינו נאמן יותר מעד אחר רק כשמברר בב"ד אחר שטעה שוב יכול הוא לדון דלא נתבטלה הקבלה כנ"ל רק יחיד מומחה שדן בע"כ מהני כנ"ל. וכן ב' דגמירי וקבלוהו אף דג"כ דנין רק מצד הקבלה מ"מ מהימני כשאר עדים וכיון שיודעין